מינוי מנכ"ל האוצר מסמן: סמוטריץ' יודע שהוא ייבחן במחירי הדיור

שר האוצר החדש סמוטריץ' מיהר להבין שהדיור חשוב יותר מהכול - ושהבסיס לדיור הוא תשתיות, תשתיות ושוב תשתיות. מנקודת המבט הזו אפשר להבין טוב הרבה יותר מדוע בחר סמוטריץ' דווקא באאוטסיידר לאוצר ולכלכלה כמנכ"ל משרדו. עו"ד שלומי הייזלר, יו"ר מטה התכנון הלאומי, הוא לא איש של כספים ותקציבים, אלא של עשייה ציבורית וקידום תהליכים גדולים. סמוטריץ' מסמן למעשה שהוא צריך כרגע דבר אחד מרכזי: מוציא לפועל.

● כפי שנחשף בגלובס: היועמ"שית מתנגדת למינוי אריה דרעי לשר - "חורג באופן קיצוני ממתחם הסבירות"
● מינוי פוליטי במקום מנכ"ל מקצועי: אוסנת מארק תוביל את משרד המדע
● הקבלנים מתנגדים, מירי רגב בוחנת מחדש: מה גובה היטל ההשבחה שישלמו היזמים על פינוי ובינוי בציר המטרו?

העדות הטובה ביותר לכך נמצאת בדברים שאמר עם ההכרזה על מינויו של הייזלר, כי תקציב המדינה הבא יהיה "מוטה צמיחה ותשתיות". אז נכון, לעו"ד הייזלר - לבד מחוסר הניסיון בענייני כלכלה - גם אין ניסיון של שנים בתכנון כלל ארצי ובקידום מיזמי תשתיות. שנה וחצי כיו"ר מטה התכנון הלאומי זו תקופה יפה, אך על פניה לא מספיקה לצבירת ניסיון עשיר, והיא גם לא מכשירה אדם לעסוק בתחום עצום כמו תשתיות לאומיות בהיקפים של מאות מיליארדים.

אלא שהייזלר הספיק בתפקיד הזה - וכפי שמציינים יודעי דבר גם בתפקידו הקודם כרשם הטאבו - לחולל שיניים משמעותיים. כיו"ר מטה התכנון הוא הצליח לקדם וליישם כמה מהלכים לא פשוטים כלל, בהם מינוי מנכ"ל חדש למינהל התכנון, רפי אלמליח, והוצאה לפועל של כמה רפורמות שאמורות להשפיע על הליך הרישוי הסבוך בישראל.

לצד כל אלו הצליח הייזלר לקדם גם מיזמי תשתית לא פשוטים. בין היתר אושר תחת ידו קו M1 של המטרו, תוכנית שבה הוא צפוי לעסוק לא מעט כעת בתפקידו החדש. אולי דווקא ההצלחה במישור הזה היא שהשיגה לו בסופו של דבר את המינוי המפתיע, כמי שצפוי להיות מעתה המוציא לפועל העיקרי של תוכניות התשתית הגדולות בישראל.

סמוטריץ' חושש ממירי רגב בתחבורה?

ואולי הצעדים של סמוטריץ', מזכירים במשהו את תקופתו של משה כחלון במשרד האוצר. כחלון ידע לאסוף תחתיו שלל גופים, כולל מינהל התכנון, כדי להיות הגורם המתכלל היחיד, זה שמבטיח שהכול יקרה בפועל. האם המהלכים של סמוטריץ מבוססים על חשש שהשותפות הקואליציוניות לא תמיד יירתמו לתוכניות שלו?

אמנם ההסכמים הקואליציוניים כוללים התייחסות כזו או אחרת לקידום התשתיות במדינה, אבל מספיק להיזכר בהכרזה של שרת התחבורה מירי רגב, עם כניסתה למשרד, כדי להבין מהיכן עלול לנבוע חשש כזה.

רגב הודיעה כי תבחן את יעילותם של נתיבי התחבורה הציבורית (הנת"צים) - מהלך שסמוטריץ' בכהונתו הקצרה במשרד הספיק לקדם בצורה מרשימה למדי, כך שהסבירות הגבוהה היא שהם לא רואים עין בעין בעניין זה. וזו רק ההתחלה: הרי בין סמוטריץ' לרגב לא שררו עוד לפני כן קשרי ידידות מופלאים, בלשון המעטה.

רגב היא רק דוגמה, כמובן. יכול להיות שהיא לא היחידה שממהלכיה חושש שר האוצר החדש, שמכיר היטב את השותפים הקואליציוניים שלו. אולי הוא מעריך שבמשרדים אחרים יהיו כאלו שלא ימהרו לסייע לו לקדם את הדברים החשובים בעיניו, ולכך הוא נערך כעת.

מדובר בעניין מהותי: מהלך תשתיות עצום וכולל כמו שמתכנן סמוטריץ', על פי כל הסימנים, הוא כזה שדורש התגייסות רחבה של כולם - מהתחבורה, דרך הפנים ואיכות הסביבה ועד לאוצר עצמו. "סיפוח" אל המשרד של האדם שהיה אחראי על ביצוע התכנון בישראל בשנה וחצי האחרונות אולי מאותת לכל חברי הממשלה והקואליציה כי סמוטריץ' נחוש ליישם את תוכניותיו, ובעיקר כדי למנוע הפרעה מגורמים לא רצויים. תקופתו של שר האוצר כחלון כמעין "שר־על", כזה שהיה אחראי גם על גופים שאינם שייכים באופן מובהק למשרדו, מראה כי מהלך כזה אכן יכול לשרת, במידה מסוימת לפחות, את מהלכיו המתוכננים של השר החדש.