נשיא ארגנטינה מסביר: "כך עשינו את הנס הכלכלי במדינה"

נשיא ארגנטינה, חבייר מיליי, נאם היום (ה') באוניברסיטה העברית על המדיניות הכלכלית הרדיקלית אותה הוא הוביל בשנה וחצי האחרונות בארגנטינה, מדיניות שהובילה להתאוששות דרמטית של כלכלה כושלת שדהרה לעבר פשיטת הרגל העשירית בתולדותיה.

● הממשלה אישרה: קידום מהיר של 2,500 דונם סולארי מעל שטחי חקלאות בגולן
● הפוטנציאל בים התיכון מוצה? למה ישראל הפסיקה לחפש גז

"באתי לדבר על מה שאנחנו עושים בארגנטינה. להציג את היסודות של מה שיש מי שקוראים לו 'הנס הארגנטינאי'", אמר, ועוד לפני שתיאר את תנאי הפתיחה של ארגנטינה, הוא פתח בשלושה מיתוסים שבעיניו הקדנציה שלו עד כה הפריכה.

"הוצאנו 10 מיליון אנשים מעוני"

"המיתוס הראשון הוא על הכמות והתזמון. מנהיגים ושרי אוצר הטילו ספק בהתאמות התקציביות שלנו (קיצוצים והעלאות מסים במטרה להשוות את ההוצאות להכנסות - ע"א) 'כמה תתאימו, 5% מהתוצר? אולי רק 1% בשנה?' ענינו 'נעשה 5% בחודש'. אמרו לנו שזה בלתי אפשרי, אבל זה בדיוק מה שעשינו. עשינו סדר בפיננסים שלנו, חיסלנו את הגרעון, ובסוף השלב הראשון עשינו התאמה של 7% מהתוצר", סיפר מיילי.

לדבריו, ארגנטינה סבלה לא רק מגרעון גלוי בתקציב, אלא גם בנכסי הבנק המרכזי. "הגרעון שם היה גדול פי שלושה מהגרעון הממשלתי. כדי למנוע היפראינפלציה, היינו צריכים לחסל את שניהם. תוך 6 חודשים, עשינו למעשה התאמה תקציבית של 15% מהתוצר, מה שכולם חשבו שהוא בלתי אפשרי", סיפר.

המיתוס השני, הוא מספר, הוא ש"אם תהיה התאמה תקציבית, זה ייצור מיתון. אמרו שהתוצר יצטמק. לא היה לנו שום אמינות, כי ארגנטינה הייתה ידועה כפושטת רגל סדרתית, וגם אני הגעתי מבחוץ. חששו ממשבר כלכלי גדול, על כל השלכותיו. אבל בניגוד לכל הציפיות, הכלכלה התחילה להתרחב. בסוף 2024, היא כבר צמחה בקצב שנתי של 6%. וכל זה בזמן שהייתה צניחה באינפלציה". מיליי הוסיף ואמר כי"כולם ציפו שהאבטלה והעוני יזנקו, אבל העוני דווקא ירד. הוצאנו 10 מיליון אנשים מעוני".

"המיתוס השלישי הוא שההתאמה היא לא פופולרית" הוא אמר, והתייחס לקשיים הפוליטיים שנלוו לקיצוצים הקשים שהוא יזם. "זה דרש שרים מצוינים, תודה לאל שהצלחנו לאסוף כזאת חבורה. הכרענו יחד ללכת עד הסוף עם כל ההון הפוליטי שיש לנו. ואנחנו יודעים שאנחנו יושבים על 'כיסא חם'. החלטנו שעדיף לשלם את המחיר של לעשות את הדבר הנכון ולעוף מהשלטון, מאשר להתחרט כל החיים שלא עשינו את מה שהיה צריך".

