סוחר האומנות שישכנע אתכם ששווה להשקיע באומנות ישראלית דווקא עכשיו

בגיל 25 החליט האספן וסוחר האומנות ארז צמח (53) לעזוב את סן פרנסיסקו ולעשות עלייה לישראל. בהתחלה תכנן לפתוח מסעדה בתל אביב, ואז ראה שלט השכרה במלון חדש שפתחו קרוב לים. כך, לגמרי במקרה, התגלגל לשכור חלל בדיוויד אינטרקונטיננטל, מרחב שלימים הפך לגלריית קורידור, המתמחה באומנות עכשווית ומייצגת את האומנים הבכירים בעולם. בהמשך פתח את גלריית זימאק, הפועלת בכיכר המדינה.

● ייתכן שלמטרופוליטן יש אומנות גנובה במיליוני דולרים, והוא לא מחכה שיבקשו אותה בחזרה
● התערוכה שתגרום לכם לנסוע לחיפה ותחזור אליכם בכל פעם שתציצו לדסקטופ

השבוע (12.6) ייפתח חלל נוסף בלב שכונת נווה צדק, שלוחה של קורידור שתציג תערוכות מתחלפות של אומנים. הגלריות של צמח הן בין היחידות שיוצאות לירידים בינלאומיים ועובדות עם אספני אומנות מעבר לים. במעמד הפתיחה תתקיים תערוכה קבוצתית אליה יגיע, חרף המלחמה המתמשכת, האומן הבינלאומי אלק דה מרקו.

החזון הלא שגרתי של צמח הוא להפוך את שוק האומנות הישראלי למטבע סחיר בשוק הבינלאומי - שאיפה שהתחדדה אחרי ה-7 באוקטובר. בראיון לגלובס צמח מספר למה להשקיע באומנות ישראלית זו עסקה משתלמת לכולם ולמה דווקא עכשיו לאומנים ישראליים יש הזדמנות אדירה להצליח.

למה לפתוח עוד חלל לאומנות ולמה עכשיו, בצל חרם תרבותי?
"אנחנו רוצים להתמקד בגלריה החדשה בקידום אומנות ישראלית, לבנות בסיס של 12-15 אומנים ישראלים ואז באמת לצאת לעולם ולהציג בירידים הגדולים. לצד זה, אנחנו רוצים להציג את האומנים הישראליים גם בארץ, שיהיה להם ייצוג בבית, שהמרחב החדש יחבר בין אומנים ישראליים ויהווה עבורם מקום לקהילה ולנטוורקינג".

 עבודה של אלק דה מרקו, שייקח חלק בתערוכה הקרובה / צילום: באדיבות גלריה קורידור

ואיך זה יעבוד בפועל?
"התכנון הוא לעשות כל חודש וחצי תערוכה, בהתחלה קבוצתית ואחרי זה תערוכות יחיד, של ישראלים. נשתדל גם לעשות תערוכה של אומן מחו"ל שאנחנו מאוד מאמינים בו".

המשקיע הישראלי שונה

איך התגלגלת לעסוק בדבר הזה - מאספן ליועץ אסטרטגי של שוק האומנות?
"למדתי מינהל עסקים בבינתחומי, אבל נשאר לי לסיים מתמטיקה אז לא קיבלתי תואר (צוחק). כל חיי עסקתי בעתיקות, גם אבי, הלכתי למוזיאון, לגלריות ולפתיחות. גם בתור ילד, היינו הולכים לכל דבר שהיה קשור לאומנות. הכרתי אומן והתחלתי לעבוד איתו. כשהתחילה האינתיפאדה והייתי כבר כמעט בפשיטת רגל, ואיכשהו החלטתי לחזור לסן פרנסיסקו. אבל אז לקוח אחד הציל אותי וקנה כמה עבודות. אחרי האינתיפאדה היו שנים מאוד טובות בארץ, באומנות היה יותר קשה לקנות ציורים טובים מאשר למכור. ואז, ב-2008 הייתה הנפילה של הבורסה בארה"ב ושל שוק הנדל"ן, ואז נכנס הרעיון להשקיע באומנות".

