נשמע מוכר: חוק ההסדרים חושף בעיקר תוכניות ישנות של האוצר

משרד האוצר מתכנן להעביר בצמוד לתקציב המדינה לשנת 2023 חוק הסדרים שמכיל לפי הטיוטה העדכנית שלו כ-30 רפורמות, אבל לא הרבה בשורות חדשות. רבות מהתוכניות הן כאלו שכבר שמענו עליהן שוב ושוב בעבר אך מעולם לא יושמו, כמו הקמת רשויות תחבורה מטרופוליניות, חזון מיליון ישראלים בהייטק או מס נסועה שיחליף את הבלו על הדלק. אין ערובה שהתוכניות יעברו דווקא הפעם, כשהמצב הפוליטי השברירי מעמיד את אישור התקציב כולו תחת סימן שאלה גדול.

הדרמות המרכזיות בתוכנית הכלכלית לשנת התקציב הבאה הן בתחום הנדל"ן, כגון הקמת קרן שתתמרץ רשויות מקומיות לקלוט תושבים חדשים.

בשאר התחומים, כפי שפורסם בגלובס לפני שבועיים, מדובר בחוק הסדרים נטול מהפכות. היו באוצר מי שאמרו כי השנה חוק ההסדרים לא יהיה משמעותי במיוחד, ובוודאי אל מול קודמו לתקציב 2021-2022, שהיה עשיר ברפורמות "דגל" כגון הקלת הייבוא, העלאת גיל הפרישה לנשים, ביטול אג"ח מיועדות ועוד.

במשרד האוצר שואפים לאשר את התקציב ואת חוק ההסדרים בממשלה בעוד כ-3 שבועות, ב-17 ביוני. לאחר מכן יועברו הרפורמות לקריאות בכנסת ולהכנה בוועדות. כרגע, כשהקואליציה מתקשה להעביר בכנסת גם חוקים שאמור להיות עליהם קונצנזוס כמו "ממדים ללימודים" עבור חיילי צה"ל, ספק אם יצליחו להגיע להסכמות לגבי לתקציב בין הקואליציה, האופוזיציה, ומה שביניהן (ח"כ עידית סילמן, ח"כ רינאוי-זועבי והמפלגות הערביות).

"העזים" שיוקרבו במהלך המשא ומתן

גם אם הממשלה תשרוד עד ספטמבר, המועד המתוכנן לאישור הסופי של התקציב במליאה, סביר להניח שעד אז עוד ייעשו שינויים בנוסח הסופי של חוק ההסדרים. באופן מסורתי, באוצר מכניסים לטיוטת הרפורמות גם "עזים", שמוקרבות במהלך המשא ומתן עם הגורמים השונים.

החוקים שמפוצלים מהחוק נותרים לרוב על רצפת חדר הדיונים, אבל לפעמים גם חוזרים לסיבוב שני. כך למשל, חלק מהמהלכים למאבק בהון השחור, שנפלו מחוק ההסדרים הקודם, מופיעים גם הפעם, וזאת בהמשך להמלצות הוועדה בין משרדית שפורסמה השבוע.

רפורמות אחרות שנשמעות מוכרות מופיעות באחד הפרקים היותר מעניינים בחוק ההסדרים, זה שעוסק בהפחתת הריכוזיות והגברת התחרותיות בשוק מוצרי המזון. הצעת החוק קובעת איסור על הסכמי הפצה בלעדיים של ספקים גדולים, וחיובם בקבלת אישור הממונה על התחרות במיזוג עם כל ספק מזון אחר. מדובר בצעדים עליהם הכריז שר האוצר אביגדור ליברמן כבר בחודש מרץ ושהדיון הציבורי עליהם החל עוד בשנה שעברה.

ברמת הכותרות מדובר בהמשך המאבק של ליברמן ביצרני ויבואני המזון החזקים ששולטים בשוק הריכוזי. אבל כרגע הטיוטה מנוסחת באופן כללי יחסית, ועד שהצעות המחליטים לא יתורגמו לתקנות, אין בהן "בשר" וקשה לדעת עד כמה הן יחייבו את הספקים.

ניסוח מעורפל: מיהו "ספק גדול מאוד"?

ראו למשל כיצד מנוסחת ההחלטה המרכזית הזו: "קביעת איסור על ספק גדול מאוד להתקשר בהסדרי בלעדיות עם יצרן או ספק טובין במדינת חוץ וקביעת הוראת מעבר לשנתיים בהן ניתן יהיה לבצע התאמות להסכמים קיימים". כיצד מוגדר ספק "גדול מאוד"? מי ייכנס לרשימה הזאת? האם המשמעות היא שכל הסדרי ההפצה הבלעדיים הקיימים יבוטלו? האם יחויב כל מותג בשני ערוצי הפצה לפחות? ואיך בדיוק יעשו זאת מבלי לפגוע בזכות הקניין של היבואנים החזקים, שבוודאי עוד יפעילו לחצים נגד הכוונה? כל השאלות האלה עדיין פתוחות.

לדיוק של הנוסח הסופי והתקנות שיתוקנו בעקבותיו יש חשיבות מכרעת להצלחת התוכנית. לראייה, רפורמה מקבילה שנערכת כיום בחוק התחרות, איסור הפגיעה בייבוא מקביל, היא בעצם גרסה משופרת לחוקים מהעבר שנכשלו במבחן הזמן. עוד ב-2018 נקבע איסור פגיעה ביבואן מקביל כהוראת שעה, שתוקפה פג ולא חודש. בדיעבד, נוסח החוק הקודם היה ערטילאי מדי ואיפשר לחברות לעקוף אותו. רק פעם אחת נעשה ניסיון להפעיל החוק, נגד היבואנית שסטוביץ, בעלת הזיכיון לקולגייט, שפעלה נגד ייבוא מקביל של משחת השיניים. גם אז, הצליחה שסטוביץ להוכיח בבית המשפט שלא עברה על נוסח אותו החוק.

תחת הכותרת של "חיזוק מנועי הצמיחה של המשק" מאוגדים מספר צעדים בתחום התשתיות. ביניהם, הרחבת ההגדרה של פרויקטי תשתית לאומיים ובעיקר בתחום התחבורה, זירוז צה"ל בפינוי שדות מוקשים, הקלת הרגולציה על תשתיות חשמל מסוימות, היערכות פיננסית להקמת המטרו בגוש דן, תוכנית "לקידום החדשנות", והצעד הבולט ביותר בפרק זה - "היערכות המשק למעבר לתחבורה פרטית חשמלית".

המשמעות בפועל היא מעבר לתשלום מס לפי ק"מ נסועה, במקום מס הבלו המוטל כיום על הדלק. זאת, בשל החשש באוצר שהחדירה המואצת של המכוניות החשמליות תייבש את הפרה החולבת של המדינה, כאשר הבלו לבדו הכניס לקופת המדינה כ-20 מיליארד שקל בשנה החולפת.

פרק נוסף בחוק עוסק ב"צמצום פערים חברתיים". בפרק תוכנית להגדלת מספר התלמידים החרדים בלימודי אנגלית, מתמטיקה ועברית. מוסדות הלימוד החרדים יזכו מהמדינה לתמריצים תקציביים לפי הישגים. אלא שהתוכנית תהיה תקפה רק למוסדות לימוד לבנים, ולא לבנות. אחד הנימוקים לכך הוא שהמדינה מעוניינת לעודד בעיקר תעסוקה של גברים חרדים, ששיעור העובדים ביניהם נמוך בהרבה לעומת נשים חרדיות.