עורך הדין השתלט על דירת לקוח ערירי. בית המשפט חייב אותו בפיצוי ענק

פרטי המקרה: 63 רוכשי דירות ברחוב אליעזר שילוני בשכונת משכנות משואה בירושלים תבעו בשנת 2017 את חברת פרץ בוני הנגב, שממנה רכשו את הדירות, על 3.3 מיליון שקל. לטענתם, החברה התרשלה בבנייה, בחרה חומרי בנייה זולים שהובילו לליקויים רבים ומהותיים ולירידת ערך של הדירות. אחד הליקויים המרכזיים הוא נזילות ורטיבות. הרוכשים פנו לחברה מספר פעמים לפני הגשת התביעה כדי שתתקן, אך לא זכו לתגובה.

השבוע קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב את התביעה חלקית וקבע כי החברה תשלם פיצוי של 1.3 מיליון שקל לרוכשים. ב-2020 שלחה החברה פועלים לתקן את הנזקים, הרוכשים ביקשו וקיבלו צו מניעה. השופט נפתלי שילה קבע בפסק הדין כי אין מקום לאפשר לחברה לתקן את הליקויים נוכח התנהלותה חסרת תום-הלב והקרע העמוק עם הרוכשים. השופט ציין כי החברה ניסתה לתקן ללא תיאום עם הדיירים כדי להשפיע על חוות-דעת המומחה שבית המשפט אמור היה למנות. "הוכח כי התובעים פנו לנתבעת בטרם פנו להליכים משפטיים וזכו להתעלמות מצדה או ליחס מזלזל", קבע.

החברה חויבה לשלם כחצי מיליון שקל על ליקויי הבנייה ברכוש המשותף, כ-550 אלף שקל בשל ירידת ערך ו-186 אלף שקל נוספים (3,000 שקל לדייר) בשל עוגמת-הנפש שגרמו שנים של רטיבות קשה בחניון ואי-הנוחות שיחוו במהלך ביצוע התיקונים. בקשת החברה להטיל אחריות על חברת איטום עמה התקשרו - נדחתה.

בנוסף חויבה החברה לשלם 170 אלף שקל הוצאות משפט: 100 אלף שקל לתובעים ו-70 אלף שקל לחברה נגדה הוגשה הודעת צד שלישי. השופט נימק זאת בכך שהתביעה התקבלה חלקית, אך עורכי הדין של הרוכשים השקיעו עבודה רבה.

את הדיירים בתיק זה ייצג משרד עורכי הדין רימר-ארנון ושות'. פרץ בוני הנגב יוצגה על-ידי משרד גולדפרב גרוס זליגמן.

מחברת פרץ בוני הנגב נמסר בתגובה: "הפרויקט המדובר אוכלס כבר בשנת 2015, התביעה הוגשה בחודש דצמבר 2017. מדובר בתביעה לגבי רטיבות בחניון התת-קרקעי בפרויקט. החברה ביקשה לבצע תיקון מספר פעמים, אך הדיירים לא נענו לבקשותיה והעדיפו להגיש תביעה כספית, וגם לא טיפלו בנזילות במהלך השנים. במקומות מסוימים בחניון בהם התאפשר לחברה לבצע תיקון, הרטיבות תוקנה עד לסיומה. לדעת החברה נפלו בפסק הדין טעויות, ובכוונת החברה לערער על פסק הדין".

משמעות הפסיקה: אין לקבלנים זכות קנויה לבצע תיקוני ליקויים כאשר אמון הדיירים בקבלן וביזם נפגע.

מספר תיק: 2009-12-17

פרטי המקרה: בית המשפט לענייני משפחה בחיפה דחה בתחילת החודש בקשה שהגיש אב גרוש, אזרח אמריקאי, "לפינוי דחוף של הילדים למקום מבטחים בפלורידה לאור המלחמה", וקבע כי טובת הילדים היא להישאר עם אמם בישראל.

האב טען כי טובתם הפיזית של ילדיו הקטינים היא לצאת מישראל לאור הסכנה מפגיעת טילים או היתקלות עם מחבלים, וכי טובתם שלא ייחשפו לצופרי האזעקה המייצרים טראומה.

האם התנגדה בטענה כי הבקשה הוגשה בחוסר תום-לב, מאחר שהאב מנותק מהקטינים פיזית, כלכלית ורִגשית, ומסרב אפילו לקשר טלפוני עמם. היא גם טענה כי "מדינת היהודים היא המדינה בה היא מרגישה ביטחון לגדל ילדיה".

