מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה בשיתוף הלמ"ס: החיים התייקרו יותר עבור אזרחים ותיקים

מדד המחירים לצרכן נועד לבדוק כיצד המחירים בישראל משתנים בהתאם לרמת הצריכה בפועל. החיסרון העיקרי של המדד הוא שהוא בודק הוצאה ממוצעת של כל משקי הבית בישראל, אך ההוצאות של משקי בית שונות - ולכן ההשפעות של עליות המחירים שונות בין משק בית למשק בית.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) מפרסמת גם מדד לפי חמישוני הכנסה, המודד כיצד המחירים עבור הצריכה של משקי בית עניים יותר משתנה ביחס לצריכה של משקי בית עשירים יותר. למשל, משקי בית עניים מוציאים יותר כסף (ביחס להכנסתם) על פירות וירקות, בעוד משקי בית עשירים מוציאים יותר על תחבורה.

פילוח נוסף שניתן לעשות הוא לחלק בין משקי בית צעירים למבוגרים. למשקי בית של בני 65+ יש צרכים שונים והוצאות אחרות לגמרי, שעלולים להשפיע אחרת על המחירים שהם חווים לעומת משקי בית צעירים יותר. זה מה שהמכון הישראלי לדמוקרטיה, בשיתוף הלמ"ס, בדקו במחקר חדש שעשו פרופ' איתן ששינסקי והחוקרת רחל זקן.

באופן לא מפתיע, על פי הניתוח שהם עשו משקי בית של בני 65+ מוציאים הרבה יותר על תרופות (9.7% מהצריכה) לעומת המדד הכללי (5.7%). הם גם מוציאים הרבה יותר על דיור (33.9%) לעומת המדד הכללי (24.1%). הם צורכים יותר פירות וירקות (3.7% לעומת 3.1%), אך מוציאים הרבה פחות על תחבורה ותקשורת (16.5% לעומת 20.3%) וחינוך, תרבות ובידור (6.1% לעומת 11.2%).

לכן, מדד המחירים עבורם משתנה אחרת: למשל, בין 2013 ל-2020 ההוצאה של אזרחים ותיקים על פירות וירקות עלתה ב-18.6% לעומת 15.8% בכלל האוכלוסייה בשל העובדה שהם צורכים אותם יותר. הם גם נהנים הרבה פחות מההוזלה בתחבורה ובתקשורת (9.5%- לעומת 12.9%-) מכיוון שהם צורכים פחות משירותים אלו,.

מהצד השני אזרחים ותיקים צורכים מוצרים אחרים שמביאים לכך שעבורם החינוך, התרבות והבידור דווקא מוזלים ב-3%, לעומת התייקרות של 4.3% לכלל האוכלוסייה. בסך הכל, מדד המחירים עבור אזרחים ותיקים התייקר בין ב-4.5% בין 2013 ל-2020, לעומת 1.7% בלבד לכלל האוכלוסייה.

מה קרה למדד אצל האוכלוסייה הצעירה?

אם המדד התייקר יותר עבור אזרחים ותיקים, מה קורה במקביל אצל הצעירים? על פי המכון הישראלי לדמוקרטיה "אם המדד של המבוגרים עלה יותר אז ייתכן של הצעירים עלה פחות. חשוב להדגיש שההשוואה שלנו היא בין מדד בני 65 פלוס לבין המדד הכללי".

המדד שנערך במחקר אינו מתייחס לשנה אחת אלא לטווח שנים 2013-2020. לכן, ראוי לחשוב מה לעשות בעניין בני 65 פלוס שהרי זוהי מטרת המחקר. במכון הישראלי לדמוקרטיה אומרים כי: "מתן עוגן הצמדה יציב אשר בבסיסו סל צריכה המתאים לצורכי האזרחים הוותיקים יביאו להפחתת העוני ולצמצום האי שוויון בקרבם".

"עם זאת", מוסיפים במכון, "יש לקחת בחשבון שבקרב הצעירים ייתכן שעלויות הדיור השפיעו יותר. אבל כל זה קשור בדרך החישוב של העלייה במחירי הדיור ולכן לא ניתן לקבוע מראש".

למה הכוונה? מחירי הדיור משפיעים על מדד המחירים לצרכן בשתי דרכים: האחת, עלייה פשוטה בשכר הדירה שמתורגמת לעלייה במדד המחירים, בהתאם לשיעור ההוצאה על שכירות מכלל ההוצאה. אך מה עושים לגבי קניית דירות? הדרך לחשב את זה היא להעריך את העלות שבעלי הדירה היו צריכים לשלם אילו היו רוצים לשכור אותה. אך דווקא עבור אזרחים ותיקים, שרובם מחזיקים בדירה בבעלותם ורבים מהם סיימו לשלם את המשכנתה עלויות הדיור משפיעות הרבה פחות.

בנוסף, הדירות שבבעלותם הן לרוב קטנות יותר מהממוצע. "לכן", אומרים במכון הישראלי לדמוקרטיה, "מומלץ לדייק את המדד בסעיף הדיור מכיוון שאכן שיעור הבעלות על דירה בקרב מבוגרים הוא גבוה יחסית כאשר לרוב הדירות שלהם קטנות".

כלומר, עדיין נדרשת עבודה שתאפשר להעריך במדויק יותר את יוקר המחיה עבור אזרחים ותיקים, במיוחד לאור האינפלציה העדכנית שעומדת נכון למועד פרסום כתבה זו על 4% בשנה. יש לכך השלכות מעשיות רבות, כמו עדכון שונה של קצבאות הזקנה בהתאם לשינויים במדד המחירים לאזרחים ותיקים דווקא ולא בהתאם למדד הכללי.

למעשה, אומרים במכון הישראלי לדמוקרטיה - אילו קצבת הזקנה הייתה מוצמדת למדד שלהם, היא הייתה אמורה לעלות בין 500 ל-750 שקל בשנה, שהם כ-40-60 שקל בחודש. אך בשל השוני המהותי בהוצאות קריטיות כמו דיור, עדיין יש צורך "לשקף טוב יותר את צריכת הדיור של אזרחים ותיקים בעת חישוב המדד לבני 65 ומעלה באמצעות חישוב סעיפי הדיור, שכר דירה ושירותי דיור בבעלות הדיירים" כפי שהם אומרים בהמלצותיהם.