צבי סטפק מגלה: כך השקעתי במשברים קודמים. ולמה הפעם מומלץ לפעול ההפך

הכותב הוא יו"ר מיטב ניירות ערך

איזו השקעה מקומית עדיפה - מניות או איגרות חוב?

התשובה מורכבת שכן בכל אחד מאפיקי ההשקעה הללו רמת סיכוי וסיכון שונה. איגרות החוב הממשלתיות לדוגמה מספקות תשואה גבוהה הן אבסולוטית והן באופן היסטורי, ומהוות תחרות לשוק המניות.

בטווח הקרוב, כל שלושת אפיקי ההשקעה האלו עשויים לעלות, במידה שהמלחמה לא תתרחב ותכניס את המשק למיתון, כאשר הורדת ריבית תסייע לכולם, והאפיק שיוכל ליהנות מכך יותר מאחרים הוא המנייתי. 

● הבורסה חושפת: כך עלה היקף גיוסי החוב של המדינה מתחילת המלחמה
● "שוק המניות הישראלי הוא הזול ביותר בעולם המערבי": אלה ההזדמנויות להשקעה
● מה יעלה בגורלו של השקל לאחר המלחמה?

בשוק האמריקאי - עדיפות לאג"ח קונצרניות או מניות?

על זה יותר פשוט לענות: איגרות החוב של ממשלת ארה"ב ל־10 שנים נסחרות בתשואה שנתית לפדיון של כ־4.5% (גבוהה מהתשואה באיגרת מקבילה של ממשלת ישראל), והמכפיל הממוצע של המניות במדד S&P 500 שעומד על כ־20 הוא גבוה יותר וכמעט כפול מהמכפיל של מדד ת"א 125.

אם כך, על פניו העדיפות בין מניות לבין אג"ח ממשלתיות בארה"ב נוטה לטובת האג"ח. וכשמדובר באג"ח קונצרניות בדירוג גבוה, שבהן ניתן לקבל כ־1.5%-2% יותר מאשר באג"ח ממשלתית, התמונה היא עוד יותר לטובת השקעה באג"ח. אולם, לא צריך לזנוח את האפיק המנייתי.

מה היחס בהחזקת מניות בישראל מול מניות בעולם?

הנטייה של משקיעים בכל העולם היא להשקיע במניות של חברות ממדינתם, כאלה המוכרות להם. הנטייה הזו מכונה Home Bias, אך הגלובליזציה, שפע המידע והאנליזה ופלטפורמות המסחר מאפשרות לאנשים הפרטיים להשקיע בכל העולם ב"לחיצת כפתור". גם בישראל גוברת המגמה להשקיע בכל העולם, ובעיקר בקרב המשקיעים המוסדיים. כיום הפרופורציה המקובלת היא של כ־70% עד כ־80% מהרכיב המנייתי בתיק במניות בעולם, בדגש על ארה"ב, אך גם באירופה, יפן וכלכלות מתפתחות, והיתרה בישראל.

היתרון בהשקעה ב"מניות הבית" הוא ברור, אך גם הסיכון בכך מהותי כשמדובר בשוק מניות זעיר במונחים עולמיים, ועוד במדינה שמצויה תחת איומים מתמידים, כפי שמראה המלחמה הנוכחית.

כיצד נוהגים המוסדיים מאז נפתחה המלחמה?

אין עדיין מידע שלם על אופן התגובה של המשקיעים המוסדיים למלחמה, אולם מידע חלקי חושף שהגופים הגדילו החזקות בשוק המניות הישראלי, בין שבאמצעות השקעה ישירה במניות או דרך השקעה בקרנות סל שמתמחות בשוק המקומי, בהיקף של כ־4 מיליארד שקל עד כה, בדגש על מניות הבנקים. הגדלת ההשקעה במניות בישראל מקזזת את הירידה בשיעורי ההחזקה בהן שנבעה מירידת השערים במניות. יש גם מגמה של הגדלת החזקה באג"ח ממשלת ישראל אחרי תקופה ארוכה של צמצום החזקות.

לעומת זאת, שיעור ההחזקה של מוסדיים באג"ח קונצרניות והחשיפה למט"ח נותרו בעינם כמעט.

מה נכון למשקיעים פרטיים לעשות בימים אלה?

לכל אחד מהמשקיעים יש מדיניות השקעות משלו, יכולת כלכלית אחרת, אופק השקעה שונה ולא פחות חשוב, במיוחד בימי משבר - יכולת מנטלית אחרת להתמודד עם מצבי קיצון, ולכן צריך להיזהר מהכללות.