השופטת הילה גורביץ-עובדיה קבעה כי לא ניתן לחייב את האם לשלוח את ילדיה לחו"ל. השופטת ציינה כי בקשת האב התייחסה לטיסות חילוץ שהיו יום קודם לכן, אך בכל מקרה יש לדחות את הבקשה. זאת מאחר שהאב לא היה בקשר עם הילדים מאז מאי 2023, הוא אינו משלם מזונות ולא מעורב בחייהם. כמו כן, כאשר הילדים נסעו אליו בשנת 2022 לביקור, הוא ניסה להשאירם בארה"ב בהליך משפטי.

על הטענות לסכנה הקיימת בישראל פסקה השופטת כי "אין הדברים מייצגים את המציאוּת כהווייתם", מאחר שבבניין מגוריהם קיים מקלט, ו"חזקה על המשיבה (האם - נ.ש.) שהיא מקפידה על הנחיות פיקוד העורף, ובכך יש לשמור את ביטחונם של הקטינים". האב חויב בתשלום 5,000 שקל לאם ולמדינה.

לדברי עו"ד דלית יניב מסר, המתמחה בדיני משפחה: "בית המשפט נדרש בימים אלה להכריע בסוגיות שטרם נדרש להכריע בהן. מדובר בהחלטה מאוזנת, השוקלת את טובת הילדים, שלומם וביטחונם אל מול טענת האב למסוכנות החיים בישראל".

משמעות הפסיקה: טובת הילדים אינה להוציאם מחוץ לישראל בתקופה זו, ככל שההורה פועל לפי הוראות פיקוד העורף, וקיים מרחב מוגן סמוך. התנהלות הורית היא שיקול בהחלטה.

מספר תיק: 35668-05-23

פרטי המקרה: בית משפט השלום בבת ים קבע בחודש שעבר כי עורך דין בשם יצחק מאור פעל להונות ולגזול רכוש של לקוח שלו, אדם ערירי שסבל מאירוע מוחי, עבר להתגורר בבית חולים סיעודי ושם נפטר ב-2017. עורך הדין בסיוע אשתו השתלט על הדירה. לפי פסק הדין הוא "זיהה את חולשת הלקוח, ניצל אותה ואת תמימותו כדי לגנוב ממנו את דירתו".

השופט יגאל נמרודי הורה לבני הזוג לשלם לעיזבון כחצי מיליון שקל על השימוש בדירה ולפנות אותה. בנוסף ישלמו בני הזוג לעיזבון 50 אלף הוצאות ושכר-טרחה. עורך הדין מושעה מלשכת עורכי הדין עד מרץ 2024 בשל עבירות משמעיות קודמות, ובפסק הדין הנוכחי השופט המליץ לבדוק קיום עבירות פליליות.

בני הזוג מחזיקים בדירה משנת 2012. שני חדרים מתוכה הושכרו, ובחלק הנותר המשיכו להחזיק. במשפט טענו כי רכשו את הדירה מהמנוח, וכי עסקת הרכישה בוצעה בהסכם להמחאת זכויות. הם הציגו הסכם הלוואה על 20 אלף שקל, בו נכתב כי לטובת ההלוואה ישעבדו את הדירה בתל אביב ודירה נוספת שבבעלות המנוח בבני ברק. הם טענו כי המנוח, שייצג מנהל העיזבון שלו עו"ד תומר שלם, נדרש לסכום כסף זמין, ולכן הוסכם שירכשו ממנו את הדירה. בבית המשפט הציגו מסמך ריק מחתימות ורק בשלב מאוחר טענו כי מצאו את המסמך המקורי. על הדירה נרשמה הערת אזהרה על ההלוואה.

השופט נמרודי קבע כי עורך הדין לא רכש את הדירה כי לא הציגו הסכם מכר, הזכויות רשומות על שם הנפטר, לא הוכח ששולמה תמורה ולא דווח לרשויות המס. עוד נקבע כי התמורה הנטענת של 370 אלף שקל אינה סבירה ביחס לשוויין הריאלי של שתי דירות ב-2012 - 1.55 מיליון שקל לדירה בתל אביב ו-830 אלף שקל בבני ברק. השופט הורה לבטל את הערת האזהרה לאחר שקבע כי גם ההלוואה לא התקיימה.

עורך הדין ייצג את עצמו בהליך. על פסק הדין הגיש ערעור באמצעות עו"ד אביחי ורדי, שמסר: "הוגש ערעור הכולל חוזה מכר עם חתימת המנוח. העסקה בוצעה מרצונו החופשי. תוך שמרשי פעל רבות לשחרר אותו מחובותיו. נמתין להכרעת בית המשפט המחוזי". בנוסף תלויה תביעה של עורך הדין בבקשה לרישום הדירה.

משמעות הפסיקה: כדי להוכיח קיום של עסקת מכירה יש להציג הסכם מכר ערוך כמקובל ולהוכיח ששולמה תמורה.

מספר תיק: 43544-09-21