אבל בכל הנוגע לצבירת ההון הפוליטי, הוא מספר שהאסטרטגיה שלו הייתה להיות כמה שיותר כן עם הציבור: "דיברנו עם אנשים בקמפיין, ואמרנו במפורש שנקצץ בהוצאות הממשלה. דיברנו על רפורמות פרו-שוק, וגם על מדיניות ביטחון פנים: אף פושע לא יתחמק מעונש". הוא מספר שאחוזי התמיכה בו גבוהים יותר מאשר מהזמן שהוא נכנס לתפקיד, ושהמפלגה שלו צוברת תמיכה בבחירות המקומיות: "באוקטובר אנחנו מצפים שהחירות תתקדם" הוא אומר, ומכוון לבחירות האמצע בחודש אוקטובר לבית הנבחרים ולשליש מהסנאט, ולשם מפלגתו "החירות מתקדמת".

"מערכת המשפט צריכה לפעול בצורה חופשית"

מיילי גם סיפר שאחת האג'נדות שלו הייתה הגנה על מערכת המשפט: "אני לא לוקח קרדיט על זה שמערכת המשפט פועלת" ובכך הוא כנראה רומז לפסק הדין שנתן ביהמ"ש העליון הארגנטינאי יום קודם, לפיו הנשיאה לשעבר קריסטינה קירשנר (שהובילה בעבר את המפלגה הפרוניסטית שאותה הוא הדיח בבחירות) הוכנסה לכלא על עבירות שחיתות. "אני מאמין בעקרון הרפובליקני שמערכת המשפט צריכה לפעול בצורה חופשית. אני הנשיא הראשון שלא התעסק במערכת המשפט", הוא התגאה. הוא גם סיפר שמבחינת מדיניות החוץ, הוא רוצה "מדיניות של שלום וחירות. אמרתי מהיום הראשון מי בנות הברית שלנו יהיו: ארה"ב וישראל".

על הקיצוצים: "לא עבודה של מנתח אלא של שוחט"

לאחר מכן סיפר מיילי על נקודת הפתיחה הקשה של ארגנטינה ערב כניסתו לתפקיד: "ארגנטינה סבלה משילוב של חוסר איזון תקציבי, מחסור במוצרים תחת פיקוח, אינפלציה מעל 200%, ותוצר סטגנטי שלא צמח מאז 2011. גם שער מטבע החוץ של ארגנטינה היה כפול, והתקיימו בו זמנית שער רשמי ושער 'כחול' לא חוקי, כשהפער ביניהם הגיע לפי שלושה. ארגנטינה הפרה שוב ושוב את התוכניות שלה עם קרן המטבע העולמית. היה לנו חוב עומד ל 45 מיליארד דולר ליבואנים, והחוב החיצוני שלנו עמד על 90 מיליארד דולר".

כשמיילי נכנס לתפקיד, היו כאלה שביקרו אותו שהוא לא מממש את התכניות הגרנדיוזיות שהבטיח לבטל את הבנק המרכזי כבר ביום הראשון. "היו אנרכו-קפיליסטים רדיקליים שהאשימו אותי בקומוניזם. אבל אם היינו עושים את זה, לא היינו יכולים לעמוד בחובות שלנו. אם היינו מספיק טיפשים כדי לעשות את זה, המחירים היו מזנקים עוד יותר. היינו רואים בזיזה של סופרמרקטים, והיו מעיפים אותי מהתפקיד. היינו מידרדרים למצב של ונצואלה, והיו משתמשים במקרה שלי כדי להראות את כשלון הרעיונות של חופש".

הוא מספר שהקיצוצים היו "לא עבודה של מנתח, אלא של שוחט. הפסקנו את ההעברות לפרובינציות, פיטרנו 50 אלף עובדי ממשלה ולא חידשנו חוזים ממשלתיים למעט מקרים מיוחדים". הוא מספר שהם גם ביטלו סובסידיות כבדות למוצרי תשתית כמו דלק, שבזמנו "כיסו 20% מהעלות שלהם". הוא ציטט את הכלכלן תומאס סוואל שאמר ש"החוק הראשון של הכלכלה זה מחסור, אין מספיק לכולם. החוק הראשון של פוליטיקה הוא להתעלם מזה'", אבל לדבריו "לא משנה מה יגידו הגנבים, אצמד לאיזון התקציבי לא משנה מה".

