העיר הזאת נראית אפורה מבחוץ, אבל שווה לנסוע צפונה כדי לגלות את סודותיה

יום בנהריה, עם קפה וגבינית שרק בעבורה שווה להצפין, פסיפס נדיר שהתגלה ממש במקרה, מסעדה חדשה וטובה וגן מוצל שחיות אוהבות

טיילת נהריה / צילום: ritvo photography
טיילת נהריה / צילום: ritvo photography

"את מוכרת לי מפעם אולי מגלגול אחר... חלום שהשאיר טעם של זיכרון בוער" (חמוטל בן דוד)

המחשבה להגיע לנהריה ברכבת קסמה לי בתחילה. "סעי לך בנחת ואאסוף אותך מהתחנה", פיתה אותי מקומי שביקש להראות לי את ההתחדשות העירונית. ואני, ברייה תמה שכמותי, התפתיתי לעשות כדברו. הגעתי לתחנת נהריה באיחור באדיבות רכבת ישראל, נשפכת ללא הכנה נפשית למראו הכמוש של הגעתון ולעורק הראשי של העיר הטובל בכיעור אורבני מדכדך. אני מודה, בדחף רגעי התחשק לי לסוב על עקבותיי ולהימלט חזרה לרכבת, אבל הכרוז הכריז על עיכוב של 25 דקות, ואני נכנעתי לגורלי, מקווה שקפה של פרידה מקפה פינגווין המיתולוגי ישיב את רוחי הדוויה. עד כאן קינה דואבת אודות רושם ראשוני של ערים, בטח כאלה המציגות תדמית של עיר נופש וקיט.

ועכשיו, כמנהגנו בכל שבוע, נפתח במקום יפה לקפה.

10:00 - גלגולה של גבינית

אני מודה, אני חשדנית כלפי הטרנד ההולך וצובר תאוצה של עגלות הקפה והפודטראקים, בפרט כלפי אלה שמציגים תפריט סתמי, ובטוחים שלוקיישן נחמד ועמוד אינסטגרם מגניב מספיקים כדי להפוך אותם למוצלחים. אבל הפודטראק הססגוני שניצב בגן מוזיאון הראשונים בישר טובות. אולי היה זה חיוכה המזמין של ספיר יוסף, נצר למשפחת בשלנים מהגליל והבעלים של העגלה, ואולי היו אלה השמות המרעננים במקוריותם של המנות שסיקרנו אותי, ואולי העובדה שדווקא על הדשא המלאכותי של רחבת המוזיאון ניצב פודטראק שנראה כמו עוד עגלה שמוכרת נקניקייה בלחמנייה בפארק מים, ותוך שתי דקות מתברר למבקר הרעב והצמא שמדובר בפנינה קולינרית על גלגלים.

ליברמן פודטראק / צילום: חגית אברון
 ליברמן פודטראק / צילום: חגית אברון

כל אלה גרמו לי להזמין את מנת הקסם של ספיר - קרואסון לביבות כמהין וגבינות, כריך שהסתבר כמושחת וגאוני בעת ובעונה אחת, ורק עבורו היה שווה לספוג את המפגע האסתטי בכניסה לעיר. מובן שניסינו גם את המאפה הנושא את השם החינני: "את מוכרת לי מפעם" - הומאז' למתיישבים הייקים בנהריה, שהביאו לעולם ולנהריה את הגביניות, לדברי יוסף. כאן, בגרסה השובבית ניתנה לה פרשנות מרעננת עם תוספת של קרם וניל ופירות יער. הילדה שטראוס לבטח הייתה גאה.

ליברמן פודטראק, גן המוזיאון, שכונת עין שרה, פתוח בשבת. 052-6487802. יש גם מנות מיוחדות ללא גלוטן.

12:00 - הפסיפס שפוספס

בתחושה מפויסת מעט המשכנו לתגלית ארכיאולוגית שהתגלתה לפני זמן קצר בעיבורה של שכונת מגורים ותיקה, שאוכלסה בשנות ה - 50 על ידי משפחות שעלו מצפון אפריקה. רצועת הפסיפס מהתקופה הביזנטית התגלתה במקרה בשנות ה - 60, כשנבנה המתנ"ס השכונתי. עשור מאוחר יותר מגיעים לשכונה "גרמנים מהעיר התאומה בילפלד עם מארקים ודחפורים", מספר רוני פלד, מורה דרך מקומי שמגולל את סיפורו המפעים של הפסיפס שכמעט פוספס.

