מדוראל ועד לבארי: בעוטף לא רוצים רק לשקם, אלא לבנות תשתית לעתיד

במסגרת ועידת הדרום לעסקים של גלובס, נערך השבוע סיור במתקן האנרגיה של דוראל בכפר מימון, ולאחר מכן המשיך הסיור לקיבוץ בארי. במהלך הסיור הוצגו פרויקטים בתחום האנרגיה המתחדשת, החקלאות והתעשייה, תוך התמקדות באתגרים הכלכליים והתשתיתיים שנוצרו בעקבות מתקפת ה־7 באוקטובר והשלכותיה על האזור.

● ועידת הדרום לעסקים | "אם לא תהיה פלטפורמה מרכזית לטיפול בפשיעה - נאבד את הנגב"
● ועידת הדרום לעסקים | ינקי קוינט במתקפה: "באגף התקציבים יש בעיית מנהיגות"
● ועידת הדרום לעסקים | "שדרות בהתפתחות אדירה, והחוכמה היא למנף את זה לתשתיות"

ביטחון אנרגטי

הסיור החל בפרויקט של דוראל במושב כפר מימון, מתקן אנרגיה סולארית מתקדם שהוקם בזמן מלחמה. העבודות החלו בשלהי יולי 2023, ונמשכו גם לאחר ה־7 באוקטובר, בתקופה שבה האזור הוגדר שטח צבאי סגור. במהלך תקופה זאת, עובדים וקבלנים מהפרויקט גויסו למילואים, תשתיות בסיסיות נפגעו, וכניסת גורמים אזרחיים לאזור הוגבלה.

 סיור בשדות הסולאריים של חברת דוראל / צילום: תמר מצפי

לדברי אנשי החברה, כ־80% מכוח האדם לא היה זמין לאורך תקופה ממושכת, ולמרות התנאים, העבודות נמשכו, כשהמטרה הייתה לאפשר הפעלה מוקדמת של המתקן ככל הניתן. האתר היה אמור להפוך למבצעי בדצמבר 2023, אך הפעלתו בפועל התאפשרה רק באוגוסט 2024. במהלך המתקפה נפגעו בין 5,000 ל־6,000 פאנלים סולאריים, מתוך כ־12 אלף, אך המתקן המשיך לפעול ולהזרים חשמל, כך לפי אנשי החברה.

המתקן פרוס על שטח של כ־66 דונם. לפי נתוני דוראל, המערכת מסוגלת לייצר כ־7 מגה-ואט של חשמל, מהם מוזרמים לרשת כ־5 מגה-ואט - מה שיכול להספיק לאספקת חשמל לכ-2,500 בתי אב.

נוסף לכך, המתקן כולל מערכת אגירה בנפח של 30 מגה-ואט לשעה, שמאפשרת לשמור את עודפי האנרגיה ולהשתמש בהם בשעות הערב או בימים מעוננים, בהתאם לצורכי הרשת ולתעריפי החשמל.

בחברה ציינו כי השילוב בין ייצור ואגירה מאפשר אמינות תפעולית גם בעתות חירום, ומהווה רכיב חשוב ביצירת ביטחון אנרגטי לאזור. לדבריהם, ככל שיתרבו מתקנים מהסוג הזה, ניתן יהיה לייצר ביזור אמיתי של משק האנרגיה - כך שאם אתר אחד נפגע, אחרים יכולים להמשיך ולהזרים חשמל לרשת.

 סיור בשדות הסולאריים של חברת דוראל / צילום: תמר מצפי

במהלך הסיור הוצג גם המודל של "שימוש משולב" בו דוגלת החברה - שילוב בין ייצור אנרגיה סולארית לגידולים חקלאיים באותו שטח. הפאנלים מותקנים בגובה, וביניהם ניתן לגדל גידולים מותאמים לצל חלקי. בחברה רואים בכך לא רק פתרון לניצול קרקע, אלא גם מקור הכנסה נוסף לחקלאים, ובעיקר אמצעי ליצירת יציבות כלכלית בפריפריה.

"עד היום הכסף החקלאי הגיע מהמדינה או מספקים. כאן מדובר בהכנסה חדשה שמבוססת על תשתית קיימת", נאמר בסיור. בדוראל מציינים כי קיימת תוכנית לפרוס את המודל הזה בלמעלה מ־70 אלף דונם נוספים, זאת בכפוף להסדרה רגולטורית מלאה.

עוד נמסר מהחברה כי דוראל פועלת כיום ב־49 מתוך 56 יישובים בעוטף, ומקדמת תוכניות בהיקף של למעלה מ־5 מיליארד שקל לאזור. נציגי החברה התייחסו גם לפערים בזמני הביצוע: לדבריהם, הקמת תשתיות הולכה על ידי המדינה נמשכת לרוב בין שמונה לעשר שנים, בעוד שיזמים פרטיים מצליחים להקים פרויקטים דומים בפרק זמן של ארבע עד חמש שנים. על רקע זה הדגישו את הצורך בשיתוף פעולה הדוק יותר בין משרדי הממשלה לבין החברות הפרטיות, כדי לאפשר האצה של פרויקטים בתחום האנרגיה בפריפריה.

פינוי בינוי לבתים בקיבוץ בארי

החלק השני של הסיור נערך בקיבוץ בארי, מהיישובים שנפגעו בצורה הקשה ביותר במתקפת ה-7 באוקטובר. מתוך כ-1,000 תושבים, נרצחו באותו יום 102 בני אדם - בהם אזרחים, לוחמי כיתת כוננות וחיילים שהגיעו לעזור. במהלך הביקור דיבר חיים ילין - תושב קיבוץ בארי, שבעברו כיהן כראש המועצה האזורית אשכול - על ההתמודדות של הקיבוץ עם ההשלכות האנושיות והקהילתיות של האירוע, ועל הפער העמוק שנחשף בין הצרכים הביטחוניים בשטח לבין המענה שניתן על ידי המדינה.

 סיור בקיבוץ בארי בהובלת חיים ילין / צילום: תמר מצפי

ילין ציין כי כבר בעבר הוגשה לממשלה בקשה לתקצב אמצעי מיגון לבתים הפרטיים, לרבות כספות לנשק, בעלות מוערכת של כ־10 מיליון שקל. לדבריו, הבקשה נדחתה, והמחיר על כך היה יקר מאוד. כיום - בתים רבים שהופצצו והועלו באש, עודנם עומדים בהריסותיהם, משמשים כמעין אנדרטה שמספרת ולו בקצת את הזוועות של ה-7 באוקטובר.

התוכנית העתידית, כך מסביר ילין, היא פינוי ובינוי לכל השטח והקמה של בתים חדשים.

השיקום הכלכלי של בארי

לצד ההתמודדות היומיומית עם האובדן, ההרס הפיזי והטראומה הקהילתית, בקיבוץ בארי מתחילים להתגבש מהלכים שמבקשים לא רק לשקם את מה שהיה, אלא לבנות תשתית חדשה לעתיד. המאמץ מתמקד בשני מישורים מרכזיים - מצד אחד, פיתוח יוזמות כלכליות מקומיות שיכולות להניב תעסוקה והכנסות לטווח הארוך, ובמקביל, חידוש ובנייה של תשתיות מגורים ותכנון קהילתי מתוך ראייה סביבתית וביטחונית מעודכנת.

אחת היוזמות שכבר יצאה לפועל היא פיילוט לגידול שעורה בשטחי הקיבוץ. מטרת הפיילוט היא לבחון את התאמת הקרקע המקומית לגידול שעורה איכותית שניתן לשווקה לתעשיית הבירה והוויסקי. במהלך השנה האחרונה נזרעו חלקות ניסיוניות, והיבולים נשלחו לבדיקות איכות במעבדות מקצועיות. התוצאות היו חיוביות, ותוצרת ראשונה מהיבול אף נמכרה לרוכש מגרמניה.

מבחינת אנשי הקיבוץ, מדובר בהוכחה לכך שגם לאחר האירועים הקשים, ניתן להצמיח חקלאות בעלת ערך מוסף גבוה - כזו שמסוגלת לייצר לא רק מזון, אלא גם מוצרים עם פוטנציאל ייצוא.

במהלך הסיור הציג ילין את החזון שלו לפיתוח עתידי רחב יותר. לדבריו, קיים פוטנציאל לשיתופי פעולה בין חקלאי העוטף לבין תאגידי המשקאות הגדולים בישראל, כך ששעורה שגודלה באזור תשולב בתהליך הייצור של מותגים מוכרים. בשלב זה מדובר ברעיון בלבד, אך מבחינת ילין, יישום של מהלך כזה יכול לשלב בין יצירת ערך כלכלי לבין בניית גשר בין המרכז לפריפריה, ולחזק את התחושה שהעוטף אינו מנותק מהכלכלה הישראלית, אלא חלק בלתי נפרד ממנה.

במקביל לפעילות החקלאית, ממשיכים בקיבוץ גם את העבודות להקמת שכונת השקמים, שכונת מגורים חדשה שתוכננה עוד לפני מתקפת השבעה באוקטובר. השכונה כוללת עשרות יחידות דיור, ונבנית מתוך גישה תכנונית ששואפת לשלב בין קיימות סביבתית, ביטחון אישי ותחושת קהילתיות. התכנון כולל התקנת מערכות סולאריות על כל בית, תשתיות מוכנות לאגירת חשמל, פתרונות לניהול מים אפורים ותכנון אקלימי שמפחית את הצורך במיזוג. בנוסף, נשקלת האפשרות להקים מבני ציבור שישמשו בעת חירום כמרחבים קהילתיים עצמאיים מבחינה אנרגטית.

האתגר של בארי

אך לצד המאמצים לשקם ולבנות - חברי הקיבוץ מתמודדים בימים אלה עם נטל כלכלי כבד. מאז המתקפה, רבים מתושבי בארי טרם שבו לגור במקום, והקיבוץ מפעיל בפועל שתי מערכות מקבילות: האחת עבור החברים שחזרו - כאשר מדובר על בין 60 ל-70 איש- ומתמודדים עם אתגרי היומיום במקום עצמו, והשנייה עבור אלו שעדיין מתגוררים זמנית באזור אחר, וזקוקים למענה קהילתי, חינוכי ולוגיסטי.

המשמעות היא ניהול של מערך כפול - גם במרחב וגם בתקציב, מה שמעמיס מאוד על היכולות הכלכליות של הקיבוץ, שגם כך נשחקו משמעותית. בתוך כך, בקיבוץ תולים תקוות במינהלת תקומה, שמובלת על ידי משרד ההתיישבות ומיועדת לרכז את מאמצי השיקום האזרחי של יישובי העוטף. התקווה היא שמנהלת תקומה תוכל לייצר ודאות, גם תקציבית וגם תפקודית, שתאפשר לקיבוץ לאזן בין הטווח הקצר לטווח הארוך, ולהפחית את הנטל הכלכלי שנשען כיום בעיקר על משאבים פנימיים. מבחינת הקיבוץ, התמיכה של המדינה אינה רק עניין של פיצוי - אלא תנאי הכרחי לחידוש החיים עצמם.

***גילוי מלא: הוועידה מתקיימת הודות לשיתוף פעולה עם קבוצת שטראוס, עיריית נתיבות, בנק לאומי, AIG ודוראל