האלוף ישראל זיו מסביר: זו הסיבה שישראל מאיימת להיכנס לרפיח

האלוף במיל' ישראל זיו מסביר בראיון לגלובס למה הוא מודאג מההתקדמות בעזה, מה צה"ל עוד צריך לעשות באזור, ומדוע הבעיה הכי קשה של ראשי מערכת הביטחון מגיעה בכלל מכיוון הדרג המדיני • וגם: האם סינוואר יצליח להבעיר את יהודה ושומרון?

האלוף במיל' ישראל זיו / צילום: גיא חמוי
האלוף במיל' ישראל זיו / צילום: גיא חמוי

בתקופה האחרונה הבלבול סביב הנעשה ברצועת עזה גובר ורבים בציבור הישראלים חשים שהלחימה נמצאת בשלב הדשדוש. לא ברור לאן אנחנו הולכים מכאן ואיך תשפיע המתיחות בינינו לארה"ב על המצב בשטח. 

בגלל המלחמה: הופסק המו"מ למכירת הענק של ניו מד לאדנוק ו-BP
שער הדולר מזנק מול השקל. אלו הסיבות
המומחה שמסביר: כך נראה העתיד של יחסי ישראל-ארה"ב

כדי לנסות להבין מה באמת קורה ברצועה ועד כמה התחושות האלה מבוססות, דיברנו עם האלוף במיל' ישראל זיו, שכיהן בעבר כראש אגף מבצעים בצה"ל. 

האלוף זיו, מה מצב הלחימה כעת בח'אן יונס? לאחרונה עולות טענות על כך שאנחנו כבר במצב של דשדוש מסוכן במערכה.
"למעשה, למעט שני יעדים, נוסיראת ודיר אל-בלח שבהם יש עדיין איזשהו ארגון צבאי של החמאס, בכל שאר רצועת עזה הצבא בעצם מטפל כרגע בקיני התנגדות. זה לא גדול, זה לא כוחות מאורגנים, זה יותר קיני התנגדות שהתבצרו במגוון מקומות וצריך לנקות אותם. 

המקום האחרון בח'אן יונס שעדיין יש בו עבודה משמעותית לעשות הוא שכונת חמד. זה אזור שמשך אליו הרבה חמאסניקים מהסיבה שזו שכונה קטרית וצה"ל נמנע תחילה מלהיכנס אליה, אז הייתה להם תחושה שזה אזור מוגן. עצרו שם מאות מחבלים, תפסו המון אמל"ח וצה"ל פועל שם כבר כמה ימים בהצלחה די גדולה".

"אבל", אומר זיו ומגיע לבעייתיות במצב הנוכחי, "מרבית הפעילות של הצבא כעת היא פעילות של פירוז. כלומר, פירוק התשתית. ברוב רובו של השטח אין לו כרגע מלחמה במושגים של הכרעה או כיבוש מסיבי של מקומות. זה הסתיים כבר לפני יותר מחודשיים, ולמעשה אנחנו יותר עסוקים בניקיונות ופירוק משני של דברים כאלה או אחרים שעדיין נשארו. יש כרגע בעיקר לחימה טקטית, היא לא בעוצמה של מלחמה. וגם התרומה שלה להישג האסטרטגי של המלחמה היא שולית. זהו עיסוק של עוד מאותו דבר. זה מאוד חשוב, אבל הדבר החשוב ביותר הוא בעצם מה היעדים האסטרטגיים ואיך אתה בעצם יוצר מינוף של ההישג הצבאי כדי להגיע ליעד הזה". 

פעילות יחידת מגלן במערב חאן יונס / צילום: דובר צה''ל
 פעילות יחידת מגלן במערב חאן יונס / צילום: דובר צה''ל

לדבריו, "הדרג המדיני נמנע מלקבל שתי החלטות שהן לא ברורות לצבא ולכן לא מאפשרים לו להבין לאן הולכים מכאן. הנושא הראשון הוא מה היעדים האסטרטגיים. הצבא לא צריך שהדרג המדיני יגיד לו באיזה שכונה לתקוף ולאן להזיז את הטנק. אבל אין לו שום הגדרות אופרטיביות כבר מזה 3 חודשים ליעדי המלחמה. הסיסמה הזאת 'ניצחון מוחלט' היא סיסמה פוליטית. אתה לא יודע, כצבא, לתרגם אותה לא לזמן ולא ליעדים. וצבא לא יודע לעבוד בלי יעדים, זמן ואמצעים. בלי הדברים האלה הוא לא יודע מה לעשות, ולכן הוא כרגע בשלב כזה של הלחימה שהוא ממשיך את הפעילות הטקטית אבל הוא בלי כיוון".

