השופטת איימה לזכות נאשם בעבירות נשק בגלל קושי בתיאום תאריכי דיונים

לפני כחודשיים פרסמנו בגלובס את סיפורה של שופטת בית המשפט המחוזי תמר בר אשר שהחליטה לא לשמוע את עדותה של בת 14 שהותקפה מינית מספר פעמים "בגלל עומס" וביקשה להפחית את סעיף העבירה ולהוריד את התיק לבית משפט השלום. כעת אנחנו חושפים כי לאחר הסערה הציבורית שקמה, התהפכה בר אשר, דנה בתיק ושידלה את הצדדים להגיע להסדר טיעון. עובדות כתב האישום תוקנו בצורה קומסטית, והיא הרשיעה את הנאשם בסעיף החמור. אותו סעיף אישום אשר הפך במקור למושא ביקורת ולעג מצידה.

התנהלותה התמוהה של תמר בר אשר באה לידי ביטוי במקרה נוסף שאת פרטיו נפרסם כאן לראשונה: במסגרתו איימה על הפרקליטות במחיקת הליך וזיכוי חשוד בעבירת נשק בגלל בעיות הנוגעות לתיאום דיונים בתיק.

וכעת בהרחבה:

1. בחודש אפריל האחרון סירבה השופטת תמר בר-אשר מבית המשפט המחוזי בירושלים כי תיק מעשה מגונה חמור נגד קטינה בת 14 יידון בפניה במחוזי "בשל עומס".

המדובר בהחלטה בעניינו של וליד חטיב אשר הואשם בעבירת מעשה מגונה על-פי סעיף 348(ב) בחוק העונשין, שהעונש הקבוע לצדה הוא עשר שנות מאסר. המעשה המגונה הנטען, כלל את עמידת הנאשם מאחורי קטינה שטרם מלאו לה 14, מישוש כתפיה, חיבוק סביב צווארה, העברת ידיו על גבה עד לקו תחתוניה, היצמדות אליה והנחת יד על חזה של הקטינה ומישושו. המעשים, אשר בכל פעם כללו חלק מהמעשים האמורים, נעשו כחמש פעמים בזה אחר זה ומעל בגדיה של הקטינה. עוד נטען, כי הנאשם המשיך במעשיו למרות בקשת הקטינה בפעם השנייה להפסיק זאת, וגם לאחר הפעם הרביעית בה היא אף דחפה פעמיים את ידיו.

כתב האישום הוגש באוגוסט 2021. על פי נוהל נשיאת בית המשפט העליון, על מנת למנוע סבל ועינוי דין מיותרים לקטינים נפגעי עבירה - בית המשפט חייב לשמוע את עדותם בתוך 90 יום ממועד הגשת כתב האישום. אולם במשך חודשים ארוכים עדות הקטינה הנפגעת לא נשמעה, בשל התנהלות השופטת.

חרף בקשות חוזרות על מנת לעמוד בהוראות נוהל נשיאת העליון, השיבה בר-אשר כי "צר לי, יומני עד אפס מקום, ולפיכך אין באפשרותי להציע מועד מוקדם יותר".

לפני כחודשיים, החליטה השופטת תמר בר-אשר כי יש להמיר את סעיף העבירה מסעיף 348(ב) לחוק העונשין לסעיף 348(א) לחוק העונשין. המשמעות לכך - כפולה. העונש המקסימלי פחת מ-10 שנות מאסר ל-7 שנות מאסר, וממילא יש לבית המשפט השלום סמכות לדון בתיק זה, והיא אכן הורתה להעביר את התיק לבית המשפט השלום.

השופטת בר אשר ציינה כי "פרשנות טכנית של הוראות הסעיפים הנדונים עשויה להוביל למסקנתה של המאשימה, שעל-פיה אפשר היה להאשים גם את הנאשם הנדון בעבירה החמורה יותר, לפי סעיף 348(ב), אולם בר אשר מיד כתבה "למרות זאת, דומה כי לא ניתן לחלוק על כך שהיה על המאשימה לשקול גם את נסיבות מעשה העבירה, אשר בלי להמעיט מחומרתן, אינן ברף חומרה גבוה. נסיבות אלו, כך נראה, לחלוטין אינן מצדיקות להגדיל את העומס העצום המוטל על בית המשפט המחוזי ובעקיפין להגדיל אף את העומס המוטל על בית המשפט העליון, בהיותו ערכאת הערעור".

כלומר, לטענת בר אשר - לאור העומס העצום דווקא בבית המשפט המחוזי, יש לתקן את כתב האישום, להקל את סעיף העבירה ולהתחיל את ההליך מחדש בבית המשפט השלום בירושלים.

בעקבות הפרסום התעוררה סערה ציבורית והפרקליטות דחקה בשופטת בר אשר לעיין מחדש בהחלטתה. כעת אנחנו חושפים כי בעקבות הפרסום נקבע דיון במעמד הצדדים - במסגרתו השופטת הפכה את עורה ו"שידלה" את הנאשם להודות בכתב האישום ובסעיף העבירה חרף החלטתה הקודמת. כתב האישום תוקן "קוסמטית", וחטיב הודה בביצוע העבירה לפי סעיף 348(ב).

מה לגבי השכל הישר וההגיון הבריא או לחילופין העומס האדיר דווקא בבית המשפט המחוזי שהצדיקו לטענת השופטת בר אשר בסיבוב הקודם את הורדת התיק לבית המשפט השלום והמרת סעיף העבירה? לא ברור.

אלא שזו לא ההחלטה התמוהה היחידה של כבוד השופטת.

