אב תבע לבטל את המזונות אחרי שבתו ניתקה עמו קשר. מה קבע ביהמ"ש?

אב הגיש ערעור על החלטה שלא לבטל לו את המזונות אלא להפחיתם ב-2,000 שקל, בשל הנתק המוחלט בינו לבין בתו הקטינה. בין האב לקטינה, היום בת 17, לא מתקיימים מפגשים מזה שש שנים, אף שהאב עשה מאמצים רבים לחדש את הקשר. בשנת 2017 הגיש האב בקשה להקפיא את התשלומים עד חידוש היחסים. האב הגיש במקביל גם תביעת נזיקין נגד האם בטענה לניכור הורי, שטרם הוכרעה.

השופטים שאול שוחט, עינת רביד ונפתלי שילה מבית המשפט המחוזי בתל אביב קבעו כי אין מקום להתערב בקביעה כי לשני ההורים אחריות לנתק בין האב לקטינה.

נקבע כי ככלל, ביטול מזונות כשילד לא מעוניין להיפגש עם ההורה (תופעה המכונה "בן מרדן") ייעשה במקרים קיצוניים, ויש לבחון אם הסירוב לקשר נובע מרצון אמיתי של הילד, או שיש אשמה בהורים; האם האב התאמץ לחדשו; האם ביטול המזונות יפגע בחידוש; ומה תהיה ההשפעה על הקטין.

במקרה הנוכחי נקבע כי אין הצדקה שהאב ישלם מזונות לבתו שעה שהיא מתעלמת מקיומו, וכי הפחתת המזונות לא תפגע "בקיומה ההכרחי של הקטינה". בנוסף צוין כי שינוי המזונות לא ישפיע על האפשרות לחידוש הקשר, מאחר שהקטינה נחרצת בעמדתה כבר שנים, ולא נראה שהמצב ישתנה בעתיד הנראה לעין.

נקבע כי לאם קיימת אחריות לכך שהקטינה מסרבת לכל קשר עם אביה, אך גם לאב יש אחריות נוכח התנהגותו כלפי הקטינה. כך למשל התעלמותו מאיומיה האובדניים והופעתו בבית ספר כאשר היא נרתעת מכך. לכן קבע ההרכב בערעור כי בצדק החליט בית המשפט לענייני משפחה שלא לבטל את המזונות אך להפחיתם.

לצד זאת, בית המשפט קבע לטובת האב כי הפחתת המזונות תחל מיום הגשת התביעה ב-2017 ולא מ-2021, נוכח רמת החיים הגבוהה של האם ומאחר שההפחתה מהווה סנקציה על תרומתה למצב. עוד נקבע כי כשהקטינה תגיע לגיל 18, יופטר האב כליל מתשלום שליש מהמזונות.

את האב יצגו עורכי הדין שי שמחיוב וורד חיות־מסיקה. את האם יצג עו"ד שמואל מורן.

משמעות הפסיקה: ביטול מזונות במקרה של ילד שלא מעוניין בקשר עם ההורה הוא חריג מאוד ותלוי באחריות ההורים למצב, למאמצי חידוש הקשר ולהשפעת ביטול המזונות.

מספר תיק: 48773-10-23

בית המשפט הכלכלי בתל אביב קבע השבוע כי אין הצדקה לסלק על הסף תביעה ייצוגית נגד רב בריח משום שהגופים המוסדיים לא הצטרפו לתביעה שהגישה עמותת "נציגי הציבור". התביעה הוגשה ב-2022 נגד החברה הציבורית, היו"ר ובעל השליטה שמואל דונרשטיין ונגד נושאי משרה והמנכ"ל. נטען כי החברה פרסמה פרטים מטעים בדוח כספי שהסתיר נתוני הפסד, ניפחה שווי של הנפקה, וכשהתמונה המלאה נחשפה, נפלה המניה, ונגרם נזק למחזיקים. נטען כי ההטעיה נמשכה גם במסחר אחרי ההנפקה, ולכן כלל בעלי המניות נפגעו.

העמותה פנתה למוסדיים שהשתתפו בהנפקה ומהווים 100% מהמזמינים בה, והם בחרו שלא לשמש כתובעים ייצוגיים. רב בריח טענה כי להחלטתם יש משמעות רבה בהיותם מומחים לשוק ההון, וכי היא מצדיקה דחיית התביעה על הסף.

