הפעם אלה צביקה פוגל ואחמד טיבי: מי שמבעיר את השטח תמיד יתפוס מחסה

מזה שנים רבות שאני עוקב אחר עמותה שמסייעת משפטית לפעילי ימין שמסתבכים עם רשויות החוק בהקשרים לאומיים. העמותה מסייעת ומייצגת גם חיילים ושוטרים שהסתבכו בפלילים על רקע פעילות מבצעית, ומייצגת במסירות גם נפגעי טרור.

● "שעת חירום": ענקית טכנולוגיה עצרה פיתוח של קניין רוחני בארץ 
● נשיאת העליון הפרה את כללי ניגודי העניינים שהיא עצמה ניסחה. ולאחר פניית גלובס - פסלה את עצמה 

ייתכן שחדי העין מבין קוראינו שמו לב כי דעותיי מצויות בצד הימני של המפה הפוליטית. לאור זאת ולאור היכרותי עם מקרים לא מבוטלים בהם המערכת המשפטית עושה עוולות כלפי ציבור המתיישבים, שהם לעיתים לא נדירות החצר האחורית של מדינת ישראל, אני רואה חשיבות רבה בפעילות העמותה. אגלה לכם סוד, גם הפרקליטים שמייצגים מולה, רואים חשיבות בקיומה.

המדובר בעמותת "חוננו". השבוע רעשה התקשורת סביב פרסום שפעילי ימין תקפו מפקד חטיבה בצה"ל על רקע ניסיונו לחדול אותם מתקיפת פלסטינים. הפעילים נעצרו, והתקשורת והפוליטיקאים חגגו על גבם. עמותת "חוננו" ייצגה משפטית את הצעירים והצליחה להביא לשחרורם. הן בית המשפט השלום והן בית המשפט המחוזי קבעו כי גרסת המח"ט לא עולה בקנה אחד, בלשון המעטה, עם סרטון שתיעד את האירוע. בית המשפט השלום דחה את הבקשה להאריך את מעצרם, ובית המשפט המחוזי דחה את ערר המשטרה על ההחלטה.

עובדה זו לא הפריעה לדובר צה''ל לפרסם (לאחר שכבר ניתנו ההחלטות של בתי המשפט!) ברשתות החברתיות כי: "אתמול התקבל דיווח על שני אזרחים ישראלים שיידו אבנים לעבר רכב פלסטיני סמוך ליישוב רימונים שבמרחב חטיבת בנימין. מפקד החטמ"ר שחלף בסמוך לנקודה ניגש על מנת להרחיק את מיידי האבנים. החשודים תקפו מילולית את הקצין והדפו אותו, כוח מג"ב עצר את השניים והם הועברו להמשך טיפול משטרתי".

לולא "חוננו", שייצגו משפטית את הצעירים ודבררו תקשורתית את החלטות בתי המשפט, הציבור הרחב היה מקבל את הודעת דובר צה''ל כתורה למשה מסיני.

למרות זאת, אני חושב שיש מקום לשאול שאלות, דווקא היום, על פעילות העמותה. אני עדיין סבור שהעמותה במהות שלה עושה עבודת קודש בסיוע משפטי, בשמירה על זכויות חשודים ונאשמים ובהצבת זרקור על התנהלות פסולה של מערכת אכיפת החוק. אולם, ראוי לשאול האם העמותה לא נותנת לצעירים בעצם רוח גבית להפר את החוק.

בהתחלה הם מפרים את החוק בעניינים פעוטים, ומצליחים להיחלץ. ואז, לא פעם ולא פעמיים, הם מגבירים את התעוזה עד שהם מסתבכים באמת, וכך הורסים לעצמם את החיים. כל זה, כמובן, מלבד הנזק המדיני, הביטחוני והמוסרי שהם גורמים במעשיהם.

התבטאויות חסרות רסן ואחריות

הרהרתי בכך השבוע, על רקע ההתבטאות חסרת האחריות של יו"ר הועדה לביטחון לאומי ח"כ צביקה פוגל מעוצמה יהודית. פוגל שיבח את פעולות "תג מחיר" האלימות שביצעו צעירים יהודים לאחר הרצח של האחים הלל ויגל יניב הי"ד בכפר חווארה. במסגרת המהומות, הציתו הצעירים היהודים בתים וכלי רכב של תושבי חווארה. לטענת ח"כ פוגל, "הושגה הרתעה שלא הייתה מאז חומת מגן. אני רואה את התוצאה בעין יפה מאוד". הוא חזר על אמרי השפר הללו, בניסוחים כאלה ואחרים, בכמה כלי תקשורת. כמובן שמדובר בקשקוש מוחלט. אפשר לפרט ולהוכיח זאת, אבל אני מניח שזה ברור לכולם. ההרתעה לא שוקמה ולא בטיח.

