האם יש קונצנזוס בשמאל על הצורך לבטל את העברה של מרמה והפרת אמונים

נכון - ההצהרה נכונה ומדויקת
נכון ברובו - ההצהרה נכונה ברובה, אך יש בה מרכיב שאינו נכון או אינו מדויק
חצי נכון - חלק מההצהרה נכון וחלקה שגוי, או שהיא אינה כוללת פרטים מהותיים שעשויים לשנות את משמעותה
לא נכון ברובו - חלק קטן מההצהרה נכון ורובה שגוי, או שהיא מחסירה פרטים יסודיים באופן היוצר הטעיה מהותית לגבי משמעותה
לא נכון - ההצהרה כלל אינה נכונה
מטעה - ההצהרה יוצרת מצג שווא או רושם שגוי, אף שהיא מתבססת על עובדות נכונות
כן, אבל - עובדה נכונה בפני עצמה, אך עובדות שלא צוינו עשויות להעמידה באור אחר. מומלץ לבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר
לא מבוסס - לא קיימים נתונים עליהם ניתן לבצע קביעה פוזיטיבית לגבי נכונות הטענה, ואלה גם לא נאספים
ללא ציון - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת לאמירה ציון מובהק. הסיבות האפשריות לכך יכולות להיות: התבטאות שאינה מובהקת מספיק וניתן לפרש אותה במספר צורות, מחלוקת בין מומחים, מתודולוגיות שונות שלא ניתן להכריע ביניהן ועוד

שם: אורית סטרוק

מפלגה: הציונות הדתית

תאריך: 3.11.22

ציטוט: "משפטנים ואנשי ממשל מהשמאל תמיד אמרו שמאוד חשוב [לבטל את עבירת הפרת אמונים]".

ציון: לא נכון ברובו

ב-3.11, עם התברר תוצאות הבחירות, התראיינה חברת הכנסת אורית סטרוק ממפלגת הציונות הדתית לתכנית נכון להבוקר בגלי צה"ל, ונשאלה על ידי המראיינת אילנה דיין אם בכוונת המפלגה ליישם במלואה את הרפורמה במערכת המשפט עליה הכריזו ראשי המפלגה במהלך הקמפיין. בין היתר, סטרוק נשאלה על התכנית להסיר את עבירת הפרת אמונים מספר החוקים של ישראל.

"זה קצת מוזר שבבתקשורת נתקעו על הסיפור הזה של הפרת אמונים", השיבה סטרוק. והוסיפה כי הרעיון לבטל את הסעיף "חוצה מגזרים, וגם משפטנים ואנשי ממשל מהשמאל תמיד אמרו שזה מאוד חשוב". דיין קטעה אותה ואמרה כי "משפטנים מדברים על הצורך לדייק את העבירה הזאת", אך סטרוק התעקשה: "לא, לא, חלק אמרו לדייק וחלק אמרו לבטל. יש על זה די קונצנזוס".

בדקנו האם משפטנים ואנשי שמאל קראו בעבר לבטל את עבירת הפרת אמונים.

סעיף 284 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 קובע כי "עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו - מאסר שלוש שנים". הסעיף הזה, כמו רבים מהחוקים בישראל, הוא ירושה מתקופת המנדט הבריטי, ונלקח פקודת החוק הפלילי משנת 1936, בה נקבע בסעיף 140 "כל העובד בשירות הממשלה, ואגב מילוי תפקידי משרתו עשה כל תרמית או מעילה באמון, שיש בהם משום פגיעה בצבור, בין שהתרמית או המעילה באמון היו נחשבים לעברה פלילית ובין שלא היו נחשבים לעברה פלילית אילו נעשו כלפי אדם פרטי, יאשם בעוון".