2. אל שולחנה של בר אשר הגיע לאחרונה תיק של עבירות נשק שהוגש נגד תושב עיסאוויה. התיק נקבע על ידי השופטת ל-29 למרץ לדיון הוכחות. אולם בר אשר, קבעה את הדיון ללא תיאום עם הצדדים, ומשום כך נאלצה הפרקליטות לבקש דחיה מכיוון שבאותו יום התקיימה השתלמות לפרקליטות באילת. הפרקליטות ביקשה לקיים דיון תזכורת על מנת לתאם מועד מוסכם. השופטת שוב קבעה דיון הוכחות ללא תיאום עם הצדדים, ומשום כך הפעם הסנגור לא היה יכול וביקש דחיה, אך בר אשר סירבה. בפתחו של הדיון, אליו הגיעו כל הצדדים, הודיע הסנגור כי הוא חולה, ולאור זאת התבקשה דחיה בהסכמה.

השופטת בר אשר הביעה כעס על הפרקליטות שהסכימה לדחייה, ואמרה שאו שדיון ההוכחות יתקיים מיד או שכעונש לא יתקיים דיון הוכחות. הפרקליטות בתגובה הסבירה שהסניגור היה חולה ולכן הסכימה לדחיה, וביקשה לקבוע דיון תזכורת כדי לתאם מועד להוכחות. הפרקליטות הוסיפה כי אין לשופטת סמכות שלא לקבוע דיון הוכחות. בר אשר שוב קבעה דיון ללא תיאום עם הצדדים, ובתגובה כתב לה הסניגור כי באותו יום כבר נקבע לו קודם לכן דיון הוכחות בבית משפט אחר ומשום כך ביקש דחיה. בר אשר דחתה את הבקשה, ובעקבות כך הודיע הסנגור כי הוא מתפטר מייצוג או לחילופין שהדיון ייקבע לימי הפגרה.

על כך הגיבה השופטת בר אשר בהודעה נזעמת: "ציפיית באי-כוח הצדדים ובכלל זה, ציפיית בא-כוח הנאשם, כי הגורם האחד והיחיד שיתאים את עצמו לאילוצי באי-כוח הצדדים יהיה בית המשפט וכן והתעלמותם ממרכיב בזבוז הזמן היקר של בית המשפט, מעלה תמיהות קשות".

עוד הוסיפה בר אשר כי "מכל מקום, אין כל אפשרות לשמוע את ההליך הנדון במהלך הפגרה. אף יוער, כי על-פי ניסיוני, המאשימה מתנגדת לשמיעת תיקי הוכחות במהלך הפגרה".

השופטת בר אשר העבירה את בקשת הסנגור לתגובת הפרקליטות שהגיבה כי היא איננה מתערבת בעניין בקשתו להתפטר והיא מותירה את העניין לשיקול דעת בית המשפט, אולם לעניין קביעת דיון בימי הפגרה, הגיבה הפרקליטות כי אין מקום להסכים לכך מכיוון שאין המדובר בתיק מעצר או עם דחיפות מיוחדת.

על תגובה זו יצאה קצפה של השופטת בר אשר שאיימה בתגובה, לא פחות ולא יותר למחוק את כתב האישום החמור ולזכות את הנאשם.

בהחלטתה כתבה בר אשר כי כי "ביום 2.5.2022 הגיש בא-כוח המאשימה "הודעה ובקשה" שבה הסביר באריכות יתירה מדוע יש לאפשר שמיעת ראיות בהליך הנוכחי. כשהתבקש להגיב לבקשה לשחרור מייצוג, חמק מכל אחריות, תוך ניסיון לגלגל זאת לפתחו של בית המשפט. מן הראוי שבא-כוח המאשימה יתכבד ויגיש תגובה המכבדת את המאשימה, חלף התנערות מוחלטת מכל אחריות".

בר אשר הזכירה את סעיף 17א לחוק סדר הדין הפלילי הקובע כי "סניגור שהנאשם העמיד לעצמו, לא יפסיק לייצגו כל עוד נמשך המשפט או הערעור שלשמם הועמד, אלא ברשות בית המשפט"

לדברי בר אשר, "כפי שנפסק לעניין הוראה זו, תכליתה להבטיח לנאשם ייצוג רציף, יציב, ונטול זעזועים. מטעם זה הוסמך בית המשפט לפקח על הפסקת הייצוג של הנאשם. סמכות פיקוח זו נועדה לאפשר לבית המשפט לוודא כי רק בנסיבות שבהן ישנה הצדקה עניינית להפסקת הייצוג, באופן שלא יביא לפגיעה בהגנת הנאשם, יתיר בית המשפט לסניגור להפסיק לייצג את הנאשם".

לבסוף כתבה בר אשר כי "אם עד יום 30.5.2022 לא תגיש המאשימה תגובה עניינית, מנומקת ומפורטת, הנוקטת עמדה לגופה של הבקשה (ולא התנערות מכל אחריות לניהולו של הליך זה), ייחשב הדבר לכך שהמאשימה הגישה בקשה למחיקת הליך זה ולזיכוי הנאשם".

לאחר שפרקליט מחוז ירושלים ולאחר שהסנגורית הציבורית הארצית התערבו והביעו מחאה על התנהלות השופטת בר אשר, "התקפלה" בר אשר וניאותה להקדים את מועד הדיון כך שיתאים לשני הצדדים.

שני הסיפורים לעיל הם לכאורה מקרים נקודתיים. למרות זאת, אנחנו בוחרים להביא אותם בהרחבה מפאת חשיבותם הציבורית. ומכיוון והגיע הזמן שנשיא בית המשפט המחוזי בירושלים אהרן פרקש ונשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות ייכנסו לעובי הקורה בעניינה.