"קראווילות זה לזרוק כסף לפח": כך אפשר להעמיד בתי קבע למפונים בתוך חודשים

תושבי עוטף עזה נמצאים עדיין במלונות, אולם יותר מחודש לאחר פרוץ המלחמה גם הם מתחילים כבר לחשוב על השלבים הבאים: שלב הביניים שבו יעברו לקהילות קולטות והשלב האחרון שבו מי שירצה יוכל לחזור למקום מגוריו הקודם.

על פי הפרסומים האחרונים, תושבי קיבוץ נחל עוז ימשיכו להתארח בקיבוץ משמר העמק שבצפון, שבו הם נמצאים מאז שפונו בתחילת המלחמה; וקיבוץ בארי יעבור לירושלים, לקיבוץ חצרים או לקיבוץ קדמה, סמוך לקריית מלאכי; תושבי קיבוץ חולית יתחלקו ככל הנראה בשלב הביניים בין קיבוץ רביבים לקיבוץ נצר סירני; תושבי ניר עוז בפרויקט חדש בשכונת כרמי גת שבקריית גת; ותושבי נירים, נתיב העשרה וכיסופים מעדיפים נכון לעכשיו להישאר בבתי המלון שבהם הם מתארחים כעת, עד שיוכלו לשוב לבתים שלהם.

● ניתוח | סימנים לגל עלייה מאסיבי: בענף הנדל"ן מזהים הזדמנות ליציאה מהמשבר
● פסק הדין שיחסוך ליזמי התחדשות עירונית עשרות מיליוני שקלים
● רעים יעברו לתל אביב, בארי עדיין מתלבטים: החיים הזמניים של המפונים מעוטף עזה

ישנם עוד יישובים שטרם הגיעו לסיכומים סופיים, וביניהם כאלו שגם לגביהם מסתמן פתרון ספציפי. כך לדוגמה, אנשי כפר עזה ככל הנראה יישארו בקיבוץ שפיים ובסביבתו, שם הם נמצאים גם היום - אם כי הם בוחנים גם את האפשרות להשתכן בבית קמה או ברוחמה, קיבוצים דרומיים יותר.

המיקום
איפה התושבים? המפונים ישוכנו?

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופף הציע להקים "אתרים זמניים" למפונים ביישובים מארחים ולהביא 1,000 מבנים ניידים, "קראווילות" בשמן המוכר, שבהן ישוכנו המפונים. אל מול יוזמה זאת ניצבת יוזמה אחרת, שעליה כבר דיווחנו לראשונה בגלובס: הקמה מהירה של מבני קבע על ידי חברות הבנייה הגדולות - דניה סיבוס, סולל בונה, אפריקה ישראל מגורים ואחרות. מדובר בבנייה מהירה יותר מהבנייה המסורתית, שיכולה להעמיד בתוך חודשים בתי קבע למפונים - שבניגוד לקראווילות יכולים לשמש כבתים גם במשך עשרות שנים.

השיטה
בונים במפעל ולא באתר

הבנייה המתועשת היא תהליך שבו עיקר הבנייה מתבצעת במפעל הייצור ולא בשטח, בכמויות גדולות ובקצב גבוה. לאחר שהקירות מיוצרים ומוכנים, הם מובלים אל אתר הבנייה - ושם מורכבים, מחוברים אחד לשני על פי תוכניות הבית. כך, תהליך הבנייה עצמו קצר הרבה יותר ביחס לבנייה הקונבנציונלית, ונדרשות בו פחות ידיים עובדות. יתרון נוסף הוא שזהו פתרון כחול־לבן, שמציעה התעשייה המקומית, ולא יבוא מחו"ל - הקראווילות המפורסמות אינן מיוצרות בישראל אלא מובאות לכאן בעיקר מסין.

"בנייה מתועשת זה כמו לגו", מסבירה ענבר וייס, סמנכ"לית תכנון באפריקה ישראל מגורים ועד לאחרונה מהנדסת עיריית בית שמש. "מתכננים בית באיזה גודל ובאיזה מפרט אדריכלי שרוצים, מייצרים את הקירות במפעל מראש ומחברים אותם אחד לשני באתר הבנייה - וזהו. נותר רק להניח גג, והבית מוכן. מדובר על קירות מבטון, שאפשר לשלב בהם בקלות את הממ"ד".

מה החסרונות?
"ביחס לבנייה המסורתית, הבנייה המתועשת נחותה יותר, כי היא מאפשרת הרבה פחות מחשבה תכנונית אדריכלית ואפשר לומר שיש בה משהו משעמם שחוזר על עצמו - אבל בנייה רגילה לא אפשרית כרגע".

