האתגר הטורקי שמסכן את העליונות האווירית של ישראל

לא בכדי נתוני היצוא הביטחוני לשנת 2024 מצביעים על שיא היסטורי של כ־14.8 מיליארד דולר, כשכמחציתו ממערכות הגנה אווירית. מלבד העובדה שמוצריהן נושאים את תו תקן "קומבט פרובן" (Combat Proven), כלומר מוכחים בשדה הקרב, הן מתהדרות בפרסום היירוטים בשמי הארץ ברשתות החברתיות ובכלי התקשורת בעולם. מאז הפסקת האש בין ארה"ב למורדים החות'ים, שוגרו לעבר ישראל 45 טילים - ורק אחד פגע. כואבת ככל שתהיה הפגיעה בנתב"ג, והיא כואבת בהחלט, פגיעה של כ־2% מהשיגורים היא סטטיסטיקה שכל מדינה תהיה מוכנה "לקנות".

● היצוא הביטחוני של ישראל בשיא: אלה מערכות הנשק שכיכבו
● החברה הביטחונית הישראלית שתתמודד במכרז בקרה אווירית באירופה
● ספרד מבטלת חוזה לרכש נשק מחברה ביטחונית ישראלית, ומצהירה: נפסול נוספות

הישגים אלו אינם נרשמים רק בזכות חץ 3 וחץ 2 של התעשייה האווירית. גם בשכבות הנמוכות יותר, קלע דוד וכיפת ברזל של רפאל עובדות בעצימות שאין לה אח ורע בעולם. כך מגיעות לעולם עסקאות ענק כמו מכירת חץ 3 לגרמניה בעבור 3.5 מיליארד דולר. הפנייה של מדינות אירופה ונאט"ו ככלל ומדינות מזרח אירופה בפרט למערכות הגנה אינה מקרית, במיוחד ברקע האיום שמציבה רוסיה מולן.

האתגר הישראלי

כלי מהותי במסגרת הסל שבו משתמשות החברות הגדולות הוא חברות־בנות במדינות שונות, כדי שעסקאות "ייצבעו" בצבעים של חברות מקומיות. לתעשייה האווירית, רפאל ואלביט יש חברות בנות במדינות רבות. אלא שבמהלך המלחמה עוברות החברות הביטחוניות הישראליות "סדרות חינוך", כדוגמת החלטת ממשלת ספרד להשהות את רכישת טילי ספייק LR2 מרפאל תמורת כ־310 מיליון דולר - דרך חברת הבת "פאפ טכנוס".

ההשהיה במקום הביטול, משקפת את היעדר ההבטחה בעצם חברות הבנות למימוש העסקאות ומלמדת את ישראל כי במבט צופן פני עתיד - עליה למצוא דרך להגביר במסגרת החוזים את הסמכות להשלים את העסקאות או לספוג קנסות יציאה ענקיים, אחרת, זה עלול להפוך לכדור שלג מתגלגל. את אותו כדור מזינים צרכים פנימיים של מנהיגי המדינות - לא רק מבחינה פוליטית, אלא גם בהיבט העסקי, כפי שהשתקף בפעילויותיו של נשיא צרפת עמנואל מקרון להרחיק את החברות הישראליות מהתערוכות הביטחוניות היוקרתיות, במטרה לשפר את מעמדן של החברות הצרפתיות ולהקטין את היקף התחרות באותם אירועים.

האתגרי הטורקי

אתגר מהותי נוסף לתעשיות הביטחוניות הישראליות הוא טורקיה, ששיעורה מתוך כלל הסחר הביטחוני בעולם זינק מ־0.8% ב־2015־2019 לכ־1.7% ב־2020־2024, כך לפי מכון שטוקהולם למחקרי שלום (SIPRI). לאחר שאנקרה חסמה השתתפות ישראלית בתרגיל נאט"ו, בשבוע שעבר הצליח הנשיא רג'פ טאייפ ארדואן לסדר לחברה הביטחונית המקומית אסלסאן מקום בפרויקט GBAD של נאט"ו, לפיתוח מערכות הגנה אווירית לטווחים קצרים ובינוניים.

הבחירה באסלסאן הציבה אותה בשורה אחת, יוקרתית במיוחד, עם לוקהיד מרטין UK, איירבאס, ריית'און ות'אלס. אלו מותגי-על בינלאומיים הצפויים לשלב פעולה עם הטורקים בהעברת ידע ובזרימת ממון שיגיע מסוכנות ההצטיידות של נאט"ו (NSPA). בהתחשב בהתקדמות הגדולה של טורקיה ואף במיצובה כאחד מהמובילות העולמיות בתחום המל"טים ופיתוח תוכנית "כיפת פלדה" של ארדואן, זו רק שאלה של זמן עד שאנקרה תהפוך ליריבה ישירה של התעשיות הביטחוניות הישראליות.