הציבור תומך בשינוי דרמטי בנושאי דת ומדינה, אלה הסיבות שלא מאפשרות אותו

בעוד פחות מ-100 ימים ייצאו הישראלים להצביע בפעם החמישית בתוך שלוש שנים ושלל נושאים יעמדו על הפרק. אך נראה כי בנושא אחד, כמעט בלי קשר לתוצאות הבחירות, הציבור לא יקבל את מבוקשו וגם הכנסת והממשלה הבאות לא יקדמו שינויים  דרמטיים בנושאי דת ומדינה. סקר דעת קהל שנערך באוניברסיטת רייכמן מעלה כי רוב הציבור דווקא מעוניין בשינויים בסטטוס קוו בנוגע לנישואים, לכשרות ולתחבורה בשבת. לפי הסקר, 65% מהציבור הישראלי-יהודי תומכים בהוספת מסלול נישואים אזרחי לצד הדתי, 63% תומכים במתכונת כלשהי של תחבורה ציבורית בשבת ו-65% תומכים בביטול מונפול הכשרות של הרבנות הראשית.

גם הממשלה היוצאת, שהיו לה לכאורה את כל התנאים לכך, לא ערכה שינויים מרחיקי לכת בסטטוס קוו שנשמר כבר כ-70 שנה. כיצד נוצר הפער המשמעותי הזה בין תמיכת הרוב לבין שינויים סמנטיים בלבד שנעשו בנושאים אלה במהלך השנים?

מול רצון הציבור: העלות, ההיסטוריה ולשון המאזניים

בשיחה עם גלובס, החוקרת ד"ר ניוה גולן-נדיר, עמיתת מחקר וראש תוכנית המצטיינים במכון לחירות ואחריות בבית-הספר לאודר לממשל באוניברסיטת רייכמן העוסקת בנושאי דת ומדינה, מונה מספר סיבות. לפי ניתוח שערכה, הסיבה המובילה לחוסר ההלימה בין רצון הרוב לביצוע היא כי מדובר ב"שינוי יקר". כלומר, "מדובר בשינוי משמעותי. להפוך מדיניות קיימת זה משהו שקשה מאוד לעשות ויקר מאוד למערכת לעשות".

ד"ר גולן-נדיר פירטה גם על סיבות אחרות: "סיבה נוספת להיעדר שינוי מדיניות היא - העניין ההיסטורי. זה יושב על חסם מוסדי שנקרא הסטטוס קוו שנשען על הרומנטיקה של הקמת המדינה. דוד בן גוריון שנישא בעצמו בחו"ל בחתונה אזרחית אמר שבישראל יהיו רק נישואים דתיים. גם המפא"יניקים נתנו גושפנקה לדבר הזה. והסיבה השלישית: נוצר בלוק חרדי שהפך להיות לשון מאזניים להקמת קואליציות ובזמן עליית הימין עם החרדים המערכת נכנסה לדד לוק".

בינתיים, במקום לקדם רפורמה רב-מערכתית, המדינה צועדת בין הטיפות ומקדמת שינויים קטנים - פתיחת אזורי הרישום לנישואים, פתיחת הכשרות לתחרות, מסחר בשבת בערים חילוניות ועוד. "זה למעשה הפתרון של המדינה", אומרת גולן-נדיר. "אם אני לא יכולה בגלל כל הסיבות שמנינו לשנות מדיניות - שמים פלסטר. הדוגמה הכי מובהקת היא בתחום הנישואים: כשחוקקו את חוק בתי הדין הרבניים ב-1953 היה כאוס במדינה, רבים התנגדו לכך עד שב-1963 יצא פסק דין שאיפשר נישואים בחו"ל ורישום במרשם האוכלוסין ובתעודת הזהות. ישראל הפכה להיות מעצמה של ידועים בציבור עם זכויות. בנוסף החברה האזרחית נותנת הרבה מאוד מענים: סלבריטאים שמחתנים כאן בארץ בטקס חילוני, הקונסרבטיבים והרפורמים שעורכים 1,000 חתונות בשנה".

