איך מצמצמים את הפער בין הרצוי למצוי בקריירה

הכותבת היא מומחית לשוק העבודה

כל מי שעוסק בניהול קריירה מכיר את הטענה בדבר הפער הבלתי נמנע בין הרצוי למצוי. רבים משוכנעים שניהול קריירה זה קונספט יפה בתיאוריה, אבל כשהקריירה פוגשת את המציאות הניהול כבר לא רלוונטי. הם טועים.

שתי טעויות אסטרטגיות

ניהול הקריירה לא שונה מניהול של כל פרויקט אחר - גדול, קטן, עתיר תקציב או דל, קצר מועד או כזה שנמשך עשרות שנים. בכל המקרים המפגש עם המציאות ידרוש התאמות ושינויים, מה שכמובן רק מעצים את הצורך בניהול מיטבי.

אז מדוע אנשים שלטענתם מנהלים את הקריירה בכל זאת מאמינים שהפער בין הרצוי למצוי הוא בלתי פתיר? כי הם נופלים באחת משתי המלכודות הנפוצות ביותר, או בשתיהן. הטעות הראשונה שמובילה לפער היא קביעת מטרות קריירה בלתי ריאליות, כאלה שממילא הסיכוי להשיגן הוא אפסי, לא משנה כמה מאמצים יושקעו בתהליך. הטעות השנייה - ניהול הקריירה מלמטה למעלה במקום להפך, דהיינו מהסוף להתחלה. כתוצאה מכך גם אנשים שהגידו מטרות קריירה ריאליות, כאלה שהולמות את כישוריהם, השכלתם, איכות ההשכלה שרכשו ואת ניסיונם התעסוקתי, יתקשו מאוד לכבוש את היעד שהגידו.

מדוע? כי הם בוחנים כל תפקיד פוטנציאלי (בארגון או מחוצה לו) בפני עצמו: האם התפקיד מספיק מעניין, האם הוא מעמיק את הניסיון, מרחיב את סל הכישורים, מתגמל מספיק, קרוב לבית וכו'. הם לא בוחנים את מעברי קריירה בראי המטרות לטווח הארוך, שלעתים מחייבות תפקידים פחות מעניינים או מתגמלים, אבל כאלה שבלעדיהם הסיכוי להשיג את המטרות שהוגדרו קלוש.

אילוץ נקודתי או סטייה מהמסלול

יתרה מכך, לעתים גם תפקידים מעניינים, מתגמלים, מעמיקי ניסיון ומרחיבי סל כישורים יכולים לעכב את הקריירה, ואף לפגוע בסיכוי לממש את מטרותיה, כי הניסיון וסל הכישורים הנדרשים למימוש המטרות שונים מזה שהתפקיד הנ"ל מעניק. למשל מנהל שהחליט לעבור לתפקיד שישביח את כישוריו העסקיים, דבר שהוא בהחלט נכון, אך לא נדרש לתפקיד אותו הגדיר כיעד לשיא הקריירה. התוצאה היא בזבוז "זמן קריירה" ריאלי, שגם כך כבר חסר לו, והסטת המסלול המקצועי לכיוון שמחליש את ערך המותג שבנה בעמל רב.

ומה אם פוטר וכרגע אין לו כל הצעה אחרת? האילוץ הנקודתי הזה לא אמור להסיט את הקריירה שלו ממסלולה. כשאין ברירה וחייבים להתפרנס לוקחים גם תפקיד לא מתאים (עשיתי זאת שלוש פעמים במהלך הקריירה), אבל כתחנת ביניים בלבד, עד למציאת התפקיד שמתאים למטרות בטווח הארוך. לכולנו יש אילוצים כל הזמן, ואין בהם מין ההוכחה לפער בין הרצוי למצוי, כפי שרבים טועים לחשוב. אילוצים הם חלק אינטגרלי מניהול של כל פרויקט, ורק אנחנו נחליט אם להפוך את האילוץ הנקודתי לפער קבוע בין הרצוי למצוי, או לסטייה זמנית בלבד.

כמובן שלאורך עשרות שנות קריירה אנחנו נדרשים לעדכן מטרות, ולעתים אף לשנותן מקצה לקצה. זה בסדר גמור ואף רצוי, ובלבד שהשינוי כולו ינוהל מהסוף אחורה, או מנקודת השיא לאחור, במקרה של צעירים בשלבים התחלתיים בקריירה.

איזו טעות מסוכנת יותר

ואם כבר לטעות, איזו מהשתיים גורמת נזק גדול יותר? הגם שניהול מיטבי של הקריירה מחייב הגדרת מטרות ריאליות וניהול הקריירה מהסוף להתחלה, הגדרת מטרות בלתי ריאליות תזיק פחות, ובלבד שהכיוון הכללי נכון. למשל, עובד שהגדיר את תפקיד השיא הקריירה - סמנכ"ל בחברה גדולה, אך כישוריו האישיים לא מתאימים לכיבוש היעד שהוגדר, לפחות בשלב זה. יחד עם זאת, כל זמן שהוא מנהל את הקריירה מנקודת השיא לאחור, לרבות הקפדה על עבודה בחברות גדולות, הוא עתיד למצות את מרבית הפוטנציאל הניהולי, אם לא את כולו, גם אם יגיע "רק" עד ניהול אגף בכפיפות לסמנכ"ל, או אפילו לניהול מחלקה "בלבד" בחברה בינונית-גדולה.

זאת להבדיל ממי שיש לו את כל המיומנויות, הרכות והקשות, הנדרשות לתפקיד סמנכ"לות בחברות ענק, אם לא מנכ"לות, אך הוא לא יצליח לממש את הפוטנציאל רק כי ניהל את הקריירה מלמטה למעלה. למשל מנהל שנטש קריירה מבטיחה בחברות גלובליות לטובת סמנכ"לות בחברה קטנה, ולאחר מספר שנים גילה שהדרך חזרה לחברות הגדולות כבר חסומה, והוא תקוע בגזרת הקטנות.

לסיכום, קחו בחשבון שקריירה היא משחק של הרבה צעדים, וכדי "לנצח" בו נדרש ניהול מוקפד בראייה של הטווח הארוך, תוך התמודדות מושכלת עם אילוצי השעה. בהצלחה, וזכרו - קריירה זה הפוך ממה שחשבתם.