נתוני האינפלציה בישראל מעודדים, אבל הדרמה האמיתית היא בכלל בארה"ב

היום זה היום שבו מותר להשתמש באחת הקלישאות הכלכליות הנדושות ביותר, אודות שר האוצר לוי אשכול ששמע שיש סימנים לבצורת, אבל נרגע כשהבין שיועציו מדברים איתו על הנגב, "וחששתי שאתם מדברים על בצורת בארה"ב". כי עם כל הכבוד לנתוני הלמ"ס על האינפלציה פה בארץ, הדרמה הגדולה - גם מבחינת מרבית הישראלים (אם כי רבים מדחיקים זאת) - הוא מה שקרה הערב ושקורה בעצם בכל ערב בשבוע האחרון בארה"ב.

● הבנק הפדרלי הודיע על העלאת ריבית חדה של 0.75% - הגבוהה ביותר מאז 1994 
● בשיא של יותר מעשור: מדד המחירים לצרכן לחודש מאי עלה ב-0.6%; מחירי הדיור טיפסו ב-0.9% 
● וול סטריט נכנסה לשוק דובי וההיסטוריה מלמדת שאנחנו בדרך למיתון 

האינפלציה בארה"ב שטיפסה ב-1% במאי וב-8.6% בחישוב שנתי, הטלטלה הענקית שמכה בבורסות בניו יורק בעקבות הנתונים המפתיעים על קצב התייקרות המחירים והחשש הגדול שאנחנו בדרך למיתון, וכמובן ההודעה הערב על גובה הריבית בארה"ב - העלאה של 0.75% בריבית שאמורה לצנן את האינפלציה (כי היא תחסל תיאבון לקניות והשקעות של רבים), אבל גם עלולה לדרדר אותנו מהר יותר למיתון (מאותה סיבה בדיוק).

אז כן, עדיין מעודד לראות שכאן אצלנו האינפלציה השנתית עומדת רק על 4.1% וזו של מאי על 0.6% בלבד (מתחת לרוב תחזיות הכלכלנים), לעומת שיעור כפול בארה"ב ובאירופה, אבל אי אפשר שלא להבין שמדובר בכלים שלובים.

ישראל תלויה היום בעולם בכלל ובארה"ב בפרט (אולי אפילו יותר מימי אשכול, שבעיקר הזדקק לנדבות מאמריקה) - ותעיד הבורסה שלנו בתל אביב המגיבה מידי בוקר למה שוול סטריט עשתה בערב, ויעיד בנק ישראל שמסתכל בעיקר על מה שהבנק המרכזי שם, כדי לעשות זאת פה, ויעידו כ-350 אלף ישראלים שעובדים בענף ההייטק (ועוד מאות אלפים שמתפרנסים מהפריחה בענף באינספור מעגלים אחרים). אם חברות ההייטק האמריקאיות יחליטו בסה"כ לחסוך מעט בהוצאות, ישראל עלולה להשתעל אפילו לפני ניו יורק וקליפורניה. קחו מתל אביב את הצמיחה המטורפת במרכזי הפיתוח של החברות הבינלאומיות, ופגעתם אנושות בקטר הכי חשוב ומשמעותי במשק.

רק היום למשל פרסמה הכלכלנית הראשית של האוצר נתונים לפיהם 27% מהמשקיעים שרכשו דירה במרכז באפריל היו הייטקיסטים - פי 2.5 משיעורם באוכלוסיה. בענף המשרדים המקומי, התלות בהייטק היא קריטית פי כמה. קשה לראות כיצד מתאכלסים בשנתיים-שלוש הקרובות כמיליון מ"ר חדשים של משרדים במרכז תל אביב (ועוד מיליוני מ"ר חדשים שמוקמים כעת רק בגוש דן), ללא המשך התרחבות מאסיבי של שוק ההייטק העולמי.

הציבור מרגיש אחרת

ובחזרה אלינו, למדד המחירים לצרכן של הלמ"ס. אחת הבעיות המרכזיות במדד המחירים היא התחושה ההולכת וגוברת שהוא לא ממש משקף את השינוי האמיתי במחירים שמרגיש בפועל כל משק בית שחי כאן. תחושה שאנשי הלמ"ס לא ממש מחוברים לסל הקניות שלנו בסופר. ודאי לא למה שקורה בשוק השכירות, שם היא מדווחת שהייתה עלייה של 0.2% בלבד במאי, אחרי 0% באפריל (אם כי בחוזים חדשים, בלמ"ס מציינים כי נרשמה עלייה של 5% בתוך חודש, כשגם על הנתון הזה לא מעט שוכרים היו שמחים לחתום מיד).

וגם אם הביקורת מוגזמת (וכמו כל דבר בעת הזו, היא כנראה מוגזמת במידה לא מבוטלת), היא מוכיחה עד כמה חוסר הביטחון ואי הוודאות כרגע עצומים. ובשעה שרבים לא נותנים קרדיט לנתונים היבשים עצמם, מדובר בכר פורה לגל של מחאות מוצדקות, אבל גם למידה רבה של פופוליזם. ולא מדובר בהכרח בבשורות טובות לכלכלה, לצמיחה ואפילו לחוסן החברתי שלנו כאן.