אילו היה אפשר לבחור זמן למלחמות קיומיות, מה מאוד היה עדיף שלא לנהל אותן בשנת בחירות בארה"ב, בייחוד בשנה שבה הקיטוב הפנימי מגיע אל שיאים חדשים.
● שאלות ותשובות | ארה"ב במתקפה רחבת היקף: האם איראן תישאב למלחמה בקרוב?
● כותרות העיתונים בעולם | המלכודת שחמאס מכין לישראל, והלבנת הענק של איראן בבריטניה
● יואב קרני, פרשנות | רוסיה, סין ואיראן מנסות להרוס את הסדר הקיים. האם דווקא סין תציל אותנו?
מלחמת הקיום של ישראל ומלחמת הקיום של אוקראינה מתנהלות בדיוק בשנה כזאת, לרעת מעמדן ולרעת מימונן. דרגות גדולות יותר של ציניות קשה למצוא, אפילו בביצה הפוליטית העכורה של וושינגטון. לפחות חלק מן המשתתפים מוכנים להקריב אינטרסים לאומיים על מזבח הבחירות של חודש נובמבר; או, לחלופין, הם כופרים בעצם ההגדרה של אינטרסים לאומיים.
טירוף המערכות בוושינגטון עומד להגיע השבוע אל שיאו. כל אחד משני בתי הקונגרס עומד להצביע על גרסה סותרת של חוקי הקצאה. המפלגות היריבות השולטות בכל אחד מן הבתים מוסיפות לנהוג זו בזו כמו פעלו בשתי ארצות נפרדות.
ביום ד' עומד בית הנבחרים להצביע על הקצאה מיוחדת לישראל. בו ביום עומד הסנאט להצביע על הקצאה משותפת לישראל, לאוקראינה ולאבטחת הגבול עם מקסיקו. כדי להיכנס לתוקף, כל חוק בארה"ב טעון הסכמה של שני הבתים. ההנהגה הרפובליקאית של בית הנבחרים הודיעה, כי החוק של הסנאט "חשוב כמת". עדיין איננו יודעים מה יגידו הדמוקרטים בסנאט.
הרפובליקאים שולטים בבית הנבחרים על חודו של קול. הדמוקרטים שולטים בסנאט על חודו של קול. המשוואה הרפובליקאית מסובכת במיוחד, מפני ש"חודו של קול" אינו ממחיש די הצורך את תלותו של הרוב הרפובליקאי במיעוט הרפובליקאי הרדיקלי. המיעוט הזה מוכן לסכל כל מהלך שאינו מתיישב עם רצונו המפורש או המשתמע של דונלד טראמפ. טראמפ הבהיר, שהוא אינו מעוניין בהסכמות קונסטרוקטיביות בין מפלגתו לבין הבית הלבן בדרך העולה לנובמבר. עניינו הגלוי הוא להחמיר את אווירת המשבר הכללי, ולהטעים את אוסף כשלונותיו של ממשל ביידן בענייני פנים וחוץ.
הפנים והחוץ מתערבבים
פנים וחוץ חוצים זה את דרכו של זה, תמיד, אבל עכשיו באופן מיוחד. משבר הפנים הבולט ביותר הוא אובדן השליטה על הגבול הדרומי עם מקסיקו, שהמוני מסתננים חולפים בו בדרכם אל שוקי העבודה של אמריקה. משבר החוץ הבולט ביותר הוא שתי המלחמות. על זה צריך להוסיף את האיום הצבאי הסיני על טייוואן.
הנשיא ביקש מן הקונגרס עוד באוקטובר לאשר חבילת סיוע של 106 מיליארד דולר, שתכלול את אוקראינה, את ישראל, את טייוואן ואת ביצור הגבול הדרומי. היה ברור למדי, מלכתחילה, שהמשימה תהיה קשה מנשוא. הנשיא חיבר את ישראל ואת אוקראינה מפני שחשב, וגם אמר, כי יש דמיון מובהק ביניהן: קורבנות של תוקפנות, שמקורה בהתנגדות לעצם קיומן. אבל הוא חיבר אותן גם מפני שקיווה כי הרפובליקאים, המעוניינים במימון ישראל ובטיפול בגבול, יסכימו לכלול את אוקראינה.
חיילי צה''ל בגבול עזה / צילום: ap, Ohad Zwigenberg
זה היה יכול לקרות אלמלא ההנהגה הרפובליקאית בבית הנבחרים הייתה תלויה ברצונם הקפריזי של הרדיקלים. אלה האחרונים הוכיחו ממש ערב מלחמת עזה, כי הם פטורים מכל עכבות. הם כפו את התפטרותו של מנהיג סיעתם, יושב ראש בית הנבחרים קווין מקארתי. הוא לא היה נאמן מספיק להעדפותיהם האולטרה־ימניות, שכללו השבתת הממשלה הפדרלית אם הממשל לא יסכים לקיצוצים דרסטיים בהוצאותיו. הרדיקלים גם מתנגדים לעצם הסיוע לאוקראינה. אחדים מהם מפגינים נטיות פרו־רוסיות.
