חברות מזון | פרשנות

חברות המזון נהנות מזה שהן פרטיות. לא רואים להן את הרווחים

דווקא לחברות הגדולות ביותר בשוק המזון הישראלי קל מדי להתחמק מעין ציבורית • כשהמחירים נקבעים בדירקטוריונים שיושבים בסין או בשוויץ, וכשגם ככה את המזון שלנו אנחנו קונים מרשתות השיווק והמבחן הציבורי העיקרי הוא האם יקר בשופרסל או ברמי לוי, הן יכולות להמשיך להעלות מחירים די בקלות

לחברות הגדולות ביותר בשוק המזון הישראלי קל מדי להתחמק מעין ציבורית / צילום: Shutterstock, 89stocker
לחברות הגדולות ביותר בשוק המזון הישראלי קל מדי להתחמק מעין ציבורית / צילום: Shutterstock, 89stocker

כל חברה בע"מ רוצה ואמורה למקסם את רווחיה. אבל כשמדובר בייקור עגלת הקניות שלנו - לא רק שמדובר במהלך כואב ולא נעים מול צרכנים נאמנים, זה עלול להיות להן מאוד לא משתלם. לא שהמדפים שלנו מרובי מתחרים, ולא שהישראלים יודעים להתאחד למחאה צרכנית (למעט מקרים מאוד חריגים), אבל החברות יודעות מצוין שאין כמעט מוצר ללא תחרות, ושבעידן הרשתות החברתיות קל בהרבה להעניש על מה שנראה כמו תאוות בצע. צל של חמדנות, העלאות מחירים שזורמות ישירות לרווח הנקי, בוודאי שלא מסייע למכירות.

בתוך שנה: חברות הבשר והמשקאות מציגות קפיצה של פי שניים ברווחים
ראיון | נגיד בנק ישראל: מחירי הדיור לא עלו בגללנו

אבל דווקא לחברות הגדולות ביותר בשוק המזון הישראלי קל מדי להתחמק מעין ציבורית. בין השאר, בגלל מה שקרה בעשורים האחרונים למה שפעם היה גאוות התעשייה הישראלית. זו שנמכרה בהמוניה לבעלים זרים - מישהו שלא יפגוש אותנו במכולת ושמבחינתו אין כמובן שום קשר בין רגשות לעסקים, שהפכה עוד ועוד חברות לפרטיות, רחוק מהעין רחוק מהלב, וכשהשוק גם ככה עבר להתבסס על יותר ויותר יבואניות (דיפלומט ואחרות), שתמיד יכולות להאשים את התכתיבים שהנחיתו עליהן מחו"ל.

לפני פחות מעשר שנים, אסם הוותיקה נמחקה מהמסחר בבורסה בתל אביב. אחרי 24 שנים כחברה ציבורית ולאחר שמרבית המניות נמכרו עוד קודם לכן לנסטלה השוויצרית. לפני שנה, במסגרת רה־ארגון, אפילו הקניין הרוחני של אסם (מי שהביאה לחיינו את הבמבה, הביסלי ועוד), נמכר לשוויצרים. עוד יצרנית מזון ישראלית ענקית, מי שאחרית למותג תלמה ופעם גם נקראה חברת "תוצרת מזון ישראלית" (תמ"י), נמצאת שנים בידיים של יוניליבר העולמית ואינה חשופה לעיניים ציבוריות.

עד לפני 2 עשורים, גם ידענו מה היקף ההכנסות והרווחים של חברת תנובה, אולי החברה הכי ישראלית שיש, שהוחזקה על ידי מאות מושבים וקיבוצים. אבל אז היא נמכרה לקרן אייפקס מלונדון, וממנה עברה לידיים של ברייט פוד הסינית. אלה האחרונים אמנם משתעשעים ברעיון להפוך אותה לציבורית, אבל אפשר להניח שגם הצורך לחשוף מדי רבעון את ההכנסות והרווחים היא שיקול מרכזי האם זה כדאי, ממי שמוכרת לנו חלב, בשר, ירקות, פירות, ביצים ועוד.

ובינתיים, כשהמחירים נקבעים בדירקטוריונים שיושבים בסין או בשוויץ, וכשגם ככה את המזון שלנו אנחנו קונים מרשתות השיווק והמבחן הציבורי העיקרי הוא האם יקר בשופרסל או ברמי לוי, הן יכולות להמשיך להעלות מחירים די בקלות.