השופט מגן אלטוביה דחה את הבקשה והזכיר כי המוסדיים נמנעים כמעט לחלוטין מהגשת תביעות נגזרות וייצוגיות. נקבע כי העמותה ביקשה לייצג את כלל הציבור, מאחר שהיו משקיעים שרכשו את המניה בשוק המשני.

השופט פסק כי אפילו אם יקבע כי קבוצת הייצוג כוללת רק את המוסדיים, וגם אם המוסדיים חושבים שאין טעם בתביעה (ולא נמצאה לכך תמיכה ע"פ פסק הדין, נ.ש.) - אין בכך למנוע את ניהול התביעה על־ידי העמותה. זאת כי המוסדיים מנהלים את כספם של הציבור שהוא בבחינת "האזרח הקטן". יש הצדקה לאפשר לעמותה לשמש כתובעת ייצוגית כדי לקדם את האינטרסים של הציבור.

רב בריח חויבה ב-9,000 שקל הוצאות משפט. את החברה ונושאי המשרה מייצג עו"ד דני כביר ממשרד פירון. את העמותה מייצגים עורכי הדין שלומי מושקוביץ ונתי פולינגר.

מקבוצת רב בריח נמסר: "אין בהחלטה כדי ללמד על חוזקת הטענות של החברה נגד הבקשה לאישור תובענה ייצוגית. שתיקת המוסדיים, המהווים 100% מהמזמינים במסגרת הנפקת החברה, מדברת בעד עצמה ביחס לבחירה המושכלת שלהם שלא להצטרף כתובעים ייצוגיים".

משמעות הפסיקה: החלטה של גופים מוסדיים שלא לשמש כתובעים ייצוגיים אינה מונעת מגורם אחר לנהל תביעה נגד חברה ציבורית.

מספר תיק: 30400-04-22

בני זוג חתמו ב-2006 על הסכם עם חברת ברטר ברטר למימון השקעה. הגבר, שהיה בעל מניות בחברה, התחייב להשקיע מיליון שקל דרך הפקדה או מתן ביטחונות שיאפשרו לחברה לקבל אשראי. לשם כך התחייבו בני הזוג להעמיד כבטוחה את דירתה של האישה ברמת גן; נרשמה לטובת החברה "הערת אזהרה שלילית" להימנע מעשיית עסקה.

בפועל, לא ניתן אשראי מהבנק שהצריך לשעבד את הדירה לבנק, וסכום ההשקעה לא הועבר לחברה. שנה וחצי לאחר החתימה על ההסכם נכנסה החברה להליכי פירוק, ובשנת 2009 מונה לה מנהל מיוחד.

ב-2022 ביקשו בני הזוג, במסגרת הליך הפירוק של החברה, למחוק את הערת האזהרה, שכן היא אינה משקפת את המצב הקיים. המנהל המיוחד, עו"ד ארז חבר, התנגד וביקש לממש את הדירה, בנימוק כי ההסכם לו התחייבו בני הזוג הוא בתוקף.

השופט חגי ברנר מבית המשפט המחוזי בתל אביב דחה החודש את בקשת עו"ד חבר וקיבל את בקשת האישה למחוק את ההערה. נקבע כי האישה התחייבה להעמיד כבטוחה את זכויותיה בדירה לרישום משכנתה לטובת הבנק. נרשמה הערת אזהרה שלילית כדי להבטיח שלא תיעשה עסקה בדירה. אך מאחר שלבנק אין עניין בהליך, והוא לא יעמיד אשראי לחברה בפירוק, אין כל עילה למימוש הדירה, ואין טעם להותיר את ההערה.

השופט הבהיר כי הערת אזהרה שלילית לא מקנה זכות להיפרע מהנכס, כי היא נועדה רק למנוע שינוי במצב המשפטי של המקרקעין, ולא יצרה שיעבוד שניתן לממש. נקבע כי גם לו הייתה עילת מימוש, היא התיישנה חמש שנים קודם לכן. השופט הורה למחוק את ההערה ולחייב את קופת הפירוק בהוצאות בני הזוג בגובה 15 אלף שקל.

את בני הזוג יצגו עורכי הדין איתי פנחס רוט וליאור שביט. עו"ד ארז חבר, המנהל המיוחד, ייצג את עצמו עם עו"ד יעל רותם.

משמעות הפסיקה: אין בכוחה של הערת אזהרה "שלילית" להקנות זכות להיפרע מהנכס. הערת האזהרה נועדה רק למנוע שינוי במצב המשפטי של המקרקעין, ואינה יוצרת שיעבוד שניתן לממש.

מספר תיק: 2791-07