היא הורשעה על שהפכה בנק לכספומט האישי שלה - ונידונה למוות

האסטרטגיה שתיארו התובעים הייתה נועזת: קונים נתח שליטה בבנק, ממלאים את שורותיו באנשים נאמנים - ואז משלמים להם כדי שילוו לך מיליארדי דולרים עבור עסקאות נדל"ן.

● ביידן צולל לשפל חדש, והמוני גאורגים יוצאים לרחובות להתנגד ל"חוק הרוסי" 
● למכור את המניות בחודש מאי ולצאת מוול סטריט? זה מה שההיסטוריה מלמדת 

הרשויות בווייטנאם טוענות כי בעלת אימפריית הנכסים טרונג מיי לאן השתמשה באסטרטגיה הנועזת הזו במשך יותר מעשור. באפריל בית משפט במדינה גזר עונש מוות על אשת העסקים בת ה־67, בשערורייה הפיננסית הגדולה ביותר שידעה האומה בדרום מזרח אסיה.

הממשלה הקומוניסטית של וייטנאם, הידועה בחשאיות שלה, ניהלה מפגן יוצא דופן סביב הענשת לאן. המקרה שלה הפך לאחד המתוקשרים ביותר בקמפיין בלתי פוסק נגד שחיתות אשר זכה לכינוי "כבשן בוער", שיזם לפני כעשור מנהיג המפלגה הקומוניסטית נגוין פו טרונג, כיום בן 80. אלפי פקידים נכנסו לכלא במסגרת הקמפיין. שני נשיאים, שהואשמו בהתרת שחיתות, הופלו.

המאמץ נועד לטהר את המוניטין של המדינה, בה השחיתות הושרשה עמוק, ולמשוך יותר השקעות זרות שמניעות את צמיחתה, בייחוד בשעה שמדינות כמו ארה"ב שוקלות את וייטנאם כאלטרנטיבה לסין.

עם זאת, הקמפיין הנרחב נגד השחיתות גרם גם לתהפוכות פוליטיות ודלדל את השירות הציבורי בווייטנאם. כמה משקיעים וארגוני זכויות אדם חוששים שהוא מנוצל על־ידי חברי מפלגה רבי־עוצמה שרוצים בחיסול יריביהם הפוליטיים, בדומה לאופן שבו הטיהורים נגד השחיתות של מנהיג סין שי ג'ינפינג דחקו לשוליים את מתנגדיו.

 בנק SCB בסייגון. לפי האישומים טרונג מיי לאן השתלטה עליו באופן לא חוקי / צילום: Shutterstock

שתי המדינות הן חד־מפלגתיות בשלטון קומוניסטי, עם מערכות משפט אטומות וללא עיתונות חופשית. "למרות שבתחילה הקמפיין עסק בעקירת השחיתות מהשורש והגנה על המשטר, ככל שהזמן עבר, הוא הופעל באופן בלתי נמנע למען מאבקים פוליטיים פנימיים, בגלל היעדר איזונים ובלמים במערכת החד־מפלגתית של וייטנאם", כך אמר נגוין קאק גיאנג, עמית אורח המתמחה בווייטנאם במכון ISEAS-Yusof Ishak בסינגפור.

מסע צלב נגד שחיתות

במשך שנים, מסע הצלב נגד השחיתות בווייטנאם התמקד במפלגה הקומוניסטית. מחשש למצוא את עצמם על המוקד, עובדי ממשלה התפטרו והצטרפו למגזר הפרטי. החברות של לאן הן בין החברות הפרטיות הגדולות הראשונו שנחתו על הכוונת של הממשלה, מה שמאותת כי המפלגה מוכנה להוציא את הקמפיין מעבר לשורותיה.

לאן הכחישה את כל ההאשמות נגדה, ועורכי דינה אמרו כי תערער על גזר הדין.

לקמפיין נגד שחיתות היו השפעות נגדיות על עסקים. אדם סיטקוף, מנכ"ל לשכת המסחר האמריקאית בווייטנאם, הזכיר שלמרות שעסקים רבים מעריכים את מאמצי הממשלה להתמודד עם השחיתות, הקמפיין החדיר פחד כה רב בשירות המדינה, עד שהוא האט תהליכים כמו הנפקת אישורים.

"זה יכול ליצור סוג של שיתוק בתהליך קבלת ההחלטות, במדינה שצומחת במהירות", אמר סיטקוף. "כדי שווייטנאם תשמור על התחרותיות שלה, החלטות יצטרכו להתקבל בצורה מהירה שיכולה לעמוד בקצב שבו המדינה משתנה".

בנתה אימפריה

לאן נמצאה אשמה בהונאה בקנה־מידה מדהים. התובעים אמרו שהיא שיחדה עובדי בנק, שמאים ופקידי ממשל כדי לאשר ולהסתיר הלוואות בסך כ־42 מיליארד דולר לחברות־קש שבשליטתה. הם אמרו שהיא השתמשה בכספים כדי לבנות אימפריה של מלונות יוקרה, דירות על שפת הים ושטחי משרדים וקמעונאות מהשורה הראשונה בערים צומחות. מתוך הסכום הזה נותרו 27 מיליארד דולר בחוב, שהמדינה מנסה לגבות.

התובעים הגישו נגדה אישומים שונים, כולל מעילה בהיקף של כ־12 מיליארד דולר. הפרשה משכה את תשומת־הלב במדינה והפכה לנושא שיחה חם בבתי קפה ובדוכני אטריות. אזרחים עקבו באופן אובססיבי אחר ההתפתחויות ויצרו ממים ברשת המראים כיצד עושרו של לאן משתווה לזה של כוכבות פופ מפורסמות כמו טיילור סוויפט ואריאנה גרנדה. תמונות מאולם בית המשפט בהו צ'י מין סיטי, שם לאן הופיעה לבושה באלגנטיות ומוקפת בשוטרים, הוצגו בעמודים הראשונים של עיתונים שבשליטת המדינה במשך חודשים.

