פסק הדין בתביעה נגד EY משרטט את גבולות אחריותו של רואה החשבון

ביהמ"ש דחה תביעת רשלנות בסך כ-3.4 מיליון שקל שהוגשה נגד פירמת רואי החשבון EY ישראל בטענה להתרשלות בעריכת דוחות כספיים • השופטת חנה פלינר קבעה כי לא נפל כל פגם בדוחות ש-EY ערכה, תוך שהיא משרטטת את גבולות אחריותו של רואה החשבון המבקר וחוסמת את הניסיון לראות ברואי החשבון "כיס עמוק"

משרדי EY / צילום: Shutterstock
משרדי EY / צילום: Shutterstock

"אין מצופה מרואה החשבון המבקר לבצע בדיקה מלאה של כל המסמכים הנוגעים לעבודות (חוזים, חשבוניות, קבלות, הזמנות וכו'), אלא יש לאתר את הפרויקטים המהותיים ולבצע דגימה" - כך קבעה סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, חנה פלינר, שדחתה תביעת רשלנות בסך כ-3.4 מיליון שקל שהוגשה נגד פירמת רואי החשבון EY ישראל (קוסט פורר גבאי את קסירר) בטענה להתרשלות בעריכת דוחות כספיים. 

הפירמה הישראלית הגדולה חטפה קנס של 2.7 מיליון דולר. זו הסיבה
עורכי דין שימו לב, בקרוב תקום לכם תחרות מכיוון מפתיע

השופטת קבעה כי לא נפל כל פגם בדוחות הכספיים שפירמת רואי החשבון ערכה, תוך שהיא משרטטת את גבולות אחריותו של רואה החשבון המבקר וחוסמת את הניסיון לראות ברואי החשבון "כיס עמוק". 

פסק הדין סבב סביב השקעה בהיקף 3 מיליון שקל של חברת שיפקה בערבה בחברת י.ג פרץ פיתוח ותשתיות בע"מ, אשר לימים נכנסה להליכי חדלות פירעון וקרסה עם חובות של כ-32 מיליון שקל.

בתביעתה טענה שיפקה בערבה, באמצעות עורכי הדין רפי שפטר וגל חנאי, כי בבואה להשקיע בחברה, היא הסתמכה על הדוחות הכספיים שלה, אשר בוקרו (אך לא נחתמו) על-ידי פירמת EY ישראל, והעמיד את שווי החברה על 10 מיליון שקל. לטענת שיפקה בערבה, לולא הסתמכותה זו הייתה נמנעת ירידתה לטמיון של השקעתה בחברה.

לא הייתה התרשלות בעריכת הדוחות

EY ישראל, באמצעות עורכי הדין ירון קוסטליץ ומיכל מן ממשרד קוסטליץ ושות', דחו את הטענות וציינו כי לא נפל פגם בדוחות הכספיים, כי היה מדובר רק בטיוטות שלא נחתמו, וכי עבודת הביקרות נעשתה בהתאם לתקני הביקורת בישראל.

השופטת פלינר קיבלה את עמדת EY ישראל וחייבה את התובעת לשאת בהוצאות הפירמה ובשכר-טרחה בסך 150 אלף שקל, לאחר שקבעה כי לא הייתה התרשלות מצד EY ישראל בעריכת הדוחות. 

השופטת חנה פלינר / צילום: שלומי יוסף
 השופטת חנה פלינר / צילום: שלומי יוסף

פלינר ציינה כי "סטנדרט העבודה של רואה החשבון מושפע בהגדרה מרכיב משמעותי של אי-ודאות", והוסיפה "כי עמידה בסטנדרט זה משמעותה התבססות על אומדני ההכנסות הצפויות מהעבודות, כפי שנקבעו על-ידי הנהלת החברה".

השופטת קיבלה גם את עדות המומחה מטעם EY, רו"ח עופר אלקלעי, שלפיה בדיקה של 100% מהנתונים בדוחות הכספיים אינה מהווה ביקורת, אלא בדיקת נאותות. "לא מצאתי כל תימוכין לטענה אפשרית בדבר חובה כה מקיפה על רואי חשבון. בדיקת נאותות לחוד, וביקורת חשבונאית לחוד. לכל מוסד - יתרונותיו וחסרונותיו", ציינה השופטת.

ההנהלה היא שאחראית ל"מספרים"

השופטת הוסיפה וציינה כי מי שאחראי ל"מספרים" בדוחות הכספיים היא ההנהלה, ורואי החשבון אחראים לציין אם יש ספקות לגבי מספרים אלה, כפי שעשו ב-EY ישראל. "מדובר כאמור באומדן, אומדן לו אחראית הנהלת החברה. אומדן זה נבדק על-ידי הנתבעת (EY ישראל, א'ל'ו'); התבקשו והתקבלו ראיות תומכות; בעקבות הבירור שנעשה ודין הדברים שהתקיים, סירבה הנתבעת להכיר במלוא ההכנסות שנטענו על-ידי החברה והעמידה את הנתון על היקף שמרני יותר".

נוסף על כך מתחה השופטת ביקורת על בחירתה של שיפקה בערבה לתבוע דווקא את רואי החשבון המבקרים, תוך שציינה: "התרשמותי היא כי בהיותה מודעת למצב המשפטי, ובניסיון לתור אחר כיס עמוק, בחרה התובעת לתבוע את רואי החשבון בלבד, כל זאת כשהמעורבים הרלוונטיים, הצדדים להסכם ההשקעה והאחראים למצגים, אינם נדרשים לתת דין וחשבון".