הקטר בדרך לעצירה: מי יעבוד בהייטק בעוד 15 שנה?

לוח הזמנים דוחק: אם התקציב לא יאושר סופית עד סוף מרץ, הכנסת תתפזר והמדינה תיגרר לבחירות. בשל העיכובים הרבים בחודשים האחרונים, הצפי האופטימי הוא לאישור התקציב במהלך פברואר, אך זאת בתנאי שהכל יתנהל על מי מנוחות, בלי מאבקים על חוק הגיוס או תקציבי החינוך החרדי הנפיצים. התוצאה היא שהתקציב הוגש לא משום שהוא בשל או מייצג את המציאות הכלכלית הצפויה לישראל ב-2025, אלא בעיקר כדי לעמוד בדד ליין שמאיים על יציבות הקואליציה.

מעבר לנעלמים הגדולים שעשויים לפתוח את התקציב מחדש - כמו התוספות לתקציב הביטחון שעליהן תמליץ בקרוב ועדת נגל - עמימות התקציב ניכרת בפרטים הקטנים. ד"ר מיקי פלד, חוקר בקרן ברל כצנלסון המלווה את תקציבי המדינה מזה שני עשורים, מצביע על שתי דוגמאות כאלה: ראשית, סעיף "עתודה להסכמים קואליציוניים" זינק ל-293 מיליון שקל, פי שלושה מהתקציב המקורי ב-2024, ללא הסבר לאן מיועדים הכספים. שנית, רשת החינוך העצמאית המזוהה עם יהדות התורה קיבלה, מעבר לתקציב ה"רגיל" של 1.6 מיליארד שקל, תוספת של 120 מיליון שקל בסעיף תמוה של "הוצאה מותנית בהכנסה" - מנגנון שמעולם לא היה בשימוש בהקשר זה.

גם הקיצוץ הרוחבי המוצהר של 5% בתקציבי משרדים למימון עלויות הביטחון נראה כחידה שאין לה פתרון - בפועל, חלקם דווקא זכו לתוספות תקציב. לא רק משרדי הביטחון והביטחון הלאומי, אלא גם האוצר, החינוך, הבריאות והרווחה. ייתכן שחלק מהתוספות, במיוחד במשרד החינוך, הן למעשה רזרבות סמויות לכספים קואליציוניים שיוקצו למפלגות החרדיות. בינתיים, רב הנסתר על הגלוי.

אם חוקר ותיק כמו ד"ר פלד מתקשה לפענח את המסמכים התקציביים, קל וחומר שהציבור הרחב נותר באפלה. אולי זה בדיוק מה שמתכנני התקציב קיוו להשיג - העברה חלקה של התקציב בקריאה ראשונה, כשהפרטים האמיתיים יתבררו רק בהמשך, הרחק מעיני הציבור.

אורן דורי

כללית נושאת בסמכות אך לא באחריות, שנופלת על חברות הביטוח. לכן העדיפו בקופת החולים להיות חמודים: לא לייקר את הפרמיות לאורך השנים, אף שידעו שאין ברירה, ולהקל על אישורי הזכאות לביטוח הסיעודי למבוטחים. לפי מרכז טאוב, מספר מקבלי הגימלה בקופות החולים זינק בשיעור לא פרופורציונלי של 150% בתוך עשור, למרות עלייה של 49% בלבד בשיעור האזרחים הוותיקים.

כעת מזהירים שתפוח האדמה הלוהט יגיע גם לשאר הקופות, אף שגורמים בשוק שמעורים בפרטים מעריכים שהן יציבות לחלוטין. החלטת רשות שוק ההון להחמיר את תנאי הזכאות, קרי חוסר מסוגלות לבצע 4 פעולות בסיסיות במקום 3, אמורה לעזור ליציבותן.

הביטוח הסיעודי של כללית פשוט "גדול מכדי ליפול" ולכן אין ברירה אלא לחלץ אותם. שוב "המדינה" נקראת למצוא פתרון - מילה יפה לעוד מס על הציבור. הטרגדיה היא ששוב, כמו בפרשת הרצת מניות הבנקים או במשבר הקיבוצים, מי שנהגו באחריות יצטרכו לשלם את המחיר - עשרות מיליארדי שקלים - כדי להציל את חסרי האחריות. קצת כמו בבית הספר, כשהמורים צעקו על תופעת ההברזות דווקא בפני מי שכן טרח להגיע.

נתנאל אריאל

"מבחני טימס מסורתית בדקו ידע ושינון - האם התלמידים יודעים את מה שתוכנית הלימודים ציפתה מהם ללמוד. במבחנים האלה ישראל הייתה בעשירייה הראשונה בעולם", מסביר אלי הורוביץ, מנכ"ל קרן טראמפ. "במועד האחרון המבחן שינה את פניו, והוא מודד בעיקר פתרון בעיות מורכבות וחשיבה שימושית. רוב המדינות סביבנו כבר עשו את השינוי, אבל התלמידים שלנו לא נתקלו בשאלות האלה לפני המבחן ולכן הצליחו פחות".

לפני שנתיים, מספר הורוביץ, משרד החינוך החליט על שינוי תוכנית הלימודים, והכין חומרי לימוד והכשרות מורים, אבל היישום לא הגיע לתלמידים.

בקרוב ממתין לתלמידים אתגר נוסף, מבחן פיזה. "המבחן בודק מיומנויות שעובדים יזדקקו להם בעוד 15 שנה - מידול מתמטי, עבודת צוות, חשיבה עצמאית. זה נותן תחזית להתפתחות הכלכלית של המדינה. במבחן הקודם ישראל הצליחה לשמור על הראש מעל המים, אבל לאור התוצאות כעת, אם לא תהיה היערכות משמעותית של משרד החינוך, למבחן של 2025 זה עלול להיות מאוחר מדי".

מה המשמעות של היעדר הכישורים האלה לילדי ישראל? ומה המשמעות לשוק העבודה העתידי? ובמילים אחרות, מי יעבוד בהייטק בעוד 15 שנה?

רונן ניר, שותף בקרן PSG וחבר ב"וועדה להגדלת ההון האנושי", מודאג מהתוצאות, במיוחד כי הן של מבחנים שנעשו ב-2023, כלומר אינם מגלמים את המלחמה. "ההייטק הוא רוב הצמיחה, לכן זו סוגיה של חוסן לאומי. בלי מספיק בוגרים, תעשיית ההייטק הישראלית לא תהיה תחרותית מספיק, ולא תהיה כיפת ברזל או מה שנצטרך אז. לא יהיה חוסן כלכלי ולא חוסן צבאי לאומי. ובשנה האחרונה המדינה נשענה על שתי הרגליים האלה".

ויש לו הצעות: "אנחנו נדרשים לשינוי חשיבתי עמוק; לשינוי תוכנית הלימודים, להרצאות אונליין, לדגש על תרגול. השיטה שבה מורה עומד מול כיתה של 35 תלמידים כבר לא רלוונטית. צריך לעשות ההפך: שבכיתה יתרגלו ובבית יראו את הסרטון ביוטיוב. כמעסיק בהייטק, אני רואה שבית הספר צריך לתת כלים ולא ידע".

מה שצריך עכשיו הוא שינוי של ממש. השאלה היא אם משרד החינוך יידע להביא אותו.

הלית ינאי-לויזון