למה הכוונה ללא כיוון? איך זה מתבטא בשטח?
"ההבדל בין מלחמה לבט"ש (ביטחון שוטף, א.ו) הוא שבבט"ש אתה מפרק איום נקודתי וממשיך הלאה, אבל במלחמה אתה מרכז את כל המשאבים, אתה מפעיל את כל מה שיש לך, כולל הכל, בשביל להביא לשינוי אסטרטגי. ובעזה השינוי אומר שאתה צריך למחוק את הנוכחות של חמאס וכל עוד אתה פועל רק צבאית וחמאס ממשיך לשלוט אזרחית, אז מה שקורה בשלב זה הוא שהחמאס הבין שהוא לא יכול להילחם אחד על אחד מול צה"ל אבל הוא מנצל את השליטה האזרחית שנותרה לו כי ישראל השאירה לו את הפתח הזה. 

הבעיה הכי קשה הוא שראשי מערכת הביטחון אומרים שלושה חודשים לדרג המדיני - קבלו החלטה מי שולט מבחינה אזרחית ברצועה. זה קריטי משום שהמצב הזה שאין שליטה אזרחית מאפשר לחמאס להתאושש, להתארגן, לפתוח מחדש את המלחמה בדרכים שונות ובשיטה שונה. פה אנחנו בעצם מפספסים את ההישגים ואת המומנטום ונכנסים לצערי למלחמת התשה אין סופית שכל עניינה היא התנגשויות, ואנחנו אמנם הורגים להם, אבל גם הם הורגים לנו". 

האשראי הבינלאומי של ישראל

זיו מודאג מהמצב הזה גם מההיבט הבינלאומי. לדבריו, "לאובדן הדרך הזה ישראל נקלעה כשבמקביל האשראי הבינלאומי נסגר עלינו. יש כבר חמש מדינות שהטילו עלינו אמברגו ורוצים להרחיב את האמברגו הזה לאיחוד האירופי, האו"ם רוצה להטיל עלינו אמברגו ורק בזכות הווטו האמריקאי זה לא צולח. אנחנו עדיין לא לגמרי סגורים מבחינת אספקת נשק כי ארה"ב ממשיכה לעזור לנו, אבל גם הם מתוסכלים ולא מבינים לאן ישראל הולכת ומה היא רוצה, הם מבינים שראש הממשלה ממסמס את ההחלטות האלה, ובהעדר החלטה גם צה"ל נפגע. בעצם אנחנו ממשיכים לטחון עוד מאותו דבר, בלי לשנות את המצב בעזה ולהיכנס כבר לשלב הבא של החלפת הריבונות של חמאס. מי שמרוויח מזה באופן מלא זה החמאס". 

עד כמה אנחנו באמת צריכים להיכנס לרפיח ועד כמה הלחץ הבינלאומי אמור להשפיע על ההחלטה?
"תראה, למרות שחשוב לפרק ברפיח את ה-3-2 הגדודים שיש שם, צריך להבין שאין בזה הישג אסטרטגי ממשי למלחמה הזו. רפיח צריכה להיות מטופלת כחלק משלב הפירוז ופירוק התשתית הצבאית של חמאס שם. זה יכול להיעשות במלחמה או בהסכם שבו הם מניחים את נשקם, או שמישהו מקבל את השליטה האזרחית שם ידאג לזה שהם יפרקו מנשקם. אין שם שום הישג שיכול לתת את הניצחון האסטרטגי הנכסף. לכן להבנתי ישראל יותר משתמשת בעניין רפיח, בגלל הבעיה של הפליטים והחשש של העולם, כדי ללחוץ את העולם לשם השגת מטרות דיפלומטיות. כניסה לרפיח תפגע כנראה בישראל והאמת היא שלישראל אין ממש עניין להיכנס לרפיח. זאת האמת. אז זה יותר עניין מדיני-פוליטי מאשר באמת מהות צבאית של של הצורך בכיבוש רפיח".

עד כמה החיסול של מרוואן עיסא, במידה ואכן קרה, משפיעה על המערכה? 
"הפגיעה בחוט השדרה ובעיקר בצמרת של ארגון טרור היא מאוד משמעותית. בניגוד למדינה שאתה כובש שטחים ונכסים, אצל ארגוני הטרור אין את זה ולכן זה חשוב מאוד לפגוע בהנהגה הבכירה. מצד שני, כמו שציינתי, אם לא הצבת מול ארגון הטרור תחליף גם אם תהרוג את יחיא סינוואר לא ניצחת. כיוון שאם סינוואר לא יהיה יגיע מישהו אחר. הדרך לנצח אסטרטגית היא להציב שינוי שלטוני וריבוני בשטח במקום חמאס. כל עוד אתה לא קובר אותו עם תחליף, לא תנצח באופן מוחלט". 

את האסטרטגיה הנוכחית של חמאס זיו מסביר על ידי ניסיון להיכנס לראש של יחיא סינוואר.