מקארתי הוחלף בציר קונגרס מן השורה השנייה, מייק ג'ונסון, הקרוב אל הרדיקלים.
מאז, שני המחנות לא גילו עניין ניכר במציאת פתרון. בשעה שהרפובליקאים חשבו על טראמפ ועל הבחירות, הדמוקרטים חשבו על האגף השמאלי שלהם, שכל החמרה בהגבלות על הגירה היא לצנינים בעיניו. הם חזרו אפוא והחמיצו את ההזדמנות לתקן מסלול. נראה שהם גם טעו בהערכת מניעיהם של הסנאטורים הרפובליקאים. הם הופתעו לגלות, שאפילו אלה התומכים בתוקף בסיוע לאוקראינה מוכנים להקריב את הסיוע הזה, או להעמיד אותו בספק, לטובת הון פוליטי במשבר הגבול עם מקסיקו.
טכסיסי השהיה בסנאט
יו"ר בית הנבחרים ג'ונסון הודיע כי הוא יניח השבוע את הסיוע ישראל על שולחנו של בית הנבחרים. לא זו בלבד שהוא יניח, אלא שהוא יגדיל את הסכום בשלושה מיליארד דולר, באמצעות ויתור על כוונתם המוקדמת של הרפובליקאים לכרוך את הסיוע לישראל בקיצוץ תקציבה של רשות מס ההכנסה. הדמוקרטים אמרו שיסרבו לתמוך בנוסח כזה. ג'ונסון אומר, כי הוא נותן להם את מבוקשם, ואין להם סיבה להצביע נגד החוק בסנאט. חקיקה מחייבת הסכמה של שני הבתים.
זו תהיה דילמה קשה בשביל חלק ניכר של הדמוקרטים. אמנם במפלגתם יש תסיסה נגד התמיכה הצבאית בישראל, אבל נראה שרוב הדמוקרטים עדיין עומדים לצידה. אם מנהיג הסיעה הדמוקרטית בסנאט, צ'אק שומר, יהודי ממדינת ניו יורק, ירשה הצבעה על החוק של בית הנבחרים, נראה שיימצאו די תומכים משתי המפלגות. כמעט כל הרפובליקאים (48 מתוך 49) יצביעו לטובתו. נראה שרק עשרה דמוקרטים (מתוך 51) יצביעו נגדו. אלה הם העשרה שהצביעו לפני שלושה שבועות בעד דרישה שהממשל יתנה סיוע נוסף לישראל בעמידתה בתנאים של כיבוד זכויות אדם בעזה.
נשיא ארה''ב, ג'ו ביידן / צילום: Associated Press, Jacquelyn Martin
אבל אין זאת אומרת שזה מה שיקרה. אפשר שהחוק לא יונח כלל על שולחן הסנאט בגלל ניתוק אוקראינה. אפשר שגם אם יונח, אחד הסנאטורים יתחיל את תהליך ההשהיה המכונה 'פיליבסטר'. כדי לסיים פיליבסטר נחוצים 60 קולות מתוך 100. אם הדמוקרטים יחליטו להתנגד לחוק שאינו כולל את אוקראינה, לא יימצאו 60.
אסונה של אוקראינה
ככל שישראל סובלת מן הקיטוב בוושינגטון, אוקראינה סובלת ממנו שבעתיים. רע ומר הוא המצב שבו התמיכה בה תלויה כמעט לחלוטין בדמוקרטים. נשיא דמוקרטי לא פופולרי הוא זה שיזם מלכתחילה את הסיוע הנדיב וחזר והטיף לטובתו. אבל הוא עשה כן כאשר הדמוקרטים שלטו בבית הנבחרים. הם איבדו את הרוב שלהם שם בסוף 2022.
נראה שישראל יכולה לסמוך על תמיכת הקונגרס, ואם יִכְלו כל הקיצים הדמוקרטים יתעשתו ויסכימו להפרדת הסיוע. מה שלא כן אוקראינה. חבילת הסיוע הקודמת לאוקראינה פקעה בסוף 2023. התוצאות של אי־חידושה ניכרות בשטח. גורלה מוחזק עכשיו בשבי עקרותה הפוליטית של וושינגטון. העקרות הזו צריכה להדאיג את כל בעלי בריתה של ארה"ב. פירושה הוא שקשה לסמוך על תמיכה אמריקאית לאורך ימים; שנשבר לרסיסים, או לפחות אינו מובן עוד מאליו, עיקרון ההמשכיות, אשר הנחה את מדיניות החוץ של ארה"ב במשך עשרות שנים.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר.
כתבות
ני"ע