כיום ישנן ארבע שיטות מרכזיות לבנייה תעשייתית: ICF, בנייה מודולרית, LGS ו"בטון טרום". בשיטת ה־ICF, למשל, מיוצרים במפעל הייעודי קירות מבטון מזוין, כך שכל הבית ממוגן במידה כזו או אחרת. קירות הממ"ד, באופן טבעי, יהיו עבים יותר בשיטה זו. לצד זה, הקירות כוללים בתוכם את פתרון הבידוד - וכך לצד ה"הרכבה" המהירה של הבית, נחסכת גם עבודת הבידוד אשר אורכת זמן בפני עצמה.

"בנייה בשיטה הזו קצרה ב־50% מבנייה קונבנציונלית", אומר יותם בר חמא, בעלי חברת אייקונקס שייבא לארץ עוד באמצע שנות ה־90 את שיטת ה־ICF. "בשיטת ה־ICF נדרשים כארבעה ימים כדי לבנות את כל קירות המעטפת של בית סטנדרטי, כולל הכנה של כל הפתחים - חלונות, דלתות וכדומה - ויציקת הבטון אל תבניות הקירות. את השלד אנחנו יודעים להרים בתוך ארבעה ימים מרגע שהפלטה של הבית מוכנה. למחרת ניתן כבר להמשיך ביתר העבודות, כגון בניית המחיצות הפנימיות, תשתית החשמל והאינסטלציה, הגג וכל יתר עבודות הגמר".

לצד אלו, יש לזכור כי הבנייה המתועשת דורשת הובלה שנחשבת מורכבת יחסית ולכן גם יקרה - שלב ש"נחסך" בבנייה הקונבנציונלית, שם הבנייה כולה נעשית באתר עצמו וההובלה היא רק של חומרי הגלם, הפשוטים יותר לשינוע. כמו כן, בנייה במאסות גדולות יחסית בתוך זמן קצר עשויה ליצור מעין "צוואר בקבוק" מסוים מבחינת השינוע על כבישי ישראל, שעלול לעכב את הגעת הקירות המוכנים אל האתר.

עוד היבט שכדאי לקחת בחשבון הוא המציאות בשטח לאחר שהמפונים יחזרו, במהרה בתקווה, ליישוביהם בעוטף: היישובים המארחים ייוותרו עם תוספת בתי קבע במספרים גדולים מאוד, סוגיה שעלולה להכביד עליהם בעתיד. בעניין זה אומרת וייס כי "אלו יישובים שלא תכננו לקלוט היקף גדול כל כך של בתים ושל אוכלוסייה, ודאי שלא בפרק זמן קצר כל כך. צריך יהיה לחשוב בהמשך מה לעשות עם זה, שהרי בקראווילות כאב הראש הזה לא קיים. עדיין, לדעתי מדובר בעניין פעוט יחסית שאפשר למצוא לו פתרון באמצעות תכנון נכון".

ICF ושיטות אחרות מוכרות בישראל כבר עשורים רבים, אז מדוע הן לא הפכו להיות רווחת יותר?
"ענף הבנייה הישראלי מיושן מאוד. היינו תלויים עד היום בהרבה מאוד גורמים שהשאירו אותנו מאחור - לדוגמה, התלות בפועלי הבניין הפלסטינים. 95% מהקבלנים, אם יישאלו, יגידו שהם בכלל לא מכירים את שיטת ה־ICF או את חברת אייקוניקס".

 בנייה בשיטת ICF / צילום: ארדון בר חמא

תכנון הבתים
"טיפוס מבנה שלם בשבוע"

וייס מציינת כי בשיטה המתועשת "אפשר לייצר כל מיני מודולים של בתים, להוסיף עיצובים שונים בדמות חיפויים וכדומה, ולקבל בית חזק, מבודד, בית לכל דבר ועניין, שישמש לשנים".

משרדו של האדריכל גיל שנהב הכין את ההדמיות ואת טיפוסי המבנים לצורך אותה פגישה שהתקיימה עם אנשי הממשלה ובכירי עולם התכנון. לדברי שנהב, "קיבלתי ביום חמישי בבוקר טלפון מחבר שלי, רונן גינצבורג (מנכ"ל דניה סיבוס - י.נ). ביום ראשון בצהריים כבר התקיימה הפגישה מול כלל הגורמים. מחמישי עד ראשון התכוננו למפגש, כולל תוכניות, הדמיות ושכונה אפשרית להקמה.

"בדרך הזו אפשר בשבוע אחד לתכנן טיפוס מבנה שלם. יותר מזה: לטיפוסים שהוכנו עבור אותה פגישה יש כבר תוכניות קונסטרוקציה מלאות והיבטי הנדסה מלאים. זה אומר שבתוך שבועיים אנחנו יכולים להוציא לביצוע טיפוס כזה, ובזמן שמייצרים את הקירות אפשר לתכנן את השכונה עצמה ואת כל התשתיות. זה אומר עלייה על הקרקע בתוך חודש ימים.