פסיפס מהאתר הביזנטי / צילום: חגית אברון
 פסיפס מהאתר הביזנטי / צילום: חגית אברון

"הגרמנים חשפו מספר ממצאים", מספר פלד ומצביע על דמות חלילן יפהפה ועל מלאכת מחשבת של צמד טווסים מעוטרים, "אבל לימים הכסף נגמר והאתר שוב התכסה באפר". בתקופת הקורונה וביוזמת פלד, משוגעים לדבר ועם רוח גבית מראש העיר החדש, החלה החבורה הנחושה לחפור בידיים חשופות ובאמצעות אזמלי מנתחים, וכך התגלתה לאחר שנה וחצי של עבודה רצפתה היפהפייה של כנסייה ביזנטית מהמאה השישית במלוא הדרה.

האתר הביזנטי נהריה. סיורים מודרכים בתיאום מראש. בימי יום שישי יש סיורים מודרכים פתוחים לקהל. 050-6272880

14:00 - משפחתי וחיות אחרות

שעת צהריים בנהריה והשמש ממאנת לחוס על המבקרים. אנחנו נוסעים לתפוס קצת צל בריאה הירוקה של העיר, שאף היא כמו הפסיפס וכמו המסעדה שבה מיד נסעד, מוצפנת בתוככי שכונות מגורים. אנחנו מזהים צמד טווסים שייתכן וקמו לתחייה מהפסיפס, מתגרים בברבור אוסטרלי שמצידו מגיב באדישות לפרובוקציה. אין כאן פילים, ג'ירפות וגם לא אריות, וטוב שכך. זהו גן בוטני - זואולוגי קטן וצנוע, שבו החיות מסתובבות ברובן בחופשיות, ונראה ששפר עליהן גורלן לבלות את חייהן בגן שכזה.

הגן הבוטני / צילום: נורית סגל
 הגן הבוטני / צילום: נורית סגל

גם מבוגרים ייהנו מסיור בגן המוצל, שאפילו מצליח להרגיש קריר בזכות עלוות העצים התורמת לצניחה של כמה מעלות. אנחנו מתבשמות מריחה של גינת התבלינים הקהילתית ועוצרות ליד ז'וליאן הקוף, שהובא אחר כבוד מגן החיות התנ"כי בשל חרם חברתי שהטילה עליו להקתו. במשכנו החדש בגן הוא מקפץ, עולץ ונראה שהתקבל בחום לחבורה המקומית.

גן בוטני-זאולוגי, דוד בן גאון 9, נהריה. פתוח בשבת. 04-6402338

15:00 - יא מאס נהריה

כשיצאנו מהגן בדרכנו לארוחת הצהריים כבר חיבבתי את נהריה, ואולי אפילו הבנתי מדוע התמקמו הייקים בני העלייה החמישית דווקא כאן, בפינה הצפונית של ארץ הקודש. עוד יותר מכך אהבתי את העובדה שיש בעיר רחוב על שם המשורר ארז ביטון, מה שמלמד על הרב תרבותיות של העיר, שפניה להתחדשות.

דור הולך ודור בא. קפה פינגווין, אחד ממוסדותיה וסמליה של העיר, הודיע לא מכבר על סגירתו ותחתיו מבצבצים מקומות חדשים, המקווים להפיח בה חיים חדשים. אנחנו התיישבנו אצל "מזה", מסעדה חדשה בבעלות בני משפחה אחת, צעירים ילידי העיר. מסעדה שאינה מתיימרת לדבר מלבד להגיש אוכל ים תיכוני, צבעוני, שופע וטעים. אפילו טעים מאוד.

''מזה'', מסעדה חדשה בבעלות בני משפחה אחת, צעירים ילידי העיר / צילום: באדיבות מסעדה מזה
 ''מזה'', מסעדה חדשה בבעלות בני משפחה אחת, צעירים ילידי העיר / צילום: באדיבות מסעדה מזה

ישבנו לצד המטבח הפתוח וחמדנו את פקעות השומר שנצלו על הגריל, ועוד לפני שביקשנו התמלא השולחן בשלל צלחות צבעוניות ומשמחות. לצד ממרח הסקורדליה נגסנו בפלפלון פדרון שמגדלים בבוסתן הגליל, טבלנו את פיתנו בשמן זית מלוחמי הגטאות ואכלנו מנה חלומית של חלומי ברוטב עגבניות וצלפים. קינוח מופתי של בסבוסה שבפסגתה שמנת גאונית מהולה בפלפל שחור היה לא פחות מחלום שהשאיר בנו טעם, ורצון לחזור.

מזה. שמעון רייך 24, נהריה. 077-5051570. פתוח בשבת. לא כשר