בצעד חריג, משרד ההסברה של העירייה פרסם את סיכומי הדיונים בבית המשפט. בסך־הכול הורשעו 86 בני אדם במשפט שהחל במרץ - כולל בעלה של לאן, איל הנדל"ן בהונג קונג אריק צ'ו נאפ קי, ו־18 פקידי ממשל, לפי רישומי בית המשפט.

אלפים נקראו להעיד, כולל אנשים שתיארו כיצד אספו סכומי כסף גדולים מסניפי הבנק המסחרי של סייגון (SCB) והעבירו אותם למלון שרווד בהו צ'י מין סיטי. לאן הייתה בעלת שליטה בבנק ובמלון היוקרה. שישה טונות של ראיות - כולל אלפי מסמכים ומיליון פתקים - מילאו 104 קופסאות שהוצגו על־ידי התובעים, לפי כלי תקשורת במדינה.

לאן נידונה למוות בגין מעילה, 20 שנות מאסר בגין מתן שוחד ועוד 20 שנות מאסר בגין הפרת תקנות ההלוואות.

לה הונג היפ, עמית בכיר במכון ISEAS-Yusof Ishak בסינגפור, ציין כי אופיו הציבורי של המשפט וחומרת גזר הדין נועדו להעביר מסר שהממשלה, שנאלצה להשתלט על הבנק כדי לייצב אותו, לא תעלים עין מהשחיתות במגזר הפרטי. "כשבעלים פרטיים משתמשים במלווים בתור קופות אישיות שלהם, זה מהווה איום רציני לכל המשק".

90% מהמניות בפועל

לאן הייתה ידועה בחוגים העסקיים של וייטנאם בעסקאות הנדל"ן הנועזות ולעתים מפוקפקות שלה, אמרו אנליסטים פוליטיים וכלכליים וייטנאמים. בנוסף למעון שרווד, היא גם החזיקה במגדל רב־קומות סמוך בשם One Saigon, פרויקט שרכשה אך לא השלימה, על־פי סיכומי המשפט שפרסם משרד המידע של הנהלת העיר.

לא הרבה ידוע על איך לאן צברה כל־כך הרבה עושר והשפעה. בבית המשפט היא העידה כי נהגה לסייע לאמה למכור סחורה בדוכן בשוק בהו צ'י מין סיטי. על־פי דיווחים בתקשורת, היא חסכה מספיק כסף במכירת מוצרי קוסמטיקה בחנות שלהן, עד שבתחילת שנות ה־90 היא הצליחה להשיק חברה משלה והחלה להשקיע בנכסים.

דוח רשמי בן 300 עמודים מחקירת הממשלה, ששותף עם ה"וול סטריט ג'ורנל" על־ידי עורכי הדין של לאן, פירט את ההונאה הענפה. הוא תיאר כיצד לאן, באמצעות קשריה, פיקחה על המיזוג של שלושה בנקים במצוקה ב־2011, אל תוך מה שהיום הוא אחד הבנקים הגדולים במדינה - Saigon Joint Stock Commercial Bank, או SCB - ורכשה באופן לא חוקי נתח שליטה באמצעות מתווכים רבים.

לאן החזיקה באופן אישי רק 4.9% מהמניות, במסגרת המגבלה החוקית, לפי עותק של כתב האישום שלה שסופק ל"ג'ורנל" על־ידי עורכי דינה. אבל החוקרים אמרו בדוח שלהם שהיא שלטה למעשה ב־91.5% מהמניות, מה שהופך אותה ל"בעלת המניות 'החזקה' דה־פקטו, המכוונת ושולטת בפעילויות של SCB, ממיזוג שלושת הבנקים הפרטיים ועד לפתיחת ההליכים המשפטיים".

החוקרים אמרו שלאן הקימה רשת של יותר מ־1,000 ישויות תאגידיות בשליטת הקונגלומרט הראשי שלה, Van Thinh Phat Group, הידוע בשם VTP. היא הורתה לעובדי הבנק, שאותם מינתה באופן אישי, לאשר הלוואות ענק לחברות הללו, לבצע העברות משמעותיות ביניהן ולמשוך מזומן בשמן. הם אמרו שהיא הובילה את הקמתם של סניפי בנק קטנים - שנועדו להימנע מבדיקה של הבנק המרכזי - שבהם היא בעצם השתמשה ככספומטים האישיים שלה. ההלוואות שלה מהוות חלק גדול מההלוואות של הבנק, אמרו.

לאן טענה להגנתה כי היא הזרימה לבנק כסף כדי לחלץ אותו מחדלות פירעון ב־2011, וכי יש לה זכות להשתמש בכספים, מכיוון שהם היו שלה מלכתחילה. היא עמדה על כך שבבעלותה רק חלק הוגן ממניות הבנק, והצהירה כי היא לא ניהלה את פעילותו.

האי הונג נגוין, עמית מחקר של כבוד באוניברסיטת קווינסלנד באוסטרליה, אמר כי ייתכן שהעונש החמור לא ייאכף. לדבריו, ייתכן שהעונש ימונף כדי לסייע לממשלה להשיג את מה שהיא באמת רוצה: להגביר את הלחץ על לאן להחזיר את הכסף. "המפלגה רצתה להעביר מסר, אבל אחת המטרות העיקריות של כל משפט נגד שחיתות היא לקבל את הכסף בחזרה".