נולדה 11 שנה לאחר שאביה נהרג: האם משרד הביטחון הכיר בה כיתומת צה"ל?

הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד מ. פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה

בשבוע שעבר אישרה הכנסת בקריאה טרומית הצעת חוק להסדרת השימוש בזרע של נפטר לשם הולדת ילד לאחר מותו. האפשרות לשאוב זרע מגבר שהלך לעולמו, או עומד ללכת לעולמו, ולתת אפשרות לבת זוגו או להוריו להוליד ממנו ילד לאחר מותו, התפתחה ראשית בפסיקה. מאוחר יותר, בתחילת שנות האלפיים, היועץ המשפטי לממשלה הוציא הנחיות עקרוניות עבור אישור השימוש בזרע של נפטר, וצמצם בכך משמעותית את היכולת של הורים להביא ילדים לעולם מבנם שנפטר, אם לא הייתה לו בת זוג במותו, או שהוא לא השאיר אחריו הנחיות מפורטות בנושא. 

● תופעה חדשה: הסכמים לעקיפת האיסור על תרומת זרע מגבר ידוע שלא יוכר כאב 
● אם העדיפה עמותה במקום ילדיה כאפוטרופוס. מה קבע בית המשפט? 

כעת מבקשת הכנסת להסדיר את הנושא בחקיקה. על-פי הצעת החוק, לפני מותו יוכל כל אדם להותיר אחריו הנחיות המתירות את השימוש בזרעו, הן על-ידי בת זוגו והן על-ידי הוריו.

כמו כן נקבע הסדר מיוחד לגבי חיילים, שמותם אינו צפוי מראש, ולכן על-פי הצעת החוק, הצבא ידאג למסור לכל חייל, סמוך לתחילת שירותו הסדיר וכן במהלכו, מידע לעניין האפשרות למתן הנחיות בדבר שימוש בזרעו אם ילך לעולמו. ילד שייוולד כתוצאה מהליך זה לחלל צה"ל, לא יוכר כיתום לצורך קבלת תגמולים על-פי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה.

שאלת ההכרה בילדים שנולדו לחללי צה"ל לאחר מותם עלתה לאחרונה בפני בית משפט השלום בראשון לציון. חייל צה"ל נהרג בשנת 2002 במהלך פעילות מבצעית באזור חאן יונס מירי צלף, והוא בן 20 בלבד. בסמוך לאחר נפילתו, הוריו פנו לבית המשפט וקיבלו אישור ליטול את זרעו, ומאוחר יותר גם קיבלו אישור לעשות שימוש בזרע לצורך הפריית אישה, שהסכימה להביא ילד לעולם כצאצא של החלל, ולהכיר בהוריו כסבים של הילד.

ההסכם עלה יפה: בשנת 2013 נולדה בת, היא נרשמה כבתו של המנוח ונושאת את שם משפחתו. האם מנהלת מערכת יחסים משפחתית וחמה עם הוריו, והבת, כיום בת 10, יודעת מי היה אביה, והיא שותפה פעילה לשימור מורשתו.

"המדינה נכנסת בנעלי המנוח"

בשנת 2017 האם פנתה לקצין התגמולים וביקשה שיכיר בבתה כיתומת צה"ל ויזכה אותה בתגמולים המגיעים לה בהתאם. קצין התגמולים דחה את הבקשה, ובנימוקיו הסביר כי "חוק משפחות חיילים הוא חוק סוציאלי, ובבסיסו עומדת מחויבות המדינה כלפי מי שהקריבו את חייהם למענה וכלפי בן המשפחה שנותר מאחור, אשר רווחתו ופרנסתו נפגעו בעקבות מות החלל או שהיה תלוי בפרנסתו של החלל בשעת מותו. המדינה 'נכנסת בנעלי המנוח' ודואגת לרווחתו הכלכלית של מי שהיה תלוי בו ערב מותו. תשלום התגמול מחליף, בין היתר, את ההכנסה שאבדה כתוצאה מפטירת החלל שפרנס עד אותו מועד את משפחתו".

מאחר שהורותה של הבת, ולא רק לידתה, הייתה לאחר מות המנוח, ומלכתחילה התבצעה במצב שבו היה ידוע מראש כי אביה לא יוכל לדאוג לפרנסתה, הרי שהיא לא הייתה תלויה בו מבחינה כלכלית, ואין מקום להכרה המבוקשת, המטילה עול כלכלי על הציבור.

ערעורה של האם בבית המשפט התקבל, והבת הוכרה כיתומת צה"ל לצורך קבלת תגמולים. לגבי הצעת החוק המונעת את קבלת התשלומים, הרי שמאחר שטרם חוקק, הוא אינו חל על הילדים שכבר נולדו לחללי צה"ל באמצעות הפריה.

באשר לנימוקי קצין התגמולים, בית המשפט קבע כי הוא הוא אינו רשאי להוסיף תנאים שאינם כתובים מפורשות בחוק. חוק התגמולים הקיים מעניק תמיכה כלכלית לכל ילד, הורה או בן זוג של חלל, מבלי לבחון את מצבם הכלכלי, את מידת הזדקקותם לתמיכה או כל מבחן סוציאלי אחר, ולכן משעה שהבת מוכרת כבתו של החלל - היא זכאית לתגמולים ככל יתום אחר.