מארי אנטואנט לא באמת דיברה על עוגות

רה"מ נתניהו זכה לביקורת על הארכת ביקורו בארה"ב כך ששהה בה בזמן ששוחררו חטופים, במה שרבים טענו שמצביע על מופת של ניתוק. לרוב, כשרוצים לצייר מנהיג כמנותק מעמו או מסואב, משתמשים בדמותה של מלכת צרפת בימי המהפכה, מארי אנטואנט. משלל הסיפורים שנקשרו בשמה, הידוע ביותר הוא אמירתה המלגלגת למול הרעב הקשה של העם: "אם אין לחם, תאכלו עוגות!". רק שבדומה לסיפורים מלכותיים רבים, יש פה יותר אגדה ממציאות.

● בודקים את המיתוס | מתי ואיך צמחה האגדה על פסלי השיש הלבנים של העת העתיקה
● בודקים את המיתוס | מתי ואיך נולדה האגדה שנפוליאון היה קטן־קומה?
● לעומק המיתוס: 20 אלף מיל מתחת למים

הכל מתחיל בחיבור האוטוביוגרפי (והלאו דווקא עובדתי לחלוטין) "וידויים", מאת ההוגה הצרפתי הנודע ז'אן־ז'אק רוסו. בספרו, מזכיר רוסו "נסיכה גדולה", שאמרה למשמע תלונות הרעב שהגיעו לאוזניה מצד פשוטי העם: "Qu'ils mangent de la brioche" - "תן להם לאכול בריוש", בתרגום חופשי. אז קודם כל, ועל אף שהתרגום השגוי נפוץ לא רק בעברית, לא הוזכרו במשפט עוגות. אבל הניתוק הבלתי נתפס מזעקת העם, שהנציח את המשפט עד לימינו, נשאר. כי בריוש הוא בכל זאת מאפה עשיר בחמאה ובביצים, שהיו רחוקים בזמנו מהישג ידם של האיכרים המורעבים.

אז של מי המשפט? ייתכן שאכן נאמר ע"י בת אצולה כלשהי בסיפור שהתגלגל לרוסו, אך זו לא הייתה מארי אנטואנט. בכל זאת, כשהוא כתב בצרפת את זיכרונותיו, מארי הייתה עדיין ילדה־נסיכה אוסטרית שחיה בווינה, שנים לפני שנהייתה מלכתו של לואי ה־16 וצרפת כולה.

התיעודים הראשונים לייחוס המשפט לאנטואנט לא מגיעים מתקופתה, אלא כמה עשורים לאחר הצלחת המהפכה והוצאת משפחת המלוכה, ורבים אחרים שההיסטוריה זוכרת פחות, להורג. הדבר נבע כנראה מהסנטימנט האנטי־מלוכני החזק שרווח בצרפת של מחצית המאה ה־19, כשמהפכנים ניסו להצדיק בדיעבד את מעשיהם, להוקיע את האצולה שעוד נאבקה לשמר חלקים מכוחה, ולקבע את הזיכרון לפיו המלוכנים אחראים לרוב חוליי החברה.

יש סיפורים אמיתיים על פזרנותה וניתוקה של אנטואנט מבעיות היומיום של נתיניה, אך נראה שגם להיותה אישה, ועוד ממוצא זר, היה חלק במיתוסים השליליים שדבקו בה, לעומת בן זוגה. ולמרות שהסיפור נטול אמת, נראה שהוא שרד עד ימינו בתרבות הפופולרית כיוון שהוא כה פשוט ודרמטי, כמעט הוליוודי ביכולתו לא רק לתאר את ההיסטוריה, אלא גם להסביר אותה בצבעים פשוטים של מלחמת מעמדות ואינטרסים. כמה צדק יש בהסברים אלו? כמאמר הקלישאה על השפעות המהפכה הצרפתית, אולי "עוד מוקדם מדי לדעת".

ואם במהפכה הצרפתית עסקינן, נסיים בניפוץ מיתוס נוסף שנקשר בה. הציור המפורסם "חירות מובילה את העם" מאת אז'ן דלקרואה, ובו אישה נושאת דגל בעיצומו של קרב, אינו קשור למהפכה הצרפתית מ־1789. הוא צויר ב־1830 ותיאר מהפכה אחרת שהתרחשה ביולי אותה שנה, ושילב בכוונה בקרב המהפכנים גם בורגנים וגם פועלים. זה היה מרד אחר לחלוטין, מפורסם הרבה פחות אך גם הוא רק אחד מני רבים שנקשרו לעם הצרפתי. אבל כמו עם הלחם והעוגות, לפעמים סיפור טוב וקליט שורד הרבה יותר זמן מאשר אמיתות היסטוריות.