בית המשפט המחוזי פסל הוראה של המנוח להוריש דירה לאשתו

הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה

על אף שנישואיהם ארכו 25 יום בלבד עד למותו של הבעל, הסכם הממון הלקוי עליו חתמו בני הזוג מעסיק שלוש ערכאות של בתי המשפט בישראל מזה למעלה משלוש שנים.

מאחר שאין מדובר בנישואים ראשונים עבור בני הזוג, וככל הנראה היו ביניהם פערים כלכליים משמעותיים לטובת הבעל, הם ערכו הסכם ממון, שמטרתו הייתה להסדיר את יחסיהם הכלכליים עם תום הנישואים מחמת פרידה או מוות.

● יש לכם דירה מלפני הנישואים? כך תדאגו שהיא תישאר שלכם גם בגירושים
● לא רק לעשירים: מתי כדאי לעשות הסכם ממון, ולמה צריך לשים לב

בני הזוג לא השכילו להבין שהסכם ממון אינו יכול לקבוע הסדרי ירושה לאחר המוות, אותם ניתן לקבוע באמצעות עריכת צוואה בלבד, ולכן תוצאות ההליכים המשפטיים שהתקיימו לאחר מות הבעל אינן מממשות את כוונותיו המקוריות.

הסכם הממון: הפרדה רכושית ומתווה פיצויים הדרכתי

ההסדר הרכושי אליו כיוונו בני הזוג בעת עריכת הסכם הממון, היה יצירת הפרדה רכושית בין בני הזוג, כך שהאישה לא תהיה שותפה לזכויות הבעל. כדי לפצותה על כך, וכדי שלא תצא עם סיום הנישואים בידיים ריקות, נקבע בהסכם הממון מתווה פיצויים הדרגתי. הבעל התחייב לרכוש "דירת השקעה" בשווי שלא יפחת מ-1.9 מיליון שקל, והאישה תקבל בה זכויות בהיקף גדל, ככל שמשך הנישואים יהיה ארוך יותר: לאחר 4 שנים האישה תהיה זכאית לשליש דירה, לאחר 7 שנים לשליש נוסף, ולאחר 10 שנים הדירה כבר תהיה כולה שלה.

בנוסף קבעו הצדדים כי ככל שהבעל ילך לעולמו מבלי הצדדים נפרדו, האישה תקבל מיידית את מלוא הדירה, וכי "התחייבות זו היא סופית ובלתי חוזרת, אשר תגבר על כל הוראת צוואה ותהווה חוב של האיש כלפי האישה גם לאחר המוות".

לו במקביל לחתימה על הסכם הממון, היה הבעל עורך צוואה עם הוראות זהות, הרי שההסדר הרכושי המוסכם היה יוצא לפועל, אולם הבעל לא הותיר אחריו צוואה כלל. כתוצאה מכך, על אף משך הנישואים הזעום, ניתן צו ירושה על-פי דין, שהקנה לאלמנה מחצית מרכושו של הבעל - בניגוד להסכם הממון וככל הנראה בניגוד לרצונו של המנוח.

האלמה דרשה גם דירה בנוסף למחצית הרכוש

ניסיונם של ילדי הבעל מנישואיו הראשונים להפוך את תוצאת פסק הדין באמצעות ערעור לבית המשפט המחוזי ולאחר מכן לבית המשפט העליון - כשל.

אולם האלמנה לא הסתפקה בכך והגישה תביעה לחייב את העיזבון להעביר לבעלותה דירה השייכת למנוח, בנוסף למחצית מרכושו. על-פי הסכם הממון, בעת מותו של המנוח האישה הייתה אמורה להפוך לבעלים של מלוא דירת ההשקעה שהבעל התחייב לרכוש עבורה. מאחר שהבעל לא הספיק לרכוש דירה כזו במהלך החודש הבודד שארכו נישואיהם, טענה האישה כי יש להעביר לבעלותה זכויות בדירה קיימת אחרת על שמו.

בית המשפט לענייני משפחה קיבל את תביעת האישה, אולם הפעם ערכאת הערעור התערבה.

בית המשפט המחוזי הבהיר פעם נוספת את הפער בין שליטתו של הסכם ממון על יחסי הצדדים בחיים, לבין מגבלתו לשלוט בירושה לאחר המוות. חוק הירושה קובע כי מתנה שאדם מתחייב להעניק לאדם אחר לאחר מותו היא חסרת תוקף, אלא אם נעשתה במסגרת צוואה. לכן ההוראה בהסכם הממון, שבה מקנה הבעל את מלוא הזכויות בדירה לאישה לאחר מותו, היא פסולה, נמחקת מההסכם, והאישה לא תזכה לקבל את הדירה.

הסדר חוקי בעייתי

ההסדר החוקי האמור הוא בעייתי, מאחר שבניגוד להסכם ממון, שהוא חוזה מחייב - צוואה ניתנת לשינוי חד-צדדי תמיד, ולכן אינה מהווה תחליף הולם להוראה בהסכם הממון.

בשנת 1999 הוקמה ועדה לתיקון חוק הירושה, שבין היתר המליצה לתת אפשרות להכליל בהסכם ממון הוראות ירושה. בשנת 2021 פורסם תזכיר חוק הירושה, אולם חלק זה טרם נחקק, ולכן בינתיים יש למצוא פתרונות משפטיים יצירתיים אחרים.