כפי שציינתי בטורים מהעבר, אני עצמי נהגתי להתמודד עם משברים קודמים כמו 2002 בישראל (אינתיפאדה), 2006 (מלחמת לבנון השנייה), 2008 בעולם ובישראל ו־2020 (קורונה) בעולם ובישראל, באופן שאני לא ממליץ למשקיעים כיום - פעלתי כנגד המגמה ובמבחן התוצאה זה עבד יפה. אולם הפעם יש שוני מהותי בשלושה מובנים: האחד, מחירי המניות בישראל הם אכן זולים ככלל אבל לא בדיוק "מציאה"; יש גם תחרות חזקה למניות מצד תשואות טובות באיגרות החוב; ובעיקר יש אי ודאות גדולה כיצד תצא מכך הכלכלה הישראלית - ככל שהמערכה תתארך או אם המלחמה תתרחב גם לגזרת החיזבאללה.

לכן, הזהירות מתחייבת ופעילות נגד המגמה תתאים רק למי שיש לו יכולת מנטלית להתמודד עם אפשרות של הפסדים נוספים ולמי שאופק ההשקעה שלו ארוך מספיק. אחרת, צריך לדבוק באותה מדיניות שאפיינה את המשקיע עד היום.

אילו תרחישים עלולים להוביל למיתון עולמי?

באשר לאפשרות שהמלחמה תתרחב למערכה רב־זירתית שתכלול את איראן והצטרפות של ארה"ב עד כדי חשש למלחמת עולם שלישית - אני חושב שיהיה מוגזם להעריך כך.

אם אם יצטרפו כנגד דמוקרטיות המערב גם סין, רוסיה ואף צפון קוריאה, זה אכן עלול להצית מיתון בכלכלה העולמית בשל פגיעה אפשרית בשרשראות האספקה, ובעיקר לנוכח נסיקה במחירי הנפט עקב קושי להובילו מן המפרץ הפרסי ליעדיו השונים לצד עלייה במחירי התובלה הימית. התפתחויות כאלה יקשו מאוד על המאבק באינפלציה באמצעות כלי הריבית ויפגעו קשה בצריכה הפרטית, בעיקר של אמריקאים ואירופים, כמו גם ברווחיות החברות העסקיות.

איך נראה העתיד הקרוב בכלכלות המובילות בעולם?

נמקד את המבט בשלוש הכלכלות המרכזיות - ארה"ב, סין ואירופה, והחזוי בהן מבחינת הפעילות הכלכלית, האינפלציה והריבית.

המשק האמריקאי - נמצא במצב הטוב ביותר מבין השלוש. הוא מייצג כלכלה דינמית מאוד שגם יודעת להסתגל ולהתאים עצמה לסיטואציות כלכליות שונות ומשתנות כמו לשינויים בריבית. אמנם ניכרים סימני התמתנות בפעילות - שיעור האבטלה עלה בחצי השנה האחרונה מ־3.4% ל־3.9% ועליית השכר התמתנה מאוד, מה שמקטין את הלחצים האינפלציוניים, כפי שהראה מדד המחירים שפורסם בשבוע שעבר. אבל הבנק המרכזי שם עדיין לא משוכנע ביכולתו, ברמת הריבית הנוכחית, להחזיר את "שד" האינפלציה לבקבוק.

המשק האירופי - מצוי במצב בעייתי: מצד אחד האינפלציה גבוהה ברמה של 2.9%, מה שמחייב את הבנק המרכזי לשמור על ריבית גבוהה שעומדת כרגע על 4%, ומן הצד השני שיעור הצמיחה הוא אפסי, ובחלק מהמדינות אף שלילי. הכלכלה האירופית סובלת מהשלכות המלחמה באוקראינה וגם מהסיטואציה שבה מצויה הכלכלה הסינית שגורמת לקיטון ביצוא, במיוחד של גרמניה לסין.

הכלכלה הסינית - נמצאת במצב הבעייתי ביותר. אמנם היא צומחת בשיעור יותר גבוה מהכלכלה האמריקאית, ובוודאי מזו האירופית, אבל סין סובלת ממשבר חמור בנדל"ן וממשבר אשראי הקשור בו, וזה צירוף 'קטלני'. היציאה של סין ממשבר הקורונה הייתה גרועה, והמהלכים של הממשל שם כלפי עסקי הטכנולוגיה ואחרים הרחיקו ממנה משקיעים זרים, שמחפשים ודאות ולא גחמות של שלטון סמכותני וריכוזי מאוד.
ולבסוף, צריך לזכור שיחסי סין־ארה"ב מהווים סיכון גיאופוליטי גדול לשוקי המניות הגלובליים, כשהם משקפים תחרות טכנולוגית אדירה לצד התעצמות צבאית.

אין לראות באמור המלצה או תחליף לשיקול-דעתו העצמאי של הקורא או הזמנה לבצע רכישה או השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול שינויי שוק