"המצב הפיסקלי גרוע משל יוון": האזהרה החריגה של ראש ממשלת יפן

הבחירות הקרבות לבית העליון של הפרלמנט ביפן גוררות אמירות נוקבות על מצב הכלכלה היפנית. בתוך גל הולך וגובר של קריאות מצד האופוזיציה להוריד את מס הצריכה ולממן זאת באמצעות הנפקת חוב נוסף, ראש ממשלת יפן שיגרו אישיבה השמיע אזהרה חריגה בעוצמתה: "מצבה הפיסקלי של יפן גרוע ממצבה של יוון".

● סיבוב פרסה לברקזיט? בריטניה ואירופה הכריזו על "עידן חדש"
● הדירוג המושלם נעלם, החוב תופח, ושוק האג"ח משדר מצוקה

דבריו של אישיבה נאמרו בפרלמנט בתגובה ללחץ מהאופיזציה לקחת חוב על מנת לעודד את הכלכלה, והם אינם מפתיעים כלל ברגע שמסתכלים על הנתונים הכלכליים שממשיכים להצביע על שבריריות הכלכלה היפנית. "יפן מתחילה לראות עלייה בריביות, ומצבה הפיסקלי אינו טוב", אמר ראש הממשלה, והוסיף: "לצד העלייה בהכנסות ממסים, גם עלויות הרווחה ממשיכות לעלות".

 ראש ממשלת יפן, שיגרו אישיבה / צילום: Reuters, Yoshio Tsunoda

מצב החוב עורר דאגה בעבר

זו אינה הפעם הראשונה שיפן משווה עצמה ליוון. כבר בשנת 2010, ראש הממשלה דאז נאוטו קאן הזהיר כי אם לא תינקט פעולה דרמטית, יפן עלולה להיגרר למשבר חוב עמוק, חמור אף מזה שחוותה יוון לאחר משבר 2008. אז עמד החוב הציבורי של יוון על רמות של מעל 210% מהתמ"ג.

כיום, 15 שנה מאוחר יותר, התחזית ההיא נראית כמעט נבואית: יחס החוב לתוצר של יפן הגיע ליותר מ־230%, הגבוה ביותר בקרב כל מדינות ה־OECD.

לשם השוואה, יוון הצליחה להפחית את יחס החוב שלה לכ־149%. יפן, לעומתה, ממשיכה לצבור חוב בקצב מואץ - בין היתר עקב הזדקנות אוכלוסייה, קיפאון בצריכה הפרטית ועלייה חדה בעלויות הרווחה.

הממשלה עומדת בין הפטיש לסדן

מאז תחילת שנות ה־2000, יפן מתמודדת עם אתגרים מבניים ארוכי־טווח: דפלציה, אוכלוסייה מזדקנת וקיפאון בפעילות הצריכה הפרטית. בתגובה לכך, נקט הבנק המרכזי מדיניות מוניטרית אגרסיבית במיוחד, שכללה ריבית אפסית לאורך שני עשורים, ריבית שלילית החל מ־2016, ורכישות מאסיביות של אג"ח ממשלתיות במסגרת מדיניות של "שליטה בעקום התשואות" (Yield Curve Control).

כתוצאה מכך, הבנק המרכזי הפך לבעלים של כמעט מחצית מהאג"ח הממשלתיות במדינה. המדיניות הזו הסתיימה רשמית רק ב־2024, כשהבנק החל להעלות ריבית בהדרגה - עד לרמה הנוכחית של 0.5%.

אך בניגוד למדינות אחרות שהעלו ריבית נוכח עלייה בצריכה, העלאות הריבית ביפן מתבצעות על רקע כלכלה שנחלשת. ברבעון הראשון של 2025, התכווץ התוצר היפני ב־0.7% בקצב שנתי - פי שלושה מהצפי. הסיבות העיקריות: ירידה ביצוא, צריכה פרטית חלשה, ואיומים חדשים מצד מדיניות המכסים של ממשל טראמפ, שפוגעים במיוחד בענף הרכב - מנוע הצמיחה העיקרי של יפן.

לצד זאת, באפריל נרשמה האצה באינפלציית הליבה בטוקיו ל־3.4%, הרמה הגבוהה ביותר מזה שנתיים, עקב גל עליות מחירים במזון וצמצום סובסידיות ממשלתיות לחשמל וגז.

הממשלה עומדת בין הפטיש לסדן: מצד אחד, קריאות לפעול ולעודד את הכלכלה באמצעות הורדות מס ותמריצים. מצד שני עלייה באינפלציה שמכתיבה לבנק המרכזי מסלול של הידוק מוניטרי, לרבות העלאות ריבית וצמצום רכישות אג"ח.

מדיניות זו מייקרת משמעותית את עלות החוב. ובמצב שבו החוב הציבורי של יפן חוצה את רף ה־230% מהתמ"ג, מדובר בהחמרה של ממש. הקריאות להנפקת חוב נוסף מעוררות אי נוחות הולכת וגוברת שהביאו לקריאה החריפה של רה"מ יפן אישיבה.

השוואות ליוון כבר לא מופרכות

אחת מנקודות החוזק ההיסטוריות של יפן הייתה העובדה שהחוב הציבורי שלה מוחזק ברובו על ידי משקיעים מקומיים: בנקים, גופים מוסדיים והבנק המרכזי. עובדה זו אפשרה לה להימנע ממשבר חוב בסגנון יוון, בשל הימנעות מתנודתיות בעולם, ושליטה במדיניות כאשר הבנק מחזיק בחוב.

אך המצב הזה משתנה: הבנק המרכזי מצמצם את כמות האג"ח במדינה, ונותן לחוב להיפדות. כך, עלויות הגיוס של המדינה מזנקות.

אם בעבר נחשבה יפן לסמל של יציבות פיסקלית שמבוססת על מערכת פיננסית פנימית חזקה, הרי שכיום, כשהיא נדרשת לממן חוב עצום בעלויות גוברות, והאמון של המשקיעים עלול להתערער, השוואות ליוון כבר אינן מופרכות, אלא חלק מהשיח הרשמי.