מה קובע את מודל היופי הגברי? חוקרים מנסים לפצח את התשובה

בחנו את עצמכם, מיהו סלב נאה בעיניכם? האם אתם יותר בקטגוריה של אדם דרייבר וטימותי שאלאמה, או שאתם מעדיפים את ג'ייסון ממואה מ"משחקי הכס" ויהודה לוי? התשובה עשויה לגלות עליכם משהו, יותר מכפי שחשבתם.

● חזית המדע | הפסיכולוג שחקר כמה חוויות טובות צריך כדי למחוק זיכרון שלילי אחד
● חזית המדע | מחקרים חדשים מגלים: האם צפייה בטלוויזיה בלילה באמת הורסת את השינה?

בחודשים האחרונים, הרשת דנה במעלותיו של "הגבר מכרסם". אין הגדרה רשמית מדויקת למיהו גבר מכרסם, אבל פרצוף מחודד, שיניים לא ממש גדולות וישרות ולסת קטנה הם הכיוון. הפוך מהמראה שהוגדר רק עד לא מזמן כשיא היופי הגברי, ה"גולדן רטריבר", אם תרצו. בראד פיט, רוברט רדפורד ואפילו פול ניומן, כולם גולדן רטריברים.

מה פשר השינוי הזה בתפיסת האטרקטיביות של הפנים הגבריות? האם דור ה-Z, ילידי סוף שנות ה-90 של המאה הקודמת עד 2012 לערך, הכריזו מרד על תפיסת הגבריות של הדורות הקודמים?

לפני שנצלול לתשובות, הבהרה: בכתבה הזאת, מטבעה, יש הכללות, חלקן אולי מקוממות. בסופו של דבר, לכל אדם יש פרצוף שאהוב על אוהביו, וגם את זה מראה המחקר. השאלה אילו פנים מעדיפה החברה מספרת לנו דברים על אותה חברה ולא נועדה לומר דבר על פרצוף של אדם זה או אחר.

בכתבה שהתפרסמה על מודל היופי החדש ב"ניו יורק טיימס", העלו כתבי התרבות של העיתון כמה השערות מדוע נוצרה העדפה ל"גבר מכרסם". אחת מהן הייתה שבתקופה שבה המסרים בתקשורת מדגישים את הצורך של נשים להיזהר מגברים (ראו שאלת ה"גבר או דוב" שעסקנו בה בהרחבה במדור זה), ייתכן שנשים מעדיפות גברים שהפנים שלהם מאופיינות פחות בתווים הגבריים הקלאסיים. 

אבל בהקשר הזה יש לומר, "גברים-מכרסמים" אינם "נשיים" דווקא או מציעים חלופה לגבריות בהכרח. הם גם לא "חנונים". רובם חזקים, בנויים היטב, עם גוף שרירי, אם כי לרוב רזה יותר בבסיסו מגופו של השוורצנגר ההוליוודי הממוצע. "דור ה-Z רוצה להגיד לנו שיש יותר מדרך אחת להיות גברי", נטען ב-Today Show בערוץ NBC. 

מרד בגבר הלבן וחיפוש אחר אותנטיות

השערה אחרת הייתה שפרצופים שאינם יפים באופן קונבנציונלי נתפסים כאותנטיים יותר בעידן הבינה המלאכותית, הפוטושופ והניתוחים הפלסטיים. מידג'רני או דאל־אי יכולים לייצר לנו אינסוף פנים רבועי לסת, אבל פרצוף כמו של ג'רמי אלן וייט? רק אם נגדיר זאת במפורש, כנראה.

"אותנטיות היא ערך בקרב דור ה-Z שחי בתקופה של ירידה ברמות האמון בעולם", אמרה ד"ר רוברטה כץ, אנתרופולוגית מאוניברסיטת סטנפורד, החוקרת את בני הדור הזה. "מול עולם של פרסום, הייפ ותוכן שיווקי, אותנטיות מעוררת אמון". לדבריה, פנים מגוונות נחשבות אותנטיות יותר ותואמות גם את ערכי הגיוון של הדור הזה. "כל אחד מהם מוזן על ידי אלגוריתם מדיה מותאם אישית, שאולי מקדם דברים אחרים לגמרי ממה שמקדמת תקשורת ההמונים", היא אומרת. השערה נוספת קשורה לכך שהגבר הלבן, בעל הפרצוף הגברי הקלאסי, מזוהה עם גברים ממוצא צפון אירופי, שנחשבים פריבילגיים בעולמו. פרצוף העכבר, לעומת זאת, מזוהה יותר עם גבר דרום איטלקי, אירי או יהודי, אוכלוסיות שלאורך ההיסטוריה נחשבו "אחרים" בחברה האמריקאית. לא לחינם היו מי שנעלבו והזהירו, בגלל המטען שנושא עמו הדימוי עכבר, "אל תקראו לגברים יהודים עכברים, גם לא כמחמאה".

