בית המשפט המחוזי: כוח החילוט גובר על זכותו של עורך דין לקבל שכר טרחה

בית המשפט המחוזי קבע כי זכותה של המדינה לחלט כספים בהליך פלילי לפי חוק איסור הלבנת הון גוברת על זכותם של עורכי-דין לשכר טרחה בעבור עבודתם המוצלחת, למרות שעבודתם מלכתחילה איפשרה למדינה לחלט סכום נכבד מהחברה הנאשמת.

"במצב של תחרות בין נושים, אין עיגון להבחנה בין עורך דין המצפה לקבל שכר טרחתו על פי הסכם עם החייב, לבין כל ספק שירות אחר אשר נקשר עם החייב בקשר חוזי", כך קבעה השופטת דנה מרשק מרום מבית המשפט המחוזי בלוד. מרשק מרום דחתה בקשה של משרד עו"ד משה וינברג ושות' שייצגו בהצלחה חברה שזכתה בתביעה אזרחית, אך מאוחר יותר נקלעה להליכים פליליים וכספי הזכייה שלה חולטו על-ידי המדינה.

בלשכת עורכי-הדין הבינו כבר בשלבים מוקדמים של ההליך כי מדובר בסוגייה שהכרעה בה עשויה להשפיע הן על עורכי דין רבים והן על כל נותני שירותים על פי הסכם. מסיבה זו, הגישה הלשכה באמצעות ועדת איסור הלבנת הון בקשה להצטרף כ"ידיד בית משפט" להליך הערעור של משרד עו"ד וינברג. באותו שלב היה מדובר על חילוט זמני ולכן מה שעניין את בית המשפט העליון הוא האם יש לעורך הדין זכות קניינית בכספים. משהוכרע שלא, המתינו הצדדים עד עתה להחלטה על חילוט סופי בגזר הדין. עורכי הדין המייצגים קיבלו 2 מיליון שקל כתגמול זמני וחלקי, אך התחייבות להחזירו ככל שבית המשפט המחוזי יחליט אחרת. כעת בית המשפט המחוזי החליט ששכרו של עורך הדין נסוג בפני זכות החילוט, וגם מיליונים אלה יעברו כעת לקופת המדינה בעקבות הכרעת השופטת בהליך הפלילי בו הגיעו הצדדים להסדר טיעון.

קהילת עורכי הדין עם חשש גדול מהבאות

תחילתה של הפרשה, ביייצוג שהעניקו עוה"ד ד"ר משה וינברג ואפרים ווגדון לחברת התשתיות "ביבי כבישים עפר ופיתוח" במסגרת הליך אזרחי שניהלה נגד רכבת ישראל. מדובר היה בהליך ארוך ומורכב, אשר בעניינו גם פרסם ביהמ"ש העליון פסק דין שעורר תכונה רבה בקרב הקהילה המשפטית, בהיותו פסק-דין עם יכולת השפעה על כל תחום דיני החוזים בישראל; והוא אף הגיע לדיון נוסף בבית-המשפט העליון.

במסגרת הסכם שכר הטרחה, התחייבה החברה לשלם לעורכי-דינה שכ"ט בשיעור של 20% מהסכומים שיתקבלו אצלה בתום ההליך האזרחי שניהלו בשמה. עורכי הדין נחלו הצלחה בביהמ"ש המחוזי שפסק כי על רכבת ישראל לשלם לחברה 40 מיליון שקל בתוספת שכר טרחה והוצאות משפט בסך של 1.6 מיליון שקל, אך מאוחר יותר הפחית ביהמ"ש העליון את סכום הפיצויים ל-8 מיליון שקל.

בסיומם של ההליכים, נותרה החברה חייבת לעוה"ד וינברג סכום של כ-2.4 מיליון שקל, בעבור עבודה מאומצת שנמשכה מספר רב של שנים והובילה לתוצאות חיוביות. אלא שבדיוק אז החלו העניינים להסתבך: מדינת ישראל הגישה כתב אישום נגד חברת ביבי כבישים ובעל השליטה בה יהודה בוזגלו, באשמה של ביצוע עבירות שוחד, מרמה והלבנת הון, וביקשה לחלט מהחברה רכוש וכספים מכוח חוק איסור הלבנת הון ופקודת סדר הדין הפלילי.

כשנודע למדינה כי לחברת ביבי קיימת זכות לקבלת כספים מכוח פסק הדין בהליך שניהלה נגד הרכבת, היא מיד ביקשה לחלט גם את כספי הזכייה, אשר מהם, כאמור, היה אמור להיות משולם שכר טרחתם של עורכי הדין. בהחלטתה האחרונה, הפכה השופטת מרשק מרום את התפיסה הזמנית לחילוט קבוע, והותירה את קהילת עורכי-הדין בישראל עם חשש גדול מהבאות.

עו"ד אורי גולדמן, מומחה לאיסור הלבנת הון וחילוטים, אומר לגלובס כי "הפרשה הזו מדגימה לנו פעם נוספת את הכוח האדיר שיש במכשיר החילוט לפי חוק איסור הלבנת הון, כשהוא גובר כמעט על כל חוק או היגיון מסחרי אחר, ומשנה את חוקי המשחק ב'מגרש המסחרי'".

לדברי עו"ד גולדמן, "ברור לחלוטין מפסק הדין כי לא היתה מחלוקת בדבר התרומה המכרעת של הייצוג שהעניק עו"ד ד"ר וינברג לכך שנוצר אותו סכום של מיליונים שנפסקו לטובת 'ביבי כבישים'. עו"ד וינברג אמור היה לקבל שכר טרחה ראוי עבור עבודתו, ונראה כי דבר זה אמור היה להצדיק 'נימוקים מיוחדים' לשיחרור הכספים. למעשה המדינה עשתה מעין "עשיית עושר שלא במשפט" בכך שנתנה לעו"ד לעבוד עבורה בחינם".

לטענת גולדמן, "בשל אותה יראת כבוד, אפילו פחד 'אוטומטי' מהמילים איסור הלבנת הון, נוטים בתי-המשפט בישראל להעניק למדינה את כל מה שהיא מבקשת, כשבדרך נדרסות כל זכויות האזרח".