גם במשבר 2008, מצב האומנות נותר טוב.
"האומנות הייתה במצב יחסית טוב אחרי המשבר. פניתי לכמה לקוחות ואמרתי להם, 'עומדות להיות הזדמנויות לקנות אומנות טובה בינלאומית, בואו נגייס כסף ביחד, נעשה פול ונלך לקנות'. מה שקרה היה שאיזה חצי שנה-שנה לא היו הרבה מכירות ולא קניות. אלה שהחזיקו באומנות לא כל כך מכרו, כי הם לא רצו לרדת במחיר. אז היתה אומנות בהזדמנות, אבל לא הרבה כמו שחשבו. אז חזרתי לארץ, קנינו כמה עבודות קטנות וזה הלך טוב, טוב מאוד אפילו. המשכתי לכיוון הזה של השקעות".

מה ההבדל בין המשקיע האמריקאי לישראלי?
"ישראלים ואמריקאים מאוד שונים בצורת ההשקעה שלהם. הישראלי מוכן לקחת יותר סיכונים, אבל מחפש לקנות בזול עבודות, 10-30 אלף דולר, בשביל למכור פי 10 או פי 5. האמריקאים, שאני עובד איתם הרבה, מעדיפים לקנות עבודה שכבר הגיעה למחיר הגבוה אבל תיתן עלייה של 10%-15% בשנה. הם תולים אותה על הקיר בסלון, בניגוד לישראלי הם נהנים מהיצירה. השוק הזה הוא מאוד קרוב למניות. הבלו צ'יפ ארט (יצירות של אומנים בעלי מוניטין בינלאומי מבוסס, שהיצירות שלהם נחשבות לבטוחות להשקעה כמו פיקאסו או וורהול, י"פ) דומה למניות ערך, מניות יציבות כמו קוקה קולה, ג'ונסון אנד ג'ונסון. הרד צ'יפ ארט הן יצירות לרוב של אומנים צעירים, שיש להם הזדמנות לפרוץ, אבל ההשקעה מהווה יותר סיכון". אם נשווה לעולם ההשקעות, אלה מניות תנודתיות ומסוכנות יותר שמציעות פוטנציאל לצמיחה גדולה בזמן קצר יותר, כמו מניות טכנולוגיה".

 עבודה של אדית בן גיתה / צילום: אלי פולירוק חדד

ישראלים בכלל רואים באומנות אופציה של השקעה ביחס לאמריקאים?
"כן. יש הרבה יותר אספנים בארץ ממה שחושבים כי הישראלים פחות אוהבים להראות את זה מאשר אמריקאים. ישראלים קצת מתפדחים להראות את האומנות היקרה בסלון. אולי הם ישימו אותה במשרד. היה לי לקוח שקנה ממני עבודות מאוד יפות, ובסלון היה תלוי ברגנר (האומן יוסל ברגנר - י"פ) ובמשרד היו העבודות היותר יקרות והבינלאומיות. שאלתי אותו, 'למה אתה לא תולה אותן למעלה?' אז הוא אמר: 'יש לי חברים קיבוצניקים שבאים אליי הביתה בימי שישי ושואלים כמה זה עלה. אם אני אגיד להם 8,000 דולר, הם יצחקו. עכשיו תחשוב אם אגיד להם 800 אלף שקל לציור? הם לא יהיו חברים שלי יותר, או שלא יבינו מה קורה פה".

אבל היום רואים במשרדים יותר אומנות שנקנתה באירועים כמו צבע טרי או מכירות פומביות.
"היום יש רצון שהמשרד יראה אופי מסוים, כמו בבתים. בארה"ב חלק גדול מעיצוב הבית נוגע בהתאמה של יצירות אומנות. אפילו לוקחים יועץ לרכישת ולהתאמת אומנות, כמו ששוכרים מעצבת פנים. בארץ זה פחות קורה, אבל זה מתקרב לשם. ויש את הכסף היום".

 הגלריה החדשה / צילום: דימיטרי ספקטור

שנתיים ירידות ברצף

שווי המכירות הכולל בשוק האומנות הגלובלי בשנת 2024 עמד על כ־57.5 מיליארד דולר - ירידה של 12% לעומת השנה הקודמת. זו השנה השנייה ברציפות שבה נרשמת ירידה, לאחר זינוק בשוק בעקבות הקורונה. עם זאת, ערך המכירות נותר גבוה מהרמה שקדמה למגפה, שעמדה בשנת 2019 על 64.4 מיליארד דולר.