ההעדפה החדשה מאפשרת לאהוב גבר לבן, אבל לא מהסוג שהעולם מורד נגדו כרגע. אמנם הקטגוריות "גבר-מכרסם" ו"גבר גולדן-רטריבר" יכולות להתייחס לגברים מכל מוצא שהוא, אבל ייתכן שמקור התופעה קשור ברצון של התרבות של התקופה לערער את כס שלטונו של הגבר הלבן הקלאסי, נטען ב"ניו יורק טיימס".

זה לא המרד הראשון במודל היופי הקלאסי, אבל בניגוד ל"מרידות" קודמות שהיו נישתיות יותר, כמו משיכה לגברים ספורטיביים עם כרס (Dad Bod) או למה שקיבל את הכינוי "מכוער חלקית" (Medium Ugly), מודל "הגבר המכרסם" כובש היום את המסך.

בין טעם אישי לטעם אוניברסלי

ד"ר ג'רמי וילמר (Jeremy Wilmer), מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת ולסלי במסצ'וסטס, ארה"ב, הקדיש את הקריירה שלו לחקר פניהם של בני אדם. "תחילה חקרתי זיהוי פרצופים", הוא מספר לגלובס. באמצעות מחקר על תאומים, הוא הראה שהיכולת (או העדרה) לזהות בני אדם היא כמעט לגמרי גנטית וכמעט לא ניתנת ללמידה. בהמשך, הוא פנה לחקור העדפה לפנים מסוימות, ושם חיכתה לו הפתעה. גם תאומים זהים היו שונים זה מזה בהעדפותיהם.

אבל שומעים מעת לעת את הסיפורים האלה על התאומים שהתחתנו עם התאומות.
"יכול להיות שאחד מהם ממש התפשר". 

 ד''ר ג'רמי וילמר / צילום: תמונה פרטית

וילמר מספר כי מחקרים מראים שהעדפת פנים היא 50% אוניברסלית ו-50% אישית. כלומר, אנחנו מסכימים חלקית על מהן פנים יפות, אבל לכל אחד מאיתנו יש גם ההעדפות שלו. "ואנחנו בעצם יודעים את זה", אומר וילמר. "הרי כולנו בילינו בוויכוחים עם חברים: 'היא יפה', "מה פתאום, ההיא יפה'. ועדיין, אנשים יסיימו שיחה כזאת וכשתשאל אותם אם יש יופי אוניברסלי, הם יגידו 'ודאי'. ועוד יאמרו שיופי אוניברסלי הוא אולי מעיד על בריאות או על איכות הגנים, כלומר, הוא לא רק אובייקטיבי אלא גם נכון או מוצדק איכשהו וימעיטו בערך הטעם האישי". 

רוב המחקר בתחום, הוא אומר, עוסק באותה מחצית אוניברסלית של שיפוט היופי. "כבר הבנו פחות או יותר מה גורם לפנים להיתפס כיפים על ידי ממוצע האוכלוסייה", אומר וילמר. "פנים סימטריות, צעירות, שמשדרות בריאות, עור חלק וכמה שיותר קרובות ל'פרצוף הממוצע'. עבור נשים, ככל שהפנים יישפטו כ'נשיות' יותר, כך הן בדרך כלל יישפטו גם כיפות יותר, על ידי גברים וגם על ידי נשים".

אך בשיפוט של נשים את פני הגברים, דברים מסתבכים. פנים מאוד גבריים נחשבות יפות, אבל גם פנים "נשיות" בגבר עם גוף "גברי" עשויות להיתפס כיפות מאוד. מחקרים מצביעים על שינויים בתפיסת הפנים של גבר בשלבים שונים של המחזור החודשי בנשים. המחקר מצא שישנם פנים שמאפיינים גברים שבדמם זורם יותר טסטוסטרון, ונשים באמת מעדיפות את הפנים הללו כשהן מתקרבות לשלב הביוץ במחזור החודשי שלהן, אבל לא בתקופות אחרות.

אימונים קשים בצבא משנים העדפות

בכלל, נראה שהשיפוט של נשים את הפנים הגבריות הוא מורכב. לדוגמה, מחקרים הראו שכשנשים תופסות גבר כ"יפה", הן גם מעריכות שהוא יהיה פחות מעורב בגידול ילדיו. אגב, אולי הן אפילו צודקות, בהכללה גסה מאוד. ישנו מתאם בין הגבריות הנתפסת של הפנים, רמת הטסטוסטרון והנכונות שגברים מביעים בשאלונים להיות נאמנים לבנות זוג.

ייתכן שאצל נשים אין תמיד התאמה בין משיכה לפנים מסוימות, לבין פנים שהן היו רוצות להקים איתן משפחה. ישנם מחקרים שמראים שאכן, שינויים סביבתיים יכולים להשפיע על ההעדפות האלה, ובכך תומכים בהשערה הראשונה שהעלינו, שהחברה נמצאת בתקופה שבה יש חשש נשי מהגבר הטסטוסטרוני הקלאסי.

למשל, מחקר של סטיבן גנגסטד (Steven Gangestad) מאוניברסיטת ניו מקסיקו, הראה שככל שסביבה היא ענייה במשאבים, נשים מעדיפות גברים עם פנים פחות גבריות. ההנחה היא שבסביבה זו הנוכחות של הגבר עם המשאבים שהוא עשוי להביא חיונית יותר להישרדות הילדים, ולכן הנשים (בהכללה, כמובן) מהמרות יותר לכיוון הזה. מחקרים נוספים הראו שהמצב הסוציו־אקונומי של האישה והיקף העזרה שהיא מצפה לקבל מהוריה בגידול הילדים משפיעים גם הם על הפרצוף שהיא מעדיפה.

מחקר שערכה ד"ר קרלוטה בטרס (Carlota Batres) מאוניברסיטת פרנקלין אנד מרשל בפנסילבניה, ארה"ב, הראה שנשים שנחשפו לאלימות במשפחה מעדיפות בדרך כלל גברים שנראים פחות גבריים, אפילו גברים שמנמנים, אולי כי הן חוששות מגברים גבריים מדי (כאן יש אולי לומר את הברור מאליו: שגברים עם מגוון פרצופים עלולים להיות אלימים ושרוב הגברים אינם אלימים, לא משנה איזה פרצוף יש להם). לעומת זאת, נשים שחוו אלימות מחוץ למשפחה, מעדיפות גברים גבריים, אולי כי הן מאמינות שאלה יגנו עליהן מהאלימות שבחוץ.

מחקר נוסף שערכה בטרס על גברים בצבא מצא שככל שהתנאים במחנה האימונים היו קשים ומלחיצים יותר, גברים החלו להעדיף נשים עם מבנה פנים שמנמן יותר. לא כל כך ברור מה משך את הגברים במצוקה לנשים השמנמנות יותר, אך זו עדות נוספת להשפעת הסביבה על העדפת הפנים.

ההשפעה של חוויות הילדות

המחקרים אלה מתחילים להיכנס לשאלת הגורמים להעדפה האישית של פנים מסוימות. מחקרי התאומים של וילמר נועדו לגלות אם ההעדפה הזאת היא גנטית. ההשערה הייתה שאנחנו מחפשים פנים שמעידות על התאמה גנטית טובה, אבל זה לא מה שהמחקר שלו מצא. הרי גם תאומים נבדלו זה מזה בהעדפותיהם.

"אז זה לא הגנטיקה וזה אפילו לא ההורים", אומר וילמר. "אנחנו מאמינים היום שכנראה מדובר בהשפעה של חוויות טובות אינטנסיביות בגיל צעיר, שקיבעו את ההעדפה שלנו לתווי הפנים של מי שהעניקו לנו את החוויות האלה. וזה רעיון טוב, מבחינת האבולוציה, שנתחיל לאהוב פנים של אנשים שבאו לנו בטוב, שנתנו לנו להרגיש שמחים ושייכים.

"אבל היום, יש כמובן גם השפעה של המדיה, שמעניקה לרבים מאיתנו חלק מהחוויות הכי מכוננות שלנו. ידוע שככל שאנחנו מכירים פנים טוב יותר, כך יש לנו העדפה רבה יותר אליהן. בשלב זה של חיי ביליתי כבר לא מעט שעות עם הפרצוף של טימות'י שאלאמה בקלוז-אפ בסביבה מאוד מעוררת, ונראה לי מאוד הגיוני שזה השפיע על התפיסה הכללית שלי של פנים".