"סינוואר הבין מהר מאוד את המצב החדש שהוא נקלע אליו ועשה כמה מהלכים שנועדו להתמודד איתו. קודם כל, הוא שינה את אופי הלחימה והפך אותה לגרילה. שנית, הוא מבין שסוגרים על ישראל מבחינה בינלאומית ובאותו רגע הוא אומר למה אני צריך ללכת לעשות עכשיו לעסקה? תן לעולם, תן לארה"ב, לסגור על ישראל ולהביא אותה להפסקת אש, ואני לא רוצה לתת להם פרס של שחרור חטופים. למה אני צריך לשלם בחטופים, מה זה עוזר לי? אז אני שומר את הקלף הזה אצלי. זה הקלף הכי חזק שיש לו. המהלך השלישי שהוא מנסה להניע זה לנצל את הרמדאן כדי להבעיר את יהודה ושומרון. הסיכוי שזה באמת יעבוד לו הוא לדעתי מאוד חלש, אבל הוא מנסה. אני לא רואה את יהודה ושומרון בוערת בעת הזאת". 

לאחרונה מפרסמים לא מעט תחקירים על הכשלים לפני מתקפת השביעי באוקטובר, איך אתה רואה את מה שהיה שם?
"העיניים בדרך כלל מחפשות את המטבע מתחת לפנס, אבל זה לא אומר שזה המקום שהדברים הלכו לאיבוד. הבעיה העיקרית בעיני היא לא רק האינדיקציות שפוספסו בליל השישי לחודש. הבעיה היא אחרת לגמרי, והיא שאנחנו הלכנו לישון בשישי לחודש עם תחושה שבצד השני של קיר הברזל יש חתול, וקמנו בשביעי לחודש עם נמר. כלומר, אנחנו הקטנו, מהרבה מאוד שיקולים קונספטואליים, את האיום של חמאס והשארנו אותו קטן למרות שהוא גדל מתחת לעינינו. ולזה היו הרבה מאוד גורמים". 

מה היו הגורמים האלה?
"כשאתה חי ליד בעיה אז אתה לא רואה אותה גדלה בכל יום. זה כמו שאתה חי ליד ילד, אתה לא יכול להבחין בגדילה שלו בכל יום. אולי פתאום, אחרי כמה שנים, אתה אומר וואו, איך נהיית בן 18? אז אותו דבר כאן. הם גדלו לאט לאט מתחת לעינינו ואתה לא יכול לראות את השינויים האלה ביום יום. לא הייתה לנו ההבנה שהחמאס של 2014 הוא לא החמאס של 2023. הגורם השני הוא שאנחנו יצאנו מהנחה שיש לנו גם התראה מספיק טובה. אלא שהיא הסתכמה בראייה של בט"ש, היא לא הסתכמה בראייה שיש מולנו צבא מחומש, ההסתכלות הייתה של תאי טרור קטנים שצריך לסכל. היא עסקה בפיגועים או התפרעויות על הגדר אבל המתקפה שחטפנו זו התקפה צבאית לכל דבר, לא פיגוע. במלים אחרות כל ההסתכלות שלנו הייתה נקודתית ולא בראייה רחבה.

"הגורם השלישי הוא שמה שקרה בשנה האחרונה מאז כינונה של הממשלה הזאת השפיע מאוד על ההחלטה של החמאס לצאת למתקפה. אנחנו יודעים את זה היום בבירור מתוך החומר המודיעיני. הממשלה הזאת השפיעה על חמאס בשני היבטים - אחד, באופן שבו סינוואר תפס את איתמר בן גביר וסוגיית הר הבית. בראייתו בן גביר מתכוון לכבוש את הר הבית וכאיש דתי סינוואר ראה את עצמו כמגן הר הבית. החשש שלו מזה שבן גביר ימשיך לעלות להר הבית ולפגוע בה הביא אותו למסקנה שהוא צריך לפעול. בנוסף, הרפורמה המשפטית, וזה לא עניין פוליטי, אני מדבר מתוך אינדיקציות מודיעיניות, נתנה לחמאס תחושה שהנה ישראל מפוצלת, הצבא מפוצל וזה הזדמנות טובה לעשות את מה שעשו. והדבר השלישי שמאוד השפיע עליהם זה התחושה שחיזבאללה והציר האיראני יצטרפו אליהם. בזה הם טעו. ואולי הדבר האחרון שהשפיע על סינוואר זה החשש שאחרי החגים יחזרו הסיכולים הממוקדים והוא יהיה בן הראשונים שיסוכלו ולכן הוא גם מיהר לעשות את הפעולה הזאת". 

למה שיחשוב ככה?
"היו על כך מגוון דיווחים ודיבורים במערכת הביטחון שצריך לחזור לסיכולים הממוקדים".

מה לגבי השיחות על נורמליזציה עם סעודיה, זה גם השפיע על חמאס?
"בהחלט. חמאס חשש שכל המהלך הזה של הסכם עם סעודיה יזניח את הנושא הפלסטיני. זה בהחלט ברקע הדברים, אבל זה לא השפיעה ישירות על מועד ואופי המתקפה, אלא זה עניין שהיה ברקע ודרבן את המהלכים".