"האנשים שלנו עבדו על זה 24 שעות ביממה, כולל בסוף השבוע, ולא היה קשה בכלל למצוא מי ירצה להתנדב למשימה הזאת. זה רק מראה את היכולת העצומה של השוק הפרטי. אגב, אנחנו במשרד לא עובדים בכלל על פרויקטים של וילות פרטניות, זה לא התחום שלנו, אבל כשצריך אתה גם חבלן, אתה גם איש חי"ר, גם תותחן וגם חובש פלוגתי לעת מוצא.

"אנחנו יכולים בתוך כמה שבועות לתכנון שכונות שלמות. אחרי מה שהיה כאן בזמן מגפת הקורונה, אנחנו ערוכים לעבודה מהבית - עבודה של הרבה שעות, בלילה, בסופי שבוע. כשיש משימה לאומית כולנו מתגייסים".

 ענבר וייס, סמנכ''לית תכנון באפריקה ישראל מגורים / צילום: ענבל מרמרי

הביצוע
כל חברה תבנה 100־200 בתים

על פי ההערכות הממשלה נכון להיום, נדרשים 1,200 בתים חדשים עבור המפונים, בשלב הביניים שבמהלכו יתארחו ביישובים אחרים. להצבה של 1,200 קראווילות נדרשים כארבעה חודשים, לפי מפתח של 250 קראווילות בחודש - משך הייצור והייבוא שלהן מחו"ל.

החברות הגדולות מעריכות כי כל אחת מהן יכולה לייצר 100־200 מבני קבע בבנייה מתועשת, בתוך ארבעה חודשים עד למסירת המפתח. אם כל חברה "תאמץ" קהילה מפונה אחרת ותתמקד בה, ניתן יהיה לספק בארבעת החודשים הללו פתרון קבע לכלל המפונים.

"יש כאן התגייסות של כל החברות, זו התגייסות מיוחדת במינה שלא קורית בכל יום", אומר אסף ענבר, מנכ"ל שיכון ובינוי סולל בונה. "אנחנו עצמנו, מתחילת המלחמה, מייצרים מיגוניות מסביב לשעון, במפעלים בערד ובחיפה. מספקים לצפון, לעוטף, למרכז הארץ, ליחידות צבאיות, לאזורי כינוס. הביאו אותנו למו"מ במשרד הביטחון לגבי המחיר למיגונית, הצענו מחיר וביקשו שנסכם על מחיר נמוך יותר. אמרתי להם: 'מבחינתי, מה שצריך אנחנו עושים. אתם תקבעו מחיר אחיד לכל הספקים, ושם נהיה. אין לנו עניין ברווחיות בייצור מיגוניות'.

"זה מה שצריך להיות גם כאן, בפתרון של הבנייה המתועשת: יש לכלל החברות הגדולות היכולות והידע הנדרש. אנחנו בזמנים מיוחדים, וכולנו רוצים לעשות טוב. עכשיו הממשל צריך לעשות את שלו: לחשוב רגע, ולשנות באמת את ההתנהלות. רק כך נצליח לממש את הפתרון הזה".

בר חמא: "המוכנות שלנו מקסימלית. מרגע קבלת ההחלטה שלב הביצוע יהיה הקצר ביותר שיכול להיות, וכרגע כל מה שחסר לנו זה 'כן' מהמדינה. הרבה קבלנים כבר עובדים איתנו בשיטה הזו, ואנחנו יודעים גם להעביר הדרכות מהירות למי שרוצה להצטרף. שיטת ה־ICF היא בנייה מתועשת כחול־לבן, שמיוצרת במפעל פוליביד שנמצא במשמר הנגב, לא רחוק מעוטף עזה. יש לנו כושר ייצור גדול ויכולות לאספקה מהירה".

"יש בישראל תעשיות בנייה מפוארות, עם יכולת ייצור, תכנון ושילוב מערכות מהמתקדמות בעולם", אומר אדריכל גיל שנהב ממשרד כנען שנהב אדריכלים. "אנחנו עובדים עם מפעל דניה סיבוס 30 שנה רצופות בתחום הזה, תכננו ובנינו אלפי יחידות דיור בבנייה מתועשת מתוחכמת".

 יותם בר חמא, בעלי חברת אייקונקס / צילום: ארדון בר חמא

הרישוי
אישור של מתכנן המחוז בלבד

הפתרון של בנייה מתועשת הוצג לפני כשבועיים בפני הגורמים הרלוונטיים במשרדי הממשלה ובמוסדות התכנון. גם מבחינת מינהל התכנון זוהי הדרך המועדפת כפתרון למפוני עוטף עזה: "יש לשקול בכובד ראש שיטות בנייה חלופיות שייתנו מענה איכותי לאורך שנים, ולא להסתמך אך ורק על מבנים יבילים ארעיים", נכתב במסמך שפרסם המינהל בעקבות הפגישה עם ראשי החברות הגדולות. "מדינת ישראל רבת ניסיון בבנייה מהירה עם מבנים יבילים ארעיים, ובכל המקרים היה זה ניסיון לא מוצלח".