ההתפרעות האלימה רק יצרה גל גינויים אדיר, נזק מדיני כבד והתמקדות בסבלם של תושבי הכפר העוין, במקום בטרור הפלסטיני. אבל לא בכך אבקש לעסוק.

אני רוצה להתמקד בחוסר האחריות של פוגל. הוא חבר כנסת, יו"ר ועדה, תת אלוף במילואים ואף ראש מועצה לשעבר. הוא לא יישא באחריות בגין הסתת הצעירים לבצע "חומת מגן 2" על תקן מיליציה עצמאית. הוא כבר יצליח להסתדר. הוא לא יישב במקומם בכלא, ולא ישלם את הנזק הכלכלי למשפחות של הצעירים. בסופו של דבר, הצעירים הללו יישארו לבד במערכה. כל גיבורי המקלדת או הגיבורים בכנסת יותירו אותם לגורלם. הם לא ישרפו בתים בעצמם, לא יבצעו פעולות נקם ותג מחיר בעצמם. כאשר יבואו אליהם בטענות - הם ימהרו לטעון שדבריהם סולפו, והם כמובן מגנים את האלימות.

לפני כמה שנים, בעקבות כתבה שפרסמתי, שוחחתי עם קרוב משפחה של נער יהודי שהסתבך עם רשויות אכיפת החוק. זה קרה במסגרת מחאה על פסיקת בג"ץ בנוגע לפינוי בית שנקבע כי הוא נמצא על קרקע פלסטינית פרטית. הפרטים לא חשובים, ואני בכוונה לא אפרט אותם כדי לשמור על פרטיותו. הפוליטיקאים רתחו מזעם על הפסיקה, קראו למחות ולעצור את ההרס, והשתמשו ברטוריקה מתלהמת. הנער הקשיב, חסם את הכביש באגרסיביות (ללא אלימות פיזית), וסיים עם מעצר ועם כתב אישום. הפוליטיקאים ש"שלחו" אותו, כבר מזמן המשיכו הלאה. הצעיר נותר לבד עם כתב האישום וההשפעות של ניהול ההליך. משפחתו שאלה אותי: לאן הם נעלמו?

בחזרה לעמותת "חוננו", שחייבת לשאול את עצמה אם היא לא גוררת את הצעירים לתוך מעגל העבריינות. היא חייבת לוודא שהמעטפת הזו לא נותנת תמריץ חברתי לעבור על החוק. חייב להיות ברור שלמדינה יש מונופול על הפעלת הכוח במאבק בטרור.

ואיפה התקשורת בכל הסיפור?

ובכל זאת, אי אפשר לסיים את הטור מבלי להתייחס לקמפיין התקשורתי סביב המהומות בחווארה ואי אפשר שלא להתייחס לציניות של שימוש בטרמינולוגיה נאצית לאותן פעולות נקם חמורות, שאכן ראויות לכל גינוי. ח"כ אחמד טיבי התעלם מן הרצח הכפול. הוא התייחס רק לפעולות הנקם והגדיר זאת כ"ליל הבדולח בחווארה", בעברית, באנגלית ובערבית. כלי התקשורת התחרו ביניהם מי משתמש בטרמינולוגיה יותר קיצונית ויותר מצמררת. אותם כלי תקשורת שב"שומר החומות" לדוגמה, על אירועים לא פחות חמורים, השתמשו בביטויים עדינים ושלווים כמו "מהומות", "עימותים" ו"הפרות סדר".

לא כל אירוע חמור, מסוכן וראוי לגינוי נמרץ הוא התגשמות הנאציזם. בטח לא פרעות ומהומות של יהודים מול תושבי כפר עוין, שמוציא מקרבו פיגועי טרור "עממיים" על בסיס יומי כמעט (אירועים שכלל לא מסוקרים על ידי רוב רובה של התקשורת). בטח לא כאשר מדובר על פעולת נקם, פסולה ככל שתהא, על רקע פיגוע בו נרצחו שני אחים על ידי מתנקש פלסטיני שנמלט דרך הכפר בסיוע תושביו תוך צהלות שמחה וחגיגה ברחוב הפלסטיני.

תקשורת המיינסטרים הישראלית היא מומחית בהתחלת סיפורים מן האמצע. בהשמטת פרטים שלא נוחים לנרטיב. דיווח עיתונאי צריך להתחיל מההתחלה. כן, גם אם ההתחלה תאיר את הצד היהודי באור פחות נאצי.