לאורך השנים, משפטנים, שופטים, מחוקקים ואנשי ציבור בישראל, לרבות כאלו המזוהים עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית, התבטאו בדבר הבעייתיות שבניסוח העמום והכללי של הסעיף. בית המשפט העליון נדרש לנושא פעמים רבות, וחזר שוב ושוב בפסיקותיו על הקושי שגלום בעבירה כפי שהיא מנוסחת. שופט העליון אליעזר גולדברג כינה אותה "עבירת מסגרת אשר יסודותיה אינם מוגדרים דיים", ובאמירה הזו צידד נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק. השופט מישאל חשין הוסיף כי העבירה "ייחודית ומיוחדת… רקמה פתוחה… שגבולותיה אינם ברורים כלל ועיקר". בפסק הדין משנת 2003, שדן בעניינו של מנכ"ל משרד רה"מ לשעבר שמעון שבס ונחשב לממצה ומעמיק ביותר בנושא, ברק הודה כי "אכן, גבולותיה של הפרת אמונים מעורפלים הם", אך הדגיש כי "התרופה למצב דברים זה אינה בביטולה של העבירה… שכן על ידי כך תחסר שיטת המשפט שלנו מכשיר חשוב להבטחת פעולתו הראויה של המנהל הציבורי… ביטולה של העבירה או אף צמצומה מעבר לנדרש יפגע בכוחה של החברה להגן על עצמה מפני עובדי ציבור העושים שימוש לרעה בכוח השלטון". השופט חשין קבע כי "מדברים אנו בעבירה שקשה להגזים בחשיבותה מבחינתם של המינהל התקין, אינטרס הציבור וטוהר המידות של עובדי הציבור".

ניסנו לבדוק גם האם "אנשי ממשל מהשמאל", כפי שאמרה סטרוק, פעלו בעבר לבטל את הסעיף המדובר. מצאנו שאכן הועלו בכנסת במשך השנים מספר הצעות חוק שדנו בהפרת אמונים, רובן על ידי מחוקקים ממפלגות השמאל-מרכז (אך בפירוש לא כולן). אלא שגם היוזמות של חברי כנסת מהעבודה, ממרצ ויש עתיד, וגם אלו של ח"כים מהליכוד ומיהדות התורה (הראשון שבהם היה משה גפני עוד ב-1999), הציעו להגדיר באופן מדויק יותר את העבירה, לציין במפורש באילו תנאים היא תחול ולבאר מה ייחשב להפרת אמונים. אף נוסח לא דרש לבטל כליל את הסעיף, פרט להצעת חוק של ח"כ דוד אמסלם מפברואר 2022.

פנינו לח"כ סטרוק בבקשה שתפנה אותנו לאותם מקורות בשמאל ש"אמרו לבטל" את העבירה. היא שלחה לנו קישור לכתבה שפורסמה ב-2010 וסיקרה כנס משפטי שדן בסוגיה. בכתבה מצוטט פרופסור מרדכי קרמניצר, מומחה למשפט פלילי מהאוניברסיטה העברית וחבר המכון הישראלי לדמוקרטיה, וכן אלי אברבנאל, שהיה אז פרקליט מחוז ירושלים לעניינים פליליים ותובע במשפט אהוד אולמרט. גם בעת חשיפת תכנית "חוק וצדק" לפני כחודש, נתלו ראשי הציונות הדתית במכון הישראלי לדמוקרטיה ונקבו באופן ספציפי בשמו של פרופ' קרמניצר כדוגמא לבר סמכא שתמך בעבר בעמדותיהם.

כפי שהראינו בכתבת המשרוקית לאחר פרסום היוזמה של הציונות הדתית, פרופ' קרמניצר אכן קרא ופעל לאורך השנים באופן קבוע לתיקון הסעיף, אך התנגד לביטולו. המכון הישראלי לדמוקרטיה אף הציע בעבר נוסח מפורט שיחליף את החוק הנוכחי. בשיחה עם המשרוקית לפני כחודש הדגיש פרופ' קרמניצר כי הוא "מתנגד בחריפות לביטול העבירה, שהיא כלי הכרחי וחיוני במלחמה בשחיתות השלטונית. לבטל אותה זה לפגוע קשות במלחמה הזו. אין שום דמיון בין ההצעה שלי ושל המכון הישראלי לדמוקרטיה לבין מה שמוצע עכשיו". עם זאת, קרמניצר מסכים כי מדובר בעבירת סל "הטעונה תיקון, משום שהיא לא מגדירה בצורה מספיק בהירה מה היא אוסרת".

נציין כי גם בכתבה אליה הפנתה אותנו סטרוק, קרמניצר ואברבנאל לא קראו לביטול העבירה אלא שוב הסבירו את הבעיות שבה וביקשו לצמצם את העמימות ולבטל את "סעיף הסל" הרחב מדי לראייתם.

לסיכום, בניגוד לדבריה של סטרוק, עד היום לא היו "משפטנים ואנשי ממשל מהשמאל" שתמכו בביטול עבירת הפרת האמונים. לאורך השנים עלו קריאות, אכן בעיקר מהצד השמאלי הפוליטי, לתיקון העבירה והגדרתה באופן בהיר ומפורש יותר. לכן דבריה לא נכונים ברובם.