נישואים אזרחיים? תמיכה גם אצל דתיים וחרדים

נחזור לנתונים החדשים. באופן לא מפתיע, בציבור החילוני הרוב תומך בשינויים לעומת רוב של מתנגדים להם בציבור הדתי. בסקר שנערך בינואר השנה בקרב 510 משיבים יהודים, 65% תמכו בהוספת מסלול נישואים אזרחי לצד הדתי, לעומת 33.4% שהתנגדו. כשבוחנים זאת לפי מידת הדתיות, 85.6% מהחילונים תמכו לעומת 61.3% מסורתיים, 33.3% מהדתיים ו-19% מהחרדים.

בנושא התחבורה הציבורית בשבת, 43.4% מהציבור תמכו בתחבורה בשבת ועוד 19.6% תמכו בתחבורה כזו למעט באזורים דתיים, לעומת 35.5% בלבד שהתנגדו לכך לחלוטין. ושוב שלא במפתיע, 88.6% מהחילונים תמכו בתחבורה ציבורית בשבת לעומת 20% מהדתיים ואף לא אחד מקרב המשיבים החרדים.

כשנשאלו על ביטול מונופול הכשרות של הרבנות הראשית, השיבו 45.3% מהנסקרים שהם תומכים לחלוטין ועוד 20% כי הם תומכים ברובם, זאת לעומת 31.3% שלא תמכו כלל בביטול המונופול. הסקר נערך על ידי מכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן באמצעות חברת iPanel.

חילונים ליברלים, עד לרגע ההצבעה

לדברי גולן-נדיר, "מה שאנחנו רואים הוא שיש תמיכה מאוד משמעותית בציבוריות הישראלית ולא רק בקרב החילונים, אלא גם אצל המסורתיים והדתיים ואפילו אצל האורתודוקסים במקרים מסוימים - לאפשר גם נישואים אזרחיים בישראל. כשאנחנו רואים את הרצון הזה לשינוי ומצד שני סטגנציה לאורך עשרות שנים: אפס הצעות חוק שעברו בנושאים האלה, עולה שאלה בתיאוריה הדמוקרטית: מדוע המדינה לא קשובה לדרישות הציבור בנושאים האלה?".

התשובה נעוצה כנראה בפרקטיקה הישראלית: בממשלות האחרונות החרדים קשרו את גורלם בגורל הימין וכך זכו לרוב התומך בשימור הסטטוס קוו בזמן שהוא יושב בממשלה. למרות שבליכוד יושבים חילונים ליברלים, ברגע ההצבעה הם יתמכו בדרישות החרדיות. כך היה עם חוק המרכולים ועבודות הרכבת בשבת בכנסת ה-20, גם בשל התמיכה בקהל המסורתי וגם כי הברית האסטרטגית הזו קובעת ברוב המקרים מי יקים ממשלה.

הברית הזו, שנקשרה בתוך הציבור הימני-חרדי-דתי-מסורתי, תומכת בעמדות מסורתיות יותר על פני כרסום בסטטוס קוו. כל עוד הימין מחזיק ברוב, והציבור הערבי לא מכניס את ידיו לבעיות העומק בחברה הישראלית - אין רוב שלמעשה באמת תומך בשינויים הללו ולכן הם לא נעשים. כך נתקע בממשלה היוצאת חוק הגיור שהובילו ליברמן וכהנא - החרדים והדתיים ניהלו מאבק נגד החוק ואף הצליחו לגייס משורות הקואליציה את רע"ם שסירבה לתמוך בחוק. מצד אחד ברית ימין-חרדים, מצד שני ברית החרדים-ערבים בכנסת - כך נקבע הסטטוס קוו בישראל.

