סטארט-אפים | פרשנות

הסגירה של החברה הזו מנפצת את כל מה שחשבנו על ההייטק הישראלי

חברת הבינה המלאכותית ביונד מיינדס הייתה בשר מבשרה של תעשיית הטכנולוגיה הישראלית, אך סגירתה מוכיחה שלא כל סטארט-אפ מצליח להפוך אלגוריתמים לזהב • במציאות הנוכחית, שבה נדרשות החברות לקצץ בגיוסי העובדים, כבר לא כל כך פשוט למכור חברות מעוטות-הכנסות כמאגר טאלנטים

ההייטק הישראלי בפני עידן חדש, קמצן  וחסר סבלנות מקודמו / צילום: Shutterstock
ההייטק הישראלי בפני עידן חדש, קמצן וחסר סבלנות מקודמו / צילום: Shutterstock

בשבוע שעבר, נראה היה שהירידות השווי בשוק הציבורי נוגע בעיקר לפריפריה של תעשיית ההייטק. רק לפני שבוע עוד חיינו תחת הרושם שחברות שמשלמות את מחיר האינפלציה, עליית הריבית והשתלטות הגישה השמרנית על משקיעי ההייטק הן חברות בעלות מודל עסקי הרפתקני כמו חברת משלוחי המכולת אבו (Avo). החברה הזו רעתה תמיד במחוזות המסוכנים: היא גייסה מאות עובדים בתוך זמן קצר בלבד, החזיקה מחסנים ומלאי משלה, ובאופן כללי התנהגה כמו חברת לוגיסטיקה יותר מאשר חברת הייטק. לא פלא שאת העובדים שהיא נאלצה לפטר בשבועות האחרונים רצה לקלוט רמי לוי.

בהייטק התעלמו מהסימנים וטענו שאין בועה. האם החגיגה נגמרה? | פרויקט מיוחד, מגזין G

אבל האירוע שהתרחש בסוף השבוע שעבר באחד ממגדלי אלון, זה שבו הודיע מנכ"ל חברת ביונד מיינדס ל-65 עובדיו כי הוא סוגר את שערי החברה, הוא זה שטרף את כל הקלפים ויש לו סיכוי להפוך ליריית הפתיחה הרשמית של המשבר החדש בהייטק. לא מדובר בחברה שפעילה "על יד ההייטק" - זו לא חברת מוצר סופי לצרכן, קמעונאות או מסחר אלקטרוני. ביונד מיינדס היתה בשר מבשרה של תעשיית הטכנולוגיה הישראלית. היא פעלה בתחום הבינה המלאכותית, וליתר דיוק פיתחה טכנולוגיה של למידת מכונה אוטומטית המאפשרת לייצר מודלים חכמים לשימושים שונים, כמו למשל לשיפור התפעולי בפסי ייצור או במערכות פיננסיות. בתחום הזה, למשל, היא התחרתה בפקאן, חברה ישראלית נוספת שגייסה 116 מיליון דולר עד היום.

בחברה הודו כי ניהלו משא ומתן במשך זמן מה, אך אלה לא יצאו לפועל בגלל השינוי החד שקרה בשווקים. למעשה, כבר לפני מספר חודשים ביקשו לצאת ל-acquihire, כלומר רכישה על ידי חברה גדולה יותר מתוך מטרה לשכור את צוותים שלמים העובדים יחד זמן רב.

עולמות הבינה המלאכותית כבר לא הכי מלהיבים

אבל המצב אליו הגיעה ביונד מיינדס - סגירה מוחלטת ופיזור של העובדים - מנפץ את כל מה שחשבנו עד לאחרונה על ההייטק הישראלי. אם בעבר היה נדמה שכל חברה הנוגעת באופן זה או אחר בעולמות הבינה המלאכותית תהפוך לחד קרן - הרי שהתבדינו. לא כל חברה שמעידה על עצמה שהיא חברת למידת מכונה מצליחה להפוך אלגוריתמים לזהב. גם אם עומדים בראשה מומחים ממולחים, לפעמים זה פשוט לוקח יותר זמן מהדרוש. לפעמים המודל העסקי או הפיזור על פני קווי עסקים רבים מתקשה לתמוך באנשי הפיתוח, טובים ככל שיהיו. כל מי שמכיר את תחום הבינה המלאכותית נתקל מדי פעם בפעם בעבודה שמחפה על מה שהאלגוריתם עדיין לא יכול לייצר. יש לכך השפעה מרחיקת לכת על העלויות.

ואם חשבנו שכל כך קל יהיה למכור חברה בתחום הבינה המלאכותית שנקלעה לקשיים תזרימיים, הרי שגם כאן התבדינו. חברות לא ממהרות להגיש הצעה ולא מתחרות ביניהן על כל טאלנט. ענף ההייטק נמצא במקום אחר מזה שנמצא בו רק לפני כמה שבועות: החברות נדרשות על ידי המשקיעים שלהם לפתוח מחדש את ספרי התקציב שתוכננו לשנת 2022 ולבחון היכן ניתן לקצץ. תכניות גיוסי העובדים נכנסו להאטה במקרה הטוב, להקפאה במקרה הפחות טוב, ולקיצוצים במקרה הגרוע.

במציאות החדשה חברות טכנולוגיה ימשיכו לרכוש חברות - ואולי אף בקצב גבוה יותר מבעבר - לא רק כדי לרכוש עובדים, אלא בעיקר כדי לרכוש הכנסות, רצוי כאלה שהולכות ועולות בקצב מהיר.

ואם חשבנו שכל כך קל יהיה לקרנות הון סיכון להמשיך ולתמוך בחברות הרי שגם כאן התבדינו. נכון, בשנה החולפת גייסו כמעט כל קרנות ההון סיכון הישראליות מאות מיליוני דולרים כל אחת. אפילו גרוב ונצ'רס, אחת המשקיעות בביונד מיינדס גייסה 185 מיליון דולר ממש לפני מספר חודשים. אבל הכסף החדש הזה מיועד להשקעות עתידיות - ולא לתמיכה בהשקעות ישנות. גם כשהן יושבות על כל המיליונים, קרנות ההון סיכון לא רוצות להמר, למרות שמן.

אנחנו בפתח עידן חדש, קמצן וחסר סבלנות

בזמנים אחרים אולי היה קל לחברות גדולות יותר לבלוע חברות כמו ביונד מיינדס. היא היתה יכולה להיות אחת מאותן חברות רבות שנמכרות באקזיטים עלומים בידיעות שוליות בעמודי העיתונים שאין עליהם סכומים. לזכות מייסדיה ייאמר שהיא לא גייסה יותר מדי כסף - 30 מיליון דולר בלבד - מעולם לא הפכה לחד קרן וגם לא תפסה מעצמה ככזו.

עם סגירת ביונד מיינדס, די ברור שעברנו את קו פרשת המים ואנו בפתחו של עידן חדש. את העידן שקידש קודם כל את הטכנולוגיה, את שכירת העובדים ואת המכירות, מחליף עידן חדש, קמצן וחסר סבלנות מקודמו, שמסתכל קודם כל על יעילות ורווחיות תפעולית. עידן שבו חברות ייסגרו ללא רחמים, אם כי לעובדיהן יהיה ברוב המקרים לאן ללכת.