ספר לי על השינויים שעבר שוק האומנות בעשור האחרון, איך אתה מבין אותם.
"יש משבר, העולם במלחמות, אבל זו לא נפילה גדולה ואני לא חושב שתהיה נפילה גדולה. מ-1993 יש עלייה. האינפלציה פגעה קשות בהרבה אנשים. היום יותר קל לקנות אומנות. יש הרבה קליינטים חדשים ואחרי משברים יש קפיצות. בתחילת הקורונה הייתי בפרנויה, כמו כל מי שדיברתי איתו. מה הדבר האחרון שבן אדם באמת צריך בחיים? אומנות. אבל כשיצאנו מהקורונה - הייתה פשוט היסטריה סביב אומנות. לא ראינו דבר כזה בגלריה. מכרנו עשרות עבודות, גם במחיר של 10-15 אלף דולר, שבתוך שנה השווי שלהן הגיע ל-150-200 אלף דולר".

מה מחפשים אצלך בגלריה באומן, מה גורם להאמין שהיצירה שלו תהיה שווה יותר בהמשך?
"אפשר ללכת על אומנים צעירים ולהגיד, 'אני רואה בבן אדם פוטנציאל וחושב ששווה להשקיע בו'. אלה העבודות היותר זולות, אז לוקחים צ'אנס. אבל אנחנו עם יד על הדופק בשוק האומנות. אין כמעט יום שאני לא מדבר עם אספן בארה"ב או באירופה, שומע מה הוא קונה, איפה כל אומן חותם. הערך של היצירה נמדד לפי כל מיני קריטריונים, הסביבה שלו, האם הציג בגלריות מסוימות, אם מדברים עליו. אם יש אספנים גדולים שפתאום שמים עליו עין. אחד הפרמטרים שלי הוא חוזה מוגרבי, אחד האספנים הגדולים בעולם. הוא למשל ראה את אלק דה מרקו והוא אמר לי שהוא נדלק עליו. אז כשאני שומע דבר כזה, אני יודע במה להשקיע".

להחזיר משהו לישראל

מה לגבי להציג אומנות ישראלית בעולם עכשיו? מי קונה את זה עם הביקורת על ישראל?
"מאז 7 באוקטובר אני רואה שינוי גדול. נתחיל מזה שאומנות, הרבה יהודים קונים. האספנים הכי חשובים בעולם הם יהודים. גם בירידים הקונים הם יהודים וגם במוזיאונים בארה"ב הם התורמים הגדולים ביותר. מישהי שפגשתי באופן פורמלי אמרה לי משפט שממש ממחיש את הזיקה בין יהודים לעולם האומנות: 'אם האספנים היהודים פתאום יפסיקו לקנות אומנות, פיקאסו יהפוך למשהו שאפשר להרשות לעצמך'.

"לדעתי, לאומנים ישראליים יש הזדמנות מטורפת להצליח עכשיו בעולם. למשקיעים אמריקאים יהודים לא היה כזה רצון עד עכשיו להשקיע באומנות ישראלית, ופתאום כשאני מראה להם משהו ישראלי, יש להם יותר זיקה ורצון לרכוש. הם אומרים למה שלא אקנה יצירות של יהודים - ונחזיר משהו לישראל?".

"באחד הירידים שהצגנו במיאמי הייתה בחוץ הפגנה, וחששנו להציג, אבל בסוף חיכה לנו תור ארוך של אנשים שרק חיבקו אותנו. הייתי עם דמעות. וכל היצירות של האומנים הישראלים היו סולד אאוט", הוא מספר. "לא לשכוח שהאומנות הישראלית היא כרגע לא מאוד יקרה, והיא תעלה לאט לאט".

אז מבחינתך זו המלצת השקעה. "אני ממליץ לאנשים קודם כל לעשות את הבדיקות, לבוא לתערוכות, ללכת למוזיאונים לראות מה הם אוהבים - ואז להתייעץ עם אנשים שמבינים בשוק הזה. אני ממליץ לקנות וגם לפרגן לאומנים שעוברים תקופה לא קלה בארץ".

העצה שלו היא ברורה: "תקנו אומנות בישראל. אני תמיד ממליץ אפילו להוציא יותר ולא להתמקח על המחיר. אם יש לכם את היכולת לקנות אומן שאתם אוהבים וגם עם פוטנציאל לגדול ולהפוך את זה להשקעה טובה, למה לא?".