במקום שינוי, המדינה מספקת חלופות להורדת לחץ  

לכל זה מצטרף מה שד"ר גולן-נדיר מכנה ה"פלסטרים", והיא ממחישה: "המועצות המקומיות הפכו לצינור לליברליזם במקום המדינה, כמו למשל עיריית מודיעין שהקימה מרשם זוגיות למי שלא רוצה להינשא, וכך הלחץ החברתי יורד והמדינה לא מטפלת בזה".

לדברי ד"ר גולן-נדיר, ברגע שעולה הלחץ לקבלת אלטרנטיבות בנושאי דת ומדינה, המדינה בעצם לא פועלת לשינוי מדיניות אלא מספקת חלופות להורדת הלחץ. "שמירה על הסטטוס קוו כדי למנוע קריעה של העם", כהגדרתה. התוצאה היא מעין גלגל: האזרח בסוף הולך ומשקיע בנושאים אחרים ולא איפה שנוצרה תקיעות. במחקר אחר עלה, כי התוצאה היא אזרחים לא מרוצים: 58.3% מהיהודים בישראל לא מרוצים מהמדיניות הדתית בשלושת הנושאים האלה, רובם המוחלט חילונים.

בינתיים לדברי ד"ר גולן-נדיר, "המדינה מנהלת את יחסי הדת והמדינה כדי לתת פתרונות לא חוקתיים אלא פרוצדורליים-בירוקרטיים שמורידים את המתח כמו כשרות של צהר, העלמת עין בענייני תחבורה ציבורית בשבת ואף סבסוד שלה. גולת הכותרת והפועל היוצא של ההתנהלות הזו היא שהרשויות (המקומיות, שא"כ) הופכות להיות הליבה שמניעה ליברליזציה בנושאי דת ומדינה בישראל". 

"יוקר המחיה מפריע יותר מלהינשא בשני טקסים"

אבל האם יכול להיות שבסופו של יום הציבור הישראלי פשוט מעוניין להימנע מקונפליקט סביב הסטטוס קוו? "אני רואה שרמות החיכוך ברשתות החברתיות כל כך גבוהות, שאני לא חושבת שהחברה הישראלית פוחדת מקונפליקט", אומרת ד"ר גולן-נדיר. "הדבר השני, חוץ מהעדפת הפוליטיקאים את הנושאים הביטחוניים, כרגע יוקר המחיה הפך להיות נושא מאוד קריטי. אם תישאלי אדם אם מפריע לו יותר להינשא בשני טקסים או יוקר המחיה, יוקר המחיה יפריע לו יותר. ולכן קשה מאוד לייצר מחאה חברתית ותנועה חברתית".

מה שמפעיל את הפוליטיקאים זה החיפוש אחר האלקטורט שלהם, האם יש מי שיציב את הנושאים הללו בראש סדר היום וגם יזכה לתמיכה?
"אני לא בטוחה. התקשורת מבליטה את בעיית יוקר המחיה ויש לה כוח בקביעת סדר היום הציבורי. אנשים מצביעים בגלל נושאי דת ומדינה גם אבל לא בעיקר. בין מערכות הבחירות הראשונות זה עלה על השולחן בגלל הפוליטיקאים ששמו את זה על סדר היום ולא בגלל דרישה שבאה מהציבור. ליברמן קיבל בזכות הנושאים האלו חיזוק גדול אצל הצעירים החילונים שזה מושך אותם. שרת התחבורה הייתה צריכה לדבר על אוטובוסים בשבת כי מוניות שירות כבר יש אבל לא הייתה לה קואליציה תומכת".

אז בעבור אילו נושאים הישראלים ייצאו שוב להצביע באחד בנובמבר? לדברי ד"ר גולן-נדיר, "הם יצאו להצביע בנושאים של פוליטיקה גבוהה: כלכלה, ביטחון ועל ישיבה עם נתניהו. גם הבחירות החוזרות מטרידות אותם והמצביעים ינסו לחשוב על הצבעה אסטרטגית שתביא להכרעה ולא על נושאי דת ומדינה".