כשעובד חדש ונאה מצטרף לצוות, הוותיקים נוטים לחקות אותו ולעזור לו להשתלב. ומה קורה כשמדובר בעובדת?

מה הקשר בין איך שאנחנו נראים לבין ההצלחה שלנו בעבודה חדשה? מתברר שיש קשר, ועוד איך

מחקר אחד בשבוע. מה קורה כשעובד חדש ונאה מצטרף לצוות / צילום: Shutterstock
מחקר אחד בשבוע. מה קורה כשעובד חדש ונאה מצטרף לצוות / צילום: Shutterstock

אמיר גרינשטיין מרצה וחוקר שיווק ויזמות באוניברסיטת Northeastern בבוסטון ו-VU באמסטרדם. כותב בטוויטר על מחקר התנהגותי AmirGrinstein@. יאנה שכטרמן היא יועצת ארגונית, מאמנת מנהלים ומלמדת באוניברסיטת Northeastern בבוסטון. yanashechterman.com 

 
  

אחד השינויים המאפיינים את סביבת העבודה היום היא עזיבה והצטרפות תדירות של חברי צוות חדשים, ובעקבותיהם שינויי דינמיקה ומערכות יחסים צוותיות. כל שינוי שכזה מטלטל את הצוות ודורש היערכות וחלוקה מחדש של המעמדות, ולכן מאלצת את חברי הצוות הוותיקים להגיב לכך.

אחרי שלב ההיכרות הראשונית עם חבר.ת הצוות החדש.ה, אין לחברי הצוות כמובן מספיק מידע באשר לתרומתם העתידית של החדשים, אך כדרכם של בני אדם, הם נעזרים ברמזים ובסימנים מקדימים כדי להקיש מהם על תרומתם הפוטנציאלית של המצטרפים לצוות. באמצעות הסימנים הללו מפתחים חברי הצוות הנחות לגבי תכונות אופי וכישורים של החדשים, ויוצרים את השינוי בהיררכיה הצוותית.

למה בעצם החיצוניות כה חשובה?

מחקר חדש מצא כי התנהגות חברי הצוות משתנה בהתאם למגדר ולמידת האטרקטיביות החיצונית של המצטרפים. מדוע דווקא אטרקטיביות פיזית היא כה משמעותית? מתברר שזוהי נטייה אוניברסלית של בני אדם באשר הם. על פי תיאוריות דרוויניסטיות, יש למידת האטרקטיביות השפעה על יכולת ההישרדות ולכן היא נתפסת כתכונה חשובה ומוערכת.
מחקרים קודמים מצאו כי מראה חיצוני אטרקטיבי משפיע לטובה על הערכות ביצועים של עובדים. מחקרים אחרים אף מצאו שאנשים מעוניינים ליצור קשרים עם אנשים בעלי מראה חיצוני אטרקטיבי, ומוכנים לעזור להם יותר. עוד נמצא כי אנשים מניחים שלנראות אטרקטיבית מתלוות גם תכונות חיוביות אחרות כמו יכולות חברתיות ויכולת ביצוע, גם כשבפועל אין לכך שום בסיס במציאות.

התמונה מסתבכת עוד יותר כאשר מחברים בין מראה חיצוני למגדר. מחקרים קודמים מצאו שההנחה הרווחת היא שגברים ככלל הם אינטליגנטים יותר, בעלי חשיבה לוגית ורציונלית יותר. בחברות ותרבויות שונות גברים עדיין נתפסים כמוכשרים יותר מנשים, רק בגלל שהם גברים, ללא שום נתונים תומכים אחרים. מכאן שהחוקרים הניחו שגבר בעל מראה חיצוני אטרקטיבי ייתפס על ידי חברי הצוות כבעל ערך לצוות. אך מה לגבי אישה?

החוקרים הופתעו לגלות

המחקר, שפורסם בשנה שעברה ב-Journal of Applied Psychology, על ידי החוקרים וון-מין, האמפרי, איימי, פטרנקו, קוויד ופו מאוניברסיטאות סיאול, פנסילבניה, אוקלהומה, ארקנסו וביילור, בחן שלוש התנהגויות צוותיות: חיקוי, שילוב ואתגור - וניתח כיצד אלה משתנות בהתאם למגדר, לרמת המחויבות של חברי הצוות החדשים ולמידת האטרקטיביות החיצונית שלהם.

חיקוי - חיקוי (בלתי מודע) של התנהגותו של אדם אחר - תנוחות גוף, הבעות פנים, מצבי רוח, רגשות וצורת דיבור - הוא איתות של רצון להתקרב אליו, ולכן מכונה גם דבק חברתי. מחקרים מצאו שחיקוי מגביר אמפתיה, חיבה וחיזוק קשר חברי.

שילוב - פעולות המקדמות את שילוב החדשים כוללות דברי שבח, עידוד ופעולות דומות המחזקות ומייצבות את מעמדם של המצטרפים.

אתגור - התנהגויות שמקדמות דה-לגיטימציה. אתגור מערער את הלגיטימיות של הערך שמביאים חדשים ולכן מקשה על השתלבותם.

החוקרים יצרו 12 צוותים מעורבים של סטודנטים, שעבדו על משימות משותפות שדרשו תיאום ועבודת צוות. הם התבקשו לבצע משימה מורכבת, ואחריה מילאו שאלון ובו דירגו את הערך והמעמד של חברי הצוות השונים. לאחר כמה חודשים הצטרפו לצוותים אלו חברים חדשים שדורגו בידי שופטים חיצוניים באשר לרמת הנראות החיצונית שלהם.

חברי הצוות החדשים תודרכו לא להציע הצעות חדשות, לא לגלות לגלות יוזמה, מנהיגות או יצירתיות. מחציתם התבקשו לגלות מחויבות גבוהה למשימה, והיתר - ההפך.

כדי לנתח את התנהגויות החיקוי צילמו החוקרים את הצוותים במעבדה. מידת השילוב נבדקה באמצעות שאלונים שמילאו חברי הצוות ומידת האתגור נמדדה באמצעות שאלון שמולא על ידי חברי הצוות החדשים. ניתוח הנתונים מצא כי חברי הצוות נטו לחקות יותר את התנהגותן של חברות הצוות החדשות בעלות הנראות האטרקטיבית, ודווקא את אלה שהראו רמת מחויבות נמוכה לצוות, הרבה יותר מאשר את אלה שגילו רמת מחויבות גבוהה. אצל הגברים קרה ההפך. חברי הצוות חיקו את התנהגויות הגברים האטרקטיביים שגילו רמת מחויבות גבוהה.

בנוסף גילו החוקרים להפתעתם כי נשים אטרקטיביות שגילו מחויבות גבוהה למשימה חוו משמעותית יותר אתגור, פחות התנהגויות לחיזוק הקשר עמן, ומשמעותית יותר דה-לגיטימציה של הערך שהן מביאות לצוות. גברים בעלי מראה אטרקטיבי ורמת מחויבות גבוהה זכו לעומת זאת להשתלבות קלה בהרבה, ליותר בנייה של קשרים חיוביים ולפחות דה-לגיטימציה.

הממצא המפתיע ביותר היה הגילוי שחברי הצוות התאמצו רבות כדי לשלב דווקא גברים ונשים בעלי רמות אטרקטיביות ומחויבות נמוכות. החוקרים הסבירו כי ייתכן והמוטיבציה היתה העובדה שאלה לא היוו איום על מעמדם של חברי הצוות הקיימים.