מחקריה של בטרס הראו כיצד המדיה משפיעה על העדפת הפנים. היא חקרה חברות שהאינטרנט חדר אליהן מאוחר יחסית ומצאה הבדלים בין מי שנחשפו ומי שלא נחשפו למדיה. על רקע הייצוג המוגבר של לבנים במדיה, אותה קבוצה שנחשפה למדיה העדיפה פרצופים לבנים אבל בעיקר פרצופים שדומים לאתניות הלבנה, אך בגוון האתני המקומי. גם ההעדפה לנשים עם מבנה פנים שנחשב נשי במיוחד, וההעדפה לנשים רזות, הייתה בולטת יותר אצל מי שנחשפו למדיה. כלומר, לא רק שהמדיה משפיעה על העדפת הפנים שלנו, היא גם יכולה לעשות זאת בגילים שונים. ההעדפה לא בהכרח מתקבעת בילדות.

אף אחד לא רוצה שיקראו לו חולדה

פרופ' ריצ'רד ראסל (Richard Russell), מהחוג לפסיכולוגיה בגטיבסורג קולג', פנסילבניה, חוקר העדפות פנים ובין היתר את ההשפעות של איפור על תפיסת הפנים.

בעוד שמבנה הפנים שלנו יחסית לא בשליטתנו, הרי שאנחנו יכולים לעשות המון שינויים עם איפור, תסרוקת, שיער פנים ועיצוב גבות. בכל התחומים הללו, אומר ראסל, יש אופנות משתנות. ועובדה זו תומכת בהשערה שיש גם אופנות בהעדפות הפנים, וכי דור ה-Z אולי דוחה את מבנה הפנים האהוב על ההורים שלו, בין היתר פשוט כי זה מה שדורות עושים אחד לשני. 

"שיפוט אסתטי תמיד משחק על הפער שבין ההעדפה למה שאנחנו מכירים לעומת ההעדפה לחידוש", אומר ראסל לגלובס. "באופן כללי, מחקרי העדפות פנים מצאו העדפה רבה יותר למה שאנחנו מכירים, לעומת מחקרים על בניינים או נופים, נניח, שם אנחנו מאוד אוהבים חידושים. אך כנראה בכל זאת ישנו ריגוש כלשהו מכניסה לאופנה של פרצוף מסוג 'חדש'". 

 פרופ' ריצ'רד ראסל / צילום: תמונה פרטית

אבל ראסל מציע גם הסבר אחר, יותר פרגמטי, לתופעת הגבר-עכבר. "אני לא בטוח שיש כרגע בציבור העדפה אמיתית לפרצוף עכברי, אם נציג לאנשים שני פרצופים רנדומליים זה לצד זה", הוא אומר. "אולי זה פשוט רגע בזמן שבו במקרה כמה גברים מסוימים השתמשו נכון בפרצוף המעניין שהיקום נתן להם, ובזכות הכריזמה, הגוף החטוב וכישרון המשחק, התגברו על הפרצוף הלא קלאסי שלהם ועשו קריירה מפוארת.

"ומשום שבשנייה מסוימת היו כמה כאלה מול העיניים שלנו ממש כל הזמן, הנטייה שלנו לאמץ חידושים וטרנדים גרמה לנו לומר שיש פה שינוי מרגש. אבל בטווח הארוך יותר, אני חושב שהמכרסמים רחוקים מלבעוט את הגולדן רטריברים מפסגת מצעד היופי, ולא הרבה אנשים רוצים שיקראו להם חולדה".

גם כתבי "ניו יורק טיימס", באותה כתבה על מודל הפנים החדש, העלו את השאלה: איך יגיבו הגברים הללו לכך שמכנים אותם מכרסמים, אפילו בידיעה שזה הדבר הנכון להיות כרגע? הם לא היו בטוחים שכולם ישמחו להיכלל בהגדרה הזאת. "אמרתי לאשתי שהיא צריכה לשמוח שהיא נשואה לגבר מכרסם, שזה הטרנד כרגע, והיא נעלבה בשמי", סיפר כתב העיתון ג'ו ברנשטיין.

ב-CNN ערכו סקר נוחות בקרבת חברים של כתבי האתר וגילו שהתגובה הראשונה לכינוי היא בדרך כלל רתיעה, אבל "כשהבנתי שזה נחשב סקסי עכשיו, פחות אכפת לי", אמר אחד מהם. רוב הסלבס שאליהם פנה האתר לא הסכימו להגיב לתיוג שלהם כ"גבר מכרסם".

האגודה הבינלאומית לכירורגיה פלסטית דיווחה לאחרונה על עלייה של 18% בביקוש לניתוחים פלסטיים וטיפולים אסתטיים בפנים עבור גברים ברחבי העולם. מאוד נופתע אם הם אכן ביקשו לעצמם מראה יותר עכברי.