היא מייצרת את המפציץ המדובר בעולם, וזו בדיוק הסיבה שהאנליסטים ספקנים לגביה

המפציץ האסטרטגי היקר בהיסטוריה, מטוס ה־B2, שעלותו מוערכת במעל ל־2 מיליארד דולר עלה לכותרות בשבוע האחרון בעקבות המתקפה האמריקאית באיראן. זו הייתה תצוגת תכלית של ממש: ההפצצה המבצעית הראשונה של "אם כל הפצצות" על הכורים הגרעיניים באיראן בטיסה חלקה, מבלי להתגלות על ידי איש, תוך שהוא משלים כמעט שתי יממות רצופות של טיסה.

● אסיה תיפגע ראשונה, אירופה בחוץ: כך יושפעו המדינות מסגירת מיצרי הורמוז
● ארה"ב בכוננות ספיגה: מה היקף הכוחות האמריקאיים במזרח התיכון?

הייתה זו הופעה מרשימה של המפציץ החשוב ביותר בחיל האוויר האמריקאי, אבל החברה שעומדת מאחורי ייצורו - נורת'רופ גראמן (Northrop Grumman) - נותרה כמעט אלמונית. מנייתה, שנסחרת בבורסת ניו יורק, לא בולטת מעל שאר ענקיות ה"פריים" - השם המקובל לחברות הביטחוניות הגדולות ששולטות על רוב מערכת הביטחון האמריקאית: לוקהיד מרטין, בואינג, ריית'יאון ונורת'רופ. מתחילת השנה היא עלתה ב־6% בלבד. אמנם חברותיה הגדולות לא הפגינו ביצועים טובים יותר, אבל בהשוואה לשאר הסקטור בוול סטריט מדובר בתשואת חסר משמעותית. תעודת הסל ITA, המאגדת את המניות המובילות בענף, עלתה באותה תקופה בכ־24%.

אפילו השיח הער בתקשורת על המפציץ, שמתנהל כבר יותר משבוע, לא מצליח להעלות את המניה והיא בקושי זזה בשבוע האחרון. גם בקרב האנליסטים לא מדובר בלהיט: רק מחציתם ממליצים על קנייה, בעוד שמחיר היעד לא גבוה בהרבה מהמחיר הנוכחי. בנק אוף אמריקה, למשל, ממליץ על קנייה, אך הפחית משמעותית את מחיר היעד מ־585 ל־550 דולר למניה - פרמייה של כ־10%.

כמעט כל מכרז אמריקאי עובר דרכה

נורת'רופ גראמן היא חנות הכלבו של מערכת הביטחון האמריקאית, ואין תחום שבו היא לא נוגעת או מכרז ביטחוני שהיא לא משתתפת בו. אחרי שייצרה 19 מטוסי B-2 עבור חיל האוויר האמריקאי, היא מתכננת כעת את הדור הבא, מטוס ה־B-21 המכונה "ריידר" (לאחר שהביסה את לוקהיד מרטין ובואינג במכרז נוסף). היא גם מייצרת את גוף המטוס של ה־F-35, את מטוסי המודיעין הוקאיי, ואת המל"טים טרייטון וגלבל הוק. חטיבת הטילים שלה מייצרת מיירטים וטילים בליסטיים, חלקם היפרסוניים, היא שולטת על תחום מערכות המכ"ם והרדאר למטוסים כמו ה־F-16 וה־F-35. חטיבת החלל שלה, הנחשבת למנוע צמיחה בחברה, עם פיתוח מערכות תקשורת לוויינית, מנועים למשגרי חלליות ורכיבים לתחנת החלל העתידית שתחוג סביב הירח ומשרתת את תוכנית החלל הנורבגית - והרשימה עוד ארוכה.

שורשיה של החברה במיזוג של שתי ענקיות ששמן חקוק בהיסטוריה האווירית של ארה"ב. נורת'רופ, שנוסדה בקליפורניה ב־1939 התמחתה בייצור מטוסים קלים - מה שהביא לה את הזכייה במכרז פיתוח ה־B-2 החל משנות השבעים. בשנת 1994 היא רכשה את גראמן - ענקית תעופה מניו יורק שהיתה אחראית על ייצור רוב מטוסי הצי האמריקאי במלחמת העולם השנייה, ולאחר המלחמה השתלבה בפיתוח טילים בליסטיים, מכ"מים וחלקים לפרויקט הירח של נאס"א, אפולו.