כדי לאזן את התקציב, הוא דרש מהשרים לקחת אחריות אישית: "שר הכלכלה (מקביל לשר האוצר - ע.א) קפוטו אמר לשרים 'תביאו קיצוץ של 10% בכל אחד מהמשרדים. ובפגישה הבאה כל אחד הביאו מצגת עם הקיצוצים. בד"כ שר הכלכלה נחשב הרשע שהמשרדים צריכים להתמודד איתו. אבל אצלי, השרים מפחדים להתמודד איתי, לא רק איתו".

מיליי מודה: "היו טעויות בדרך"

באופן יוצא דופן, מיליי גם מספר על טעויות: "הבנו שאנחנו עושים טעות בקניית דולרים כדי לשלם את החובות. במקור, חשבנו שהביקוש לדולרים נובע מהההצמדה שעשינו למטבע. ככה שילמנו 45 מיליארד דולר בחוב, ויחס החוב לתוצר שלנו צנח". אך בגלל מגבלות ההון, מה שבפועל קרה הוא שקניית הדולרים רק הגבירה את הביקוש לכסף, מה ש"דווקא האט את ירידת האינפלציה. לא היה לי נוח עם זה, כי אני לא אוהב אינפלציה. אבל ברגע שהבנו שטעינו, הפסקנו את המדיניות. בשנה הבאה האינפלציה תהיה סיפור רע שכבר נגמר".

השלב הבא היה הסרת המגבלות על שער מטבע החוץ. כדי לעשות את זה, מיליי השיג חבילה מארגונים בינ"ל והנפיק אג"ח, כך ש"החבילה הכוללת היא של 49 מיליארד דולר, מתוכם 20 מיליארד דולר במזומן. כל הממסד הפוליטי אמר שלא נסיר את המגבלות, ועשינו את זה. אחרי זה, אמרו לנו שהמטבע יגיע היישר לתקרה החדשה שקבענו (1,400 פסו לדולר - ע.א) וזה לא קרה. אם האינפלציה שתצא היום תרד מתחת ל-2% בחודש, נהיה בדרך לירידה דרמטית באינפלציה".

ועדיין, ארגנטינאים רבים "יושבים" על דולרים רבים, בחשבונות בנק בחו"ל או במזומן מוחבא. ומיליי אומר שהוא מבין אותם: "ארגנטינאים הבריחו את הכסף החוצה כדי להרוויח מהאינפלציה. אי אפשר לצפות מאנשים לחסוך בגלידה באמצע מדבר סהרה. לגלידה יש ריבית שלילית. אנשים בארגנטינה ניסו לחפש דרכים להתמודד עם הרשע, הגנב, הממשלה", ומתאר את "מס האינפלציה" כ"מכניזם גניבה נוראי". כדי שאנשים יסכימו להוציא דולרים, הוא יצר מקלטי מס למי שמוכנים להחזיר את הדולרים שלהם לכלכלה הרשמית. לדבריו, ברגע שאנשים ירגישו בנוח להשתמש בדולרים לצורכי היום-יום, הכלכלה תהיה מוכנה לדולריזציה וסגירת הבנק המרכזי שהוא הבטיח בבחירות.

הוא מספר שכדי להתמודד עם העוני, הוא ייעל את מערכת הרווחה על ידי הסרת עמותות שהיו "מתווכות" בין מערכת הרווחה לבין העניים, והפכו לכוח פוליטי: "מי שקיבל רווחה היה צריך להעביר חצי ממנה למתווכים. כשרצינו לבטל את זה, הם איימו להביא 100 אלף אנשים לרחוב. אז אמרנו - מי שיחסום כבישים לא יקבל רווחה. גם נתנו לאנשים את האפשרות לדווח על לחץ מהמתווכים, ש'אם לא תגיעו להפגנה הזאת לא תקבלו'. חתכנו את המתווכים, והיום אנשים מקבלים רווחה ישירות ולא צריך לשלם את ההכנסה שלהם לאף אחד. הוצאנו 10 מיליון מעוני, ואנחנו עוזרים לאנשים להשיג כישורים חדשים בשוק העבודה. חינוך והכשרה מקצועית הם קריטיים, וההון האנושי הוא מה שמביא לצמיחה כלכלית" ומוסיף ש"הצמיחה בישראל היא עדות לכך".