אי־אפשר להיות גם בעד החברות הגדולות וגם נגד יוקר המחיה

ד"ר שניר, המכללה האקדמית נתניה;  ד"ר בר־אל, המחלקה לכלכלה וניהול, האוניברסיטה הפתוחה

לפני כשנה ישבנו בכנס והקשבנו בעניין לכלכלן הראשי של התאחדות התעשיינים מסביר כמה קשה להיות יצרן בישראל. הוא התלונן על כך שמחירי חומרי הגלם עלו, שהמשכורות התייקרו, ובכל זאת, המחירים לצרכן עלו בהרבה פחות. רצינו לשאול אותו האם הוא שם לב שהוא בעצם הודה בכך שהיצרנים עושקים את הצרכנים באופן שלא היה מבייש שודד עם אקדח. כי אם היצרנים מסוגלים לספוג עלייה של עשרות אחוזים במחירי חומרי גלם בלי להעלות מחירים, הרווחים שלהם בתקופה שלפני היו חייבים להיות עצומים.

שנינו נזכרנו בזה כששמענו את יו"ר ההסתדרות ארנון בר־דוד מודיע על כוונתו לצאת למלחמת חורמה ביוקר המחיה. בנאום מלא פאתוס הוא דרש מהציבור ומארגוני העובדים להחרים מוצרים שמשווקים היבואנים הגדולים. הוא גם הודיע על כוונתו להיאבק כדי להשיג תוספת יוקר עבור חברי ההסתדרות, והכול כדי שחברי ההסתדרות יוכלו לגמור את החודש עם עודף בבנק.

פרס על שוד

כששמענו את זה, לא ידענו אם לבכות או לצחוק. כי כשיו"ר ההסתדרות מבקש מוועדי העובדים להחרים את היבואנים, הוא בעצם מבקש מעובדי שטראוס־עלית שיחרימו את שוקולד הרשי שמייבאת ליימן־שליסל, וגם את מילקה, אוראו ולוטוס שמיובאים על־ידי דיפלומט. מעובדי אסם, יו"ר ההסתדרות דורש שיחרימו את פסטה ברילה שמיובאת על־ידי שסטוביץ, ואת היינץ ופרינגלס שמיובאים על־ידי דיפלומט. מעובדי סנו הוא דורש שיחרימו את מוצרי פיירי (גם הם מיובאים על־ידי דיפלומט).

במילים אחרות, יו"ר ההסתדרות מבקש מהציבור לתת פרס ליצרנים הישראלים על כך שהם שודדים. במקום שיו"ר ההסתדרות ידרוש מהיצרנים בישראל להוריד מחירים, הוא דורש מהציבור להחרים את המתחרים ולסבול בשקט את מה שהיצרנים הישראלים יעשו כשהם יישארו בלי מתחרים.

גם לנמלים יש אחריות

עוד דבר שיו"ר ההסתדרות כנראה לא שם לב אליו, זה שאחת הסיבות ליוקר המחיה בישראל היא ועדי העובדים של הנמלים. פעם אחר פעם, עובדי הנמלים מצליחים לגרום לנמלים לעבוד בקצב נמוך מהפוטנציאל, מה שגורם לעלייה משמעותית במחירי ההובלה הימית לישראל.

עד כמה הנמלים בארץ לא יעילים, אפשר ללמוד מדירוג שפרסמו הבנק העולמי ו־S&P, המדרגים את יעילות הנמלים בעולם. הנמל הגדול בארץ, נמל אשדוד, דורג במקום ה־342 מתוך 370, שזה רק קצת יותר גבוה מנמל ביירות (אחרי הפיצוץ). אז יו"ר ההסתדרות מוכן אולי להילחם על כך שהמחירים יירדו, אבל הוא לא מוכן להילחם בוועדי העובדים של הנמלים.

יו"ר ההסתדרות גם לא מוכן להילחם בוועד העובדים של משרד הבריאות, שממשיך להתעקש על נהלים שהופכים את היבוא של מוצרי מזון לכמעט בלתי אפשריים. הוא גם לא מוכן להילחם בוועד העובדים של מכון התקנים (שנמצא בכלל בשליטה של היצרנים המקומיים), שהופכים את היבוא למבוך שמתאים רק למומחים בבירוקרטיה, וגם זה רק בתנאי שהפקיד הרלוונטי לא נמצא בחופשה.

בר־דוד אולי רוצה להילחם ביוקר המחיה, אבל חרם על היבואנים הגדולים ישיג מטרה הפוכה. בעיקר אם הוא מאמין שהדרך להוריד את יוקר המחיה זה להשיג תוספת יוקר לחברי ההסתדרות. כי להעלות את השכר של עובדי ההסתדרות זה בסדר, רק שמישהו יצטרך לשלם את זה.

אז יפה שההסתדרות מצהירה שהיא נגד יוקר המחיה, אבל חבל שלא סיפרו ליו"ר שאי־אפשר להיות גם בעד עובדי החברות הגדולות וגם נגד עליות מחירים.