חיובים בלתי צפויים של מאות מיליוני דולרים

מהצהרות שר הביטחון האמריקאי פיט הגסת', ניתן היה להתרשם שה־B-2 מרחף בקלות וביעילות מעל המטרה ומפציץ אותה בעוצמה תוך שהוא מתחמק במהירות ממערכות האויב. אך המשקיעים מתמקדים בכובד המשקל שמטיל המפציץ על מאזן החברה. המטוס העתידי, B-21, צפוי להיות זול מקודמו, 700 מיליון דולר למטוס לעומת כ־2.1 מיליארד דולר ל־B-2. אבל בכירי חיל האוויר האמריקאי העריכו כי ישלמו 203 מיליארד דולר במשך 30 שנה על פיתוח, רכש ותחזוקת צי המטוסים.

בנק אוף אמריקה פרסם ניתוח של מניית נורת'רופ ובה כינה את פרויקט ה־B-21 כ"מטען שמאפיל על כלל פורטפוליו המוצרים של החברה", עם חיובים לא צפויים ועלויות ייצור הולכות וגדלות ביחס לצפוי. "לא נופתע לראות חיובים מצטברים בשנים הבאות", כתבו זמן קצר לאחר שהחברה הודיעה על חיוב בלתי צפוי של 477 מיליון דולר לפני מס בשל שינוי בתהליך הייצור ועלייה במחיר חומרי הגלם. בנק אוף אמריקה ממליץ על קנייה בזכות הביקוש העולמי לטילים בליסטיים ומערכות יירוט, מערכות שו"ב ומכ"מים, אך הורידו את מחיר היעד בשל "רווחיות נמוכה יותר בטווח הקצר שמקורה בפרויקט המפציץ B-21". בבנק אף הזכירו רמיזות שהגיעו מכיוון החברה בתחילת השנה שעברה כאילו תוכנית המפציץ הוקפאה או הופסקה.

"נורת'רופ סובלת מתקרת זכוכית שהוצבה לה על ידי מערכת הביטחון האמריקאית בכך שהיא מוגבלת ביכולות הייצוא שלה", אומר רועי שגיב, מנהל השקעות במגדל שוקי הון. "מטוס ה־B-2 שהיא מייצרת נמצא אך ורק ברשות חיל האוויר האמריקאי ואלה גם התוכניות לדור הבא שלו, ה־B-21. למרות תצוגת התכלית מההפצצה באיראן, מדובר במפציץ יקר מאוד שלא ניתן למכירה מחוץ לארה"ב, ולכל היכולות המצוינות שלו, שכוללת גם מערך פיתוח תוכנה מרשים, אין אופק מסחרי משמעותי".

הבעיה הזו משותפת לכלל חברות הציוד הביטחוני האמריקאיות; לוקהיד מרטין, למשל, מוגבלת במכירת החמקן F-22 בעל היכולות המשופרות, ומסתפקת באישור האמריקאי למכור את מטוסי F-35 בלבד למספר בנות ברית (בהן ישראל). אפילו מניית בואינג, שפיתחה את הפצצה חודרת-הבונקרים שהוטלה על מתקן העשרת האורניום בפורדו, GBU-57, בקושי עלתה. מה גם שהשוק כעת איננו מתמחר מלחמה עצימה בין איראן לארה"ב: "המניות הביטחוניות שלא עולות ומחיר הנפט מסמנים שהשוק לא מעריך שאיראן תגיב במלחמה רבתי מול ארה"ב ובנות הברית שלה במפרץ", מעריך שגיב.

לא שלנורת'רופ או מתחרותיה קיימת ברירה אחרת: הן חייבות להתחרות על המכרזים היקרים הללו כדי ליהנות מתקציבי ממשל ולהתקרב למערכת הביטחון באמצעות חוזים אסטרטגיים, מתוך תקווה לייצר רווחים ממערכות אחרות.

הפרויקט שמשאיר את האנליסטים אופטימיים

אבל בכל זאת, מחצית מהאנליסטים המסקרים את המניה רואים בה הזדמנות. "המלחמה המתמשכת באוקראינה, המלחמה במזרח התיכון והחשש מפלישה סינית לטייוואן מעלים את הוצאות הביטחון בכל העולם, ובפרט באירופה", אומר שגיב. "מדינות נאט"ו, למשל, צפויות להגדיל את הקצאת תקציבי הביטחון ממגבלה של 2% ל־5% מהתל"ג, עלייה אדירה בתקציבים. ההחלטה תשפיע מאוד על החברות האמריקאיות".

ויש תקווה נוספת. נור'תרופ, כאמור, היא זכיינית פוטנציאלית בפרויקט העתידי של טראמפ, "כיפת זהב" - מערכת לוויינית שמיירטת טילים ומבוססת על תפיסת ההגנה של כיפת ברזל הישראלית. "אם מדברים על עלייה בהוצאות הביטחון, לפחות 1.5% מהתל"ג יופנה למערכות סייבר, חלל ולווינים - מה שנותן לחברות דוגמת נורת'רופ אפיק צמיחה חדש".