בתחילת השבוע אישרה הממשלה תוכנית מענקים מבורכת לאנשי המילואים. ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ושר הביטחון יואב גלנט מיהרו לקחת קרדיט על התוכנית בהצהרות לתקשורת. את השאלה מנין תביא הממשלה 9 מיליארד שקל למימון המתווה, פטר כך סמוטריץ': "זה העוגן לתקציב 2024 שנביא".
לא חלפו שלושה ימים והתברר שהעוגן של סמוטריץ' לא מצליח למצוא אחיזה בקופת המדינה. באוצר חוששים מהשתוללות של הגירעון לרמות של 6%-7% לאור השלכות המלחמה, אבל בממשלה מתנגדים לצעדי התכנסות כואבים, כמו קיצוץ בכספים הקואליציוניים, או העלאות מסים. למענקים המוצדקים למילואימניקים לא נשאר מספיק כסף.
באוצר מצאו "פתרון". אבל עליו, אף אחד לא רצה לקחת קרדיט. נתניהו, סמוטריץ' וגלנט הפעם לא צייצו. גם לא הדרגים המקצועיים בממשלה. דווקא יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד, מכל הגורמים שבעולם, הוא זה שנשלח לבשר לציבור שכל עובד שכיר בישראל יתרום יותר מ-400 שקל מתלוש השכר שלו למימון התוכנית של הממשלה. זאת, באמצעות ויתור על יום הבראה אחד.
מהו האינטרס של בר-דוד להסכים לכל זה? יו"ר ההסתדרות אומר שבתוך הסיכומים עם האוצר הוא הצליח למנוע גזירות קשות על הציבור, כמו ביטול הטבות המס על קרנות ההשתלמות ועל הפנסיות, ולבלום את הכוונה להקפיא את עליית שכר המינימום.
בר-דוד באמת התנגד לגזירות, אבל הוא מתהדר בתוצאה שייתכן מאוד והייתה מגיעה גם בלעדיו. סמוטריץ' ובעיקר נתניהו מתנגדים לקיצוץ בהטבות המס. ובאשר להקפאת שכר המינימום, שבכלל הועלתה על ידי יו"ר נשיאות המגזר העסקי דובי אמיתי - היא עדיין לא נפסלה לחלוטין על ידי כל הגורמים הרלבנטיים באוצר.
המגבית הזו, שסוכמה בין האוצר להסתדרות, אמורה להשלים כ-2 מיליארד שקל למענקי המילואים. אלא שבאותה המידה, אפשר לומר שהמגבית מציבור העובדים תממן את הכספים הקואליציוניים או הוצאה אחרת של הממשלה. נכון, הכספים שייגבו יועברו לקרן ייעודית למילואים. אבל לכסף אין ריח. 2 מיליארד שקל שייגבו מהציבור הם 2 מיליארד פחות שיקוצצו מאיפה שאפשר.
סמוטריץ' אמר לא פעם בתקופה האחרונה שיש כסף לכולם, אולם שר האוצר מסכים לקצץ פחות מ-3 מיליארד שקל מתוך כ-8 מיליארד שקל שזמינים בכספים הקואליציוניים ל-2024. ובסופו של דבר, ביטול הכספים הקואליציוניים כבר עכשיו היה יכול לממן כמעט את כל היקף התוכנית לאנשי המילואים, מבלי לקחת ישירות מציבור העובדים.
החלשים ייפגעו יותר
הסיוע הכלכלי למילואימניקים ומשפחותיהם הוא מהמוצדקים שבתוכניות הממשלה לתקציב. הבעיה היא שלא כך צריך לממן אותו. אפשר לטעון שבמילא הציבור ישלם את החשבון. שהרי, תקציב המדינה מגיע ברובו ככולו ממסים. ואולם, "מס" המילואים החדש שהוחלט להטיל על ציבור העובדים מציג מספר עיוותים שונים.
ראשית, זהו מס רגרסיבי. כלומר, בעלי הכנסה נמוכה ישלמו יותר מבעלי הכנסה גבוהה. לא רק באופן יחסי, אלא גם במספרים אבסולוטיים: יום הבראה שווה לעובד בשכר מינימום עד 471 שקל נטו. ככל שהשכר גבוה יותר, ההטבה נשחקת במעלה מדרגות המס ושוויה בנטו פוחת. או במילים אחרות: הקופאית בסופר תוותר על יותר כסף ממנהל הרשת.
ביקורת נוספת היא שהמימון יוטל כולו על ציבור העובדים. חלופה של העלאת המע"מ, למשל, הייתה מחלקת את הנטל בין האוכלוסייה כולה - אבל נתניהו מטיל על כך וטו.
מי שלא הוחרג מסבסוד המענקים למילואימניקים, הם משרתי המילואים עצמם. יש בתוכם כאלו שמתבדחים על האנומליה, ומציעים לחבר ליחידה: "הכי פשוט שאתה תיתן לי 400 שקל - ואני אתן לך 400 שקל".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
