"צייד הפדופילים" חויב לשלם 2.6 מיליון שקל בתביעות לשון הרע

דוביצקי נהג להתחזות לקטין, לנהל התכתבות מינית עם גברים בגירים, לקבוע עמם פגישה, לדווח למשטרה, לתעד את הובלת הגברים לחקירה ולפרסם את הסרטונים תוך הצגתם כפדופילים • ביהמ"ש דחה את בקשתו לבטל שבעה פסקי דין שניתנו נגדו בהיעדר הגנה והוא לא הפקיד את הערבות שהייתה התנאי לערעור בתיק נוסף

צילום: Shutterstock
צילום: Shutterstock

אבי דוביצקי, שכינה את עצמו "צייד הפדופילים", ישלם 2.6 מיליון שקל בשבע תביעות לשון הרע ופגיעה בפרטיות שהוגשו נגדו והתקבלו בהיעדר כתב הגנה. סגן נשיאת בית משפט השלום בתל אביב, טל חבקין, דחה את בקשותיו של דוביצקי להאריך את המועד להגשת כתבי הגנה בהן. דוביצקי קיבל אישור להגיש כתב הגנה בתביעה העיקרית נגדו, בתנאי שיפקיד 200 אלף שקל בתוך שלושה שבועות. אולם דוביצקי לא הפקיד את הערבות, ולכן גם פסק דין זה נכנס לתוקפו.

הג'וב החדש של היועצת המשפטית שסירבה לאשר לנתניהו מימון הוצאות
האשמות הדדיות ומחלוקות על מיליונים: נחשף סכסוך ענק בצמרת משרדי עורכי הדין

דוביצקי נהג להתחזות לקטין, לנהל התכתבויות בעלות אופי מיני עם גברים בגירים, ועם חלקם קבע פגישה. סמוך לפגישות התלונן דוביצקי במשטרה על תוכן ההתכתבויות בטענה כי מדובר בעברייני מין, דיווח על מועדן ותיעד בסרטונים את המפגשים עם המשטרה והובלת הגברים לחקירה.

דוביצקי פרסם את הסרטונים באתרים שהפעיל, הציג את הגברים כפדופילים, ציין את פרטיהם, פרסם תצלומים אינטימיים של חלקם וחשף את שמות בני הזוג.

לטענתו, מעשיו נועדו למיגור הפדופיליה ברשת. בסוף 2014 הוא עבר לפלורידה, שינה את שמו ל"רוי מילר" וויתר על אזרחותו הישראלית.

התביעות הוגשו בשנים 2019-2016 בידי שמונה גברים שתועדו בידי דוביצקי, אך איש מהם לא הועמד לדין; רק אחד מהם נעצר.

דוביצקי לא הגיש כתבי הגנה וחויב בשנים 2019-2017 לשלם 400 אלף שקל לתובע הראשון, 300 אלף שקל לשני, 250 אלף שקל לשלישי, 300 אלף שקל לרביעי, 200 אלף שקל לחמישי, 750 אלף לשישי (שחקן תיאטרון), 100 אלף שקל לשביעי ו-300 אלף שקל לשמיני.

במרץ 2024 החל דוביצקי להגיש בקשות לביטול פסקי הדין, לאחר שנעשו ניסיונות לאכוף חלק מהם בארה"ב (הליכים שעודם מתנהלים).

"דפוס מיוחד וחריג של חומרה"

השופט חבקין קבע - בהחלטה שניתנה בחודש שעבר ופורסמה היום (ד') - כי התביעות ופסקי הדין הומצאו לדוביצקי כדין, הוא ידע על ההליכים המתנהלים נגדו ולא התגונן מפניהם. ההתנהלות הדיונית של דוביצקי הייתה, לדברי חבקין, בעלת דפוס מיוחד וחריג של חומרה, חוסר תום-לב קיצוני ופגיעה בטוהר ההליך השיפוטי.

דוביצקי המשיך בפרסומיו על התובעים בניגוד לצווי בתי המשפט והפר את הצווים שהורו לו להסיר את הפרסומים. בנוסף התקבלו טענות התובעים לזיוף מסמכים מצד דוביצקי, לרבות תצהירים וחוות-דעת רפואיות.

דוביצקי נמנע מלהתייצב לדיון. חבקין דחה את טענתו לפיה מדובר בסיבות רפואיות, וקבע כי הסירוב נובע מחשש מאימת הדין.

חבקין בחן גם את סיכויי הגנתו של דוביצקי וקבע כי הוא לא ביסס את טענותיו העובדתיות בראיות קבילות, ודי בכך כדי לדחות את גרסתו בעניין ההתכתבויות עם התובעים.

"נטל את תפקיד החוקר, השופט והתליין"

מעל הדרוש דן חבקין גם בטענות ההגנה לגופן, על סמך ההנחה (לצורך הדיון בלבד) שהטענות העובדתיות לגבי המעשים שייחס לתובעים היו מוכחות. ההגנה העיקרית שנבחנה הייתה אמת הפרסום, בשאלה האם היה אינטרס ציבורי בפרסומים כפי שנעשו.

חבקין אמר כי קיים אינטרס ציבורי חשוב במיגור התופעה החמורה של עבריינות מין ברשת. הוא ציין כי יש חשיבות לתחקירים עיתונאיים בנושא, אולם הללו צריכים להיעשות בידי גורם אחראי, זהיר ומפוקח ובהתאם לכללי האתיקה ונורמות העיתונות האחראית. התמונה לכאורה שנחשפה בעניינו של דוביצקי רחוקה עד מאוד מלעמוד בדרישות אלה, קבע חבקין.

לדברי השופט, פעולותיו של דוביצקי התאפיינו בהיעדר כל מגבלות ופיקוח. דוביצקי נטל על עצמו את תפקיד החוקר, השופט והתליין; ביצע לתובעים "שיימינג" (ביוש) שפגע בהם מעבר לנדרש בבחינת עונש; לא נטל אחריות על מעשיו; והפר ביודעין צווים שיפוטיים. פרסומיו על התובעים היו מכפישים, פגעו בשמם הטוב ובפרטיותם יתר על המידה, בכוונה לפגוע ובחוסר תום-לב, ולכן אין אינטרס ציבורי בפרסומם כמות שהם. לכן, נקבע, סיכויי הגנתו היו נמוכים.

כאמור, חבקין האריך את המועד רק לגבי פסק הדין בסך 750 אלף שקל, אשר לדבריו מעלה קושי לא מבוטל בשל סכומו הגבוה - הן היחס לתביעות נגