הכלכלה הישראלית במדרון, ואלו שלושת הצעדים שצריך כדי לספק לה ודאות

גם במצב הנוכחי, בו המהפכה המשפטית מאוחסנת 'על המדף', "אי הוודאות הולכת לשבת עלינו חזק". כך קבע פרופ' צביקה אקשטיין, ראש מכון אהרן בבית הספר טיומקין לכלכלה באוניברסיטת רייכמן, בכנס המכון השבוע. בכנס, שנערך תחת הכותרת ההולמת 'אתגרי כלכלת ישראל בזמנים גועשים', אפשר היה לזהות את המסר חוזר בצורה כזאת או אחרת מכיוונם של לא מעט מהדוברים: המשק זקוק לוודאות.

● הלווים הגיעו לקצה: הסיכון ששוק המשכנתאות לא ראה מעולם | ניתוח
● האינפלציה מתקררת? הסעיף המדאיג שלא מראה סימני התמתנות | אריק מירובסקי, פרשנות
● מה הוביל לירידה המפתיעה באינפלציה ואיך יגיב בנק ישראל בהחלטת הריבית הקרובה?

אלא שביום רביעי, לקראת הפסקת הצהרים, נשמע רחש באולם הכנס. הנוכחים החלו לחלק את תשומת הלב שלהם בין המתרחש על הבמה לטלפונים הניידים שלהם ולדרמה שמתחוללת בכנסת. ההצבעה על הוועדה לבחירת שופטים נקלעה למהומה, שער הדולר זינק בחדות, הבורסה עברה לירידות. זו היתה המחשה חיה להשפעה השלילית של יוזמת החקיקה של הממשלה, והמשבר הפוליטי שהגיע איתה, על הכלכלה.

המשק, השווקים, והמשקיעים, זקוקים לוודאות. אבל בעצם, כשלוקחים צעד אחורה, אפשר לדבר על שלושה סוגים שונים של וודאות.

ודאות 1: התקדמות לקראת הסדר

ראשית, כמו שהמחישו השינויים בשער השקל בשבועות האחרונים, המשקיעים היו רוצים לראות התקדמות לקראת הסדר מוסכם כלשהו. כשלרגע נראה היה שיש התקדמות לקראת פשרה, שבמסגרתה ייבחרו השבוע לוועדה לבחירת שופטים נציג קואליציה ונציגה לאופוזיציה, השקל התחזק באופן ניכר.

כאמור, בשווקים אוהבים וודאות. אבל בסופו של דבר 'השהיה' של החקיקה היא רק השהיה: היא לא מסירה לחלוטין את אי הוודאות. וכך, גם כאשר היה נראה שיש הסכמה כלשהי לגבי הוועדה, ושהשיחות בבית הנשיא יימשכו, עדיין אפשר היה לזהות את השפעת יוזמת החקיקה של הממשלה על שערי המטבע.

למעשה, שער השקל, שבדרך כלל זז יחד עם שוק המניות האמריקאי, רשם 'פיחות עודף' של 10% מתחילת השנה. כך על פי חישובי בנק ישראל, שאותם הציג הנגיד אמיר ירון בערב הפתיחה של הכנס השבוע. בניסוח בנק ישראל: "השינויים בשער החליפין נגזרים בעיקר מסיבות לוקאליות, ומושפעים משמעותית מאירועים סביב השינויים החוקתיים".

ובמספרים: לפי חישובי הבנק, אם השקל היה מתנהג כרגיל, שער הדולר היה אמור לעמוד השבוע על 3.29 שקלים, ולא על 3.63 שקל לדולר. ויש לכך השלכות: פיחות עודף של 10% בשער השקל מתורגם לעוד אחוז אינפלציה, וזה בחישוב שמרני. וכמובן, עוד אינפלציה משמעותה עוד העלאות ריבית, ועוד זינוק בתשלומי המשכנתה.

ודאות 2: לשים את הנושא מאחורינו

אבל זה לא רק גובה הדולר מול השקל. יש מי שמאבחן שעצם התנודתיות שרושם השקל בתקופה האחרונה, עם תזוזות חדות למעלה ולמטה בהתאם להתפתחויות הפוליטיות, דומה יותר להתנהגות שער המטבע בשווקים מתעוררים, ולא בכלכלות מתקדמות ויציבות יותר.

מסר דומה אפשר היה למצוא בסקירה שפירסם השבוא מודי שפריר, אסטרטג ראשי שווקים פיננסיים בבנק הפועלים. שפריר, שחזר מפגישות עם משקיעים בסינגפור, מספר בסקירה שלו כי "אחד ממנהלי הנכסים הגדולים ציין כי יש להתייחס בעת הנוכחית אל ישראל כמדינת שווקים מתעוררים, משום שבניגוד לעבר, לא ניתן להתעלם מעליית פרמיית הסיכון ומהשפעת הפוליטיקה על ההשקעות בישראל (בדומה למדינות אחרות בשווקים המתעוררים). הוא הביע חשש כי שינוי המשטר בישראל יוביל לעלייה קבועה בפרמיית הסיכון של המדינה".

העניין הוא שגם אם תירשם הסכמה על הוועדה לבחירת השופטים, או אולי על עצירת 'הרפורמה המשפטית' לשנה, עדיין תיוותר עננה של אי וודאות פוליטית מעל כלכלת ישראל. כי לכאורה, גם אם ההכרעה תידחה, וגם אם הקואליציה תוותר בינתיים על קידום החקיקה, הרי שזאת עשויה לחזור לסדר היום. אם לא היום, אז עוד שנתיים.

כלומר, כדי להחזיר את הוודאות צריך להשאיר את הנושא מאחורינו באופן ברור יותר. דוח קרן המטבע הבינלאומית שהתפרסם ביום חמישי קבע למשל שללא פיתרון עמיד ובר קיימא מבחינה פוליטית, אי הוודאות סביב החקיקה "עלולה להגדיל משמעותית את תמחור הסיכון בכלכלה, להביא להידוק התנאים הפיננסיים ולפגוע בהשקעה ובצריכה". תרחיש של עזיבה נרחבת של חברות הייטק יסכן את פוטנציאל הצמיחה החזק של ישראל. וכדי שלא יהיו ספקות לגבי אופי הפיתרון הרצוי, בקרן מוסיפים ש"שמירה על חוזקו של שלטון החוק תהיה חשובה להצלחה כלכלית".

שירה גרינברג, הכלכלנית הראשית היוצאת במשרד האוצר (שטרם מונה לה מחליף), הזכירה בכנס מכון אהרן שבלי כל קשר לדרמה החוקתית המקומית, יש בעולם הרבה מאוד אי וודאות, כשאליה אפשר להוסיף גם מתיחות גיאופוליטית במזרח התיכון. כל זה ביחד עלול להתגלגל להערכתה לצניחה חדה בהכנסות המדינה.

המסקנה של גרינברג נחרצת: "צריך להסיר לגמרי את האיום על הכלכלה בהיבט של הרפורמה המשפטית. אני סבורה שבתקופות שיש בהן אי וודאות כל כך רבה, ודאי שלא נכון להוסיף אי וודאות מקומית. השיח בהיבטים האלה, שלא שם לגמרי לגמרי את הנושא הזה מאחורינו הוא בעייתי מההיבט הכלכלי. הוא מייצר אי וודאות כלכלית שיש לה השלכות משמעותית - שאנחנו עדיין לא רואים. מה שאנחנו רואים זה ניצנים של הדבר הזה, וההשפעה של זה על הכלכלה עלולה להיות קשה מאוד".

ודאות 3: עתיד שוק העבודה

אפשר לדמיין תרחיש שבו יימצא הסדר פוליטי ששם את המהפכה המשפטית 'לגמרי לגמרי' מאחורינו. למשל, באמצעות פשרה שבמסגרתה תחוקק חוקה, או חוק יסוד חקיקה. צריך להודות שזה תרחיש שנראה רחוק כרגע, אבל נניח שיימצא. אלא שיש עוד אי וודאות לגבי עתיד המשק, שיש המוצאים חיבור ישיר בינה לבין המשבר הפוליטי שישראל נקלעה אליו.

כפי שניסח זאת בכנס פרופ' עומר מואב, בהקשר קצת אחר, בכלכלה לא רק הציפיות חשובות, אלא גם גם נתוני היסוד, או מה שנקרא ה־fundamentals. בסוף יש חשיבות לא רק לנרטיבים, אלא גם לתוואי שעליו הממשלה החליטה בפועל. ונכון להיום, התוואי שישראל צועדת עליו עלול להיות לא בר קיימא.

זה נושא שזכה לדיון נרחב בכנס, והדברים ידועים: גודלה היחסי של האוכלוסייה החרדית הולך ועולה, אבל ההשתתפות שלה בשוק העבודה (בדגש על הגברים החרדים), וגם רמת השכר שלה, לא מדביקים את הפער עם האוכלוסיה החילונית. ולא רק זה, אלא שהצעדים של הממשלה הולכים בכיוון ההפוך - ולא מעודדים השתתפות בשוק העבודה, או לימוד לימודי ליבה.

אפילו במצגת שהציג בכנס איתי טמקין, סגן ראש אגב התקציבים באוצר, אפשר היה למצוא סימן שאלה מתנוסס מעל אחת משלוש צלעות 'משולש ההצלחה' של כלכלת ישראל, כהגדרת האוצר. 'תמריצי שוק העבודה', שהיוו חלק מההצלחה הכלכלית של עשרים השנים האחרונות, מתערערים בתקציב הנוכחי.

לכאורה, זו סוגייה נפרדת מהמהפכה המשפטית. אבל יש מי שמזהה כאן את אותה מהפכה. פרופ' איתי אטר, ממובילי פורום הכלכלנים, הציג בכנס תרחישים שונים לפגיעה של החקיקה בכלכלה, כולל הערכה 'מתונה' לפיה כלכלת ישראל תספוג פגיעה בהיקף של כמעט עשירית מגודל התוצר בטווח הארוך אם החקיקה תצא לפועל.

אבל זו עשויה להיות הערכה אופטימית מדי, הסביר אטר, כשאחת הסיבות היא "שינוי במדיניות התקצוב של אוכלוסיות שאינן משתלבות בשוק העבודה. יש יכולת של קבוצות אוכלוסיות להעביר משאבים לטובתן". ומכאן החשש "שהנזק לכלכלה יהיה גדול יותר ויתממש מהר יותר".

אזהרה משלימה הגיעה בכנס מכיוון מעט לא צפוי (לפחות עד לאחרונה): ראש פורום קהלת לכלכלה, ד"ר מיכאל שראל, שהסביר ש"הבעיה העמוקה ביותר היא החינוך או חוסר החינוך בחברה החרדית. המהלכים האחרונים לא בכיוון, אבל איפה היו כל הממשלות בעשרים השנים האחרונות? יהיה עוני שיגדל, וזה יכול להביא גם לירידה גדולה מהצפוי במשקל האוכלוסייה הלא חרדית", הוסיף שראל, וכיוון לבריחת מוחות אפשרית. כמו ששראל אומר, זו לא סוגיה חדשה. אבל כיום, היא נוכחת על סדר היום ביתר שאת.

אם לסיים דווקא במבט אחורה, מה שמעורר השתאות במשבר הנוכחי הוא כמה טוב הדברים נראו עד סוף השנה שעבר. טמקין, מאגף התקציבים, הציג בכנס נתונים לפיהם כלכלת ישראל רשמה 20 שנות צמיחה משמעותית, ועקבית למדי, במסגרתה התוצר לנפש (מתוקנן לכוח הקנייה), צמח ב־50%. זה קרה תחילה בגלל כניסת עוד עובדים לשוק העבודה, ובהמשך ואז בגלל המעבר של המשק הישראל מכלכלת סחורות לכלכלת שירותים. האתגר הוא לחזור לנתיב הצמיחה הזה, וגם להישאר עליו.