מתווה יש, תקציב אין: מי יממן את עלות הפיצוי לאלו שנתקעו בחו"ל במלחמה

בדיון סוער שאירע בתחילת השבוע בוועדת הכלכלה, יו"ר הוועדה, ח"כ דוד ביטן, קרא למשרדי האוצר והתחבורה לגבש בתוך עשרה ימים מתווה פיצוי לישראלים שנותרו ללא יכולת לחזור מחו"ל בעקבות פתיחת הלחימה מול איראן. לפי הערכות, מדובר בכ־150-200 אלף נוסעים שלא הצליחו לשוב ארצה בשל סגירת המרחב האווירי.

● מלא בחורים וללא הסכמות: מאחורי הקלעים של מתווה פיצוי הישראלים שנתקעו בחו"ל
● המאבק על 40 מיליון השקלים שתוקע את שיקום קיבוץ ניר עוז

בעקבות זאת, במשרד התחבורה מקדמים מתווה פיצוי לפיו נוסעים שטיסתם בוטלה ונאלצו להישאר בחו"ל בעקבות סגירת המרחב האווירי של ישראל, יהיו זכאים לפיצוי בסך 150 דולר ליום, עד חמישה ימים לכל היותר ובמימון המדינה.

נזכיר כי השמיים נפתחו לטיסות חילוץ רק בחלוף חמישה ימים מתחילת המבצע, על כן בהערכה גסה - מדובר בסכום של 750 דולר לכ־150 אלף איש. בסך־הכול כ־112 וחצי מיליון שקל. מאיפה יגיע הסכום, והאם מדובר בפתרון ישים?

החוק כלשונו מטיל כעת את האחריות על חברות התעופה. לפי חוק שירותי תעופה המכונה "חוק טיבי" (על שם יוזמו ח"כ אחמד טיבי), כאשר טיסה מבוטלת שלא בשליטת חברת התעופה, מוטל עליה לספק החזר כספי או טיסה חלופית לישראל, ולספק שירותי סיוע הכוללים לינה, מזון ותקשורת על כל יום שהנוסע נתקע בחול.

לפי התיקון שבוצע ל"חוק טיבי" בפברואר האחרון - לשרת התחבורה יש סמכות לפטור את חברות התעופה מחובות אלה (למעט החזר כספי על הטיסה שבוטלה) ולהגביל את שירותי הסיוע ליומיים בלבד מביטול הטיסה בשל "מצב מיוחד" תעופה" (סעיף 9א' לחוק). וכך, החברות מעוניינות שהמדינה היא זו שתישא בעלות שירותי הסיוע - ומעבר לשורת הדין גם על הימים הראשונים.

החברות דורשות שיפוי

בחברות התעופה טוענים כי הן סופגות הפסדי ענק מאז פרוץ מבצע "עם כלביא". לטענתן, המרחב האווירי נסגר בהחלטת ממשלה באופן תקדימי וכזה שלא מאפשר להציע טיסות אחרות, ועל כן האחריות לפצות את הנוסעים מוטלת על המדינה. אל על דיווחה על הפסד ישיר של 50 מיליון דולר מתחילת המבצע. מנכ"ל ישראייר העיד בוועדת הכלכלה כי עד כה זיכו אנשים על סך 10 מיליון דולר. בארקיע הסבירו כי אם ייאלצו לשלם לנוסעים לפי החוק, יפסידו עשרות מיליוני דולרים.

גם חברות תעופה זרות הביעו את מורת־רוחן והצטרפו לחברות הישראליות בדרישה לפטור רטרואקטיבי. כל החברות מבקשות להשאיר רק את החובה להשיב לנוסעים את מחיר כרטיס הטיסה שבוטל. החברות דורשות כי המדינה תשפה אותן על ההוצאות שנגרמו להן בתקופה זו, בין היתר בגין טיסות ריקות, אובדן הכנסות ותביעות פיצויים מצד נוסעים.

כחלופה נוספת (ופחות מועדפת), מציעות חברות התעופה כי שרת התחבורה מירי רגב תפעיל את סעיף 9א' ל"חוק טיבי" ותעשה שימוש בסמכותה לפטור אותן מתשלום פיצויים. עם זאת, רגב אינה מעוניינת להפעיל את הסעיף בטרם יימצא פתרון לפיצוי הנוסעים.

נכון להיום, גם הפעלת הצו אינה פותרת את הבעיה עבור חברות התעופה, אלא רק מצמצמת אותה, שכן הצו מחייב את החברות לשאת בעלויות שירותי הסיוע כגון לינה והסעות, עבור עשרות אלפי נוסעים שנתקעו בחו"ל ביומיים הראשונים שלאחר מועד הטיסה שבוטלה.

אין עדיין הסכמות

השאלה הגדולה היא, באם יעבור מתווה הפיצוי של משרד התחבורה - מי יממן את העלות העומדת כאמור על כ־112 וחצי מיליון שקל בקירוב. משרד התחבורה מציע לממן את מתווה הפיצויים באמצעות הלוואה מרשות שדות התעופה, כאשר הכוונה היא שהמדינה תחזיר את ההלוואה בעתיד באמצעות קיזוז מהסכומים שרשות שדות התעופה ממילא אמורה להעביר לאוצר. מנגד, משרד האוצר מתנגד למימון מלא, בטענה כי לפי הדין האחריות למימון הלינה היא על חברות התעופה, שהרוויחו היטב במהלך המלחמה.

מימון הפיצוי באמצעות הלוואה מרשות שדות התעופה לגוף שמתמודד עם הפסדי ענק לא נראה כמו פתרון ישים, וגם יו"ר ועד עובדי רש"ת, פנחס עידן, מתנגד לכך. 2024 הייתה אחת הקשות בתולדות הרש"ת. הירידה הדרמטית בתנועת הנוסעים שנבעה מהמלחמה ומהפסקת פעילותן של רבות הובילה להפסדים כבדים. הצמצום בפעילות פגע בהכנסות מגורמי תעופה, בהם חברות תעופה, חנויות דיוטי פרי ועוד. על־פי נתוני רש"ת, הכנסותיה בשלושת הרבעונים הראשונים לשנה צנחו בכ־35% (הפסד נטו של כ־29 מיליון שקל).

גם בנוגע לגובה הפיצוי לנוסעים אין הסכמות. גורמים בענף מציינים כי לא התקיימו דיונים מעמיקים, אלא הועלו הצעות כלליות מצד משרד התחבורה. למעשה, כל עוד האוצר לא תומך במימון מלא, ספק אם ניתן לממש את הסיוע.