ביום ג' השבוע המליצה המועצה הארצית לתכנון ובנייה לממשלה להרחיב את סעיף 266 ה' לחוק התכנון והבנייה, המאפשר לשר הפנים לקבוע בצו פטור מהיתר או מתוכנית לעבודות מסוימות. החוק מאפשר בדרך כלל פטור מהיתר למבנים יבילים וזמניים בלבד, אולם לפי ההמלצה יורחב כך שיוכל לכלול מבני קבע מתועשים - למפונים בלבד. מדובר גם על מבני מגורים וגם על מבני ציבור, בדגש על גני ילדים.

ראש מטה התכנון הלאומי, נתן אלנתן, הסביר כי "למדנו מניסיון העבר שמבנים יבילים זה דבר לא טוב. אם כבר בונים, אז עדיף בינוי קבע שיהיה איכותי וייתן פתרונות מיגון וכן יוכל לשרת את הקהילות הקולטות לשימושים נוספים".

 נתן אלנתן, יו''ר המועצה הארצית לתכנון ולבנייה / צילום: אביגיל מתתוב

הצבת המבנים תעשה בכפוף לחוות דעת של מתכנן המחוז, שמכיר את הצרכים ואת התשתיות התומכות.

בשבוע שעבר כבר נפתח מאגר רישום הספקים של המדינה עבור העניין.

"זה יכול להיות שובר שוויון", אומר בר חמא. "התחלנו כבר לפעול בכיוון מול מנהלת תקומה (המנהלת אשר אחראית על שיקום העוטף - י.נ) ומול משרדים ממשלתיים. מקבלי ההחלטות גילו עניין, אבל הדברים עדיין לא הבשילו לכדי החלטות. צריך כאן מאמץ ציוני גדול, כדי להקים מחדש את גן עדן שהיה בחבל הארץ הזה".

"בית זה לא רק קירות. המשמעות הסימבולית שלו היא יציבות, היא הגנה על המשפחה", אומר שנהב. "האנשים האלה, שהמדינה האהובה שלנו לא הצליחה לשמור להם על הבית, צריכים לדעת שאנחנו נבנה להם בתים חדשים כמה שיותר מהר, לא בחופזה ולא ברישול ולא ברמה נמוכה".

הפוטנציאל
"שינוי מחשבתי שהמדינה חייבת לעשות"

בר חמא סבור שבנייה מתועשת ומהירה כעת יכולה לחולל שינוי גדול יותר. "זה קצת כמו מה שקרה עם הגבס: היום זו שיטה נפוצה מאוד שמשמשת כמעט בכל בניין משרדים בישראל, אבל בעבר היה קשה להכניס אותה לארץ. קשה לשנות את המנטליות כאן. האירוע שעברנו כאן מצער מאוד, ומשפיע על כל תחומי החיים, אבל אני מאמין שדווקא מתוך זה, אנשים יבינו מה הן האיכויות ומה הם היתרונות של הבנייה המתועשת, וזה ירוץ קדימה, ויתפשט גם לצפון ולמקומות אחרים ברחבי הארץ".

"אני מאמין גדול בבנייה המתועשת", מוסיף אסף ענבר, מנכ"ל שיכון ובינוי סולל בונה. "בלי קשר לאירוע שאנחנו נמצאים בו ולמידת ההשפעה שלו על התחום, ובכלל. זה צעד שמציע יתרונות בשלל דרכים, כולל תמיכה בתעשייה המקומית שזקוקה לזה מאוד עכשיו. זה שינוי מחשבתי שהמדינה חייבת לעשות בעת הנוכחית".

"כשיש היסטריה רצים מיד לפתרונות המוכרים והקלים לכאורה - והכי פשוט זה קראווילות", מוסיפה וייס. "הגיע הזמן שנשקיע במשהו שהוא מעט יותר יקר אולי, אבל נשאר כנכס לתמיד.

"אם יבחרו בפתרון הקראווילות, זה בעצם לזרוק כסף לפח. מבני קבע איכותיים בזמן קצר הם הפתרון, בין היתר משום שאפשר להמשיך ולהשתמש בהם אחר כך. מלבד קיצור משך הבנייה של הפרויקט, הערך המוסף של העניין הוא קיצור הזמן הנדרש לידיים עובדות באתר. אני צופה שלשני אלו יהיה משקל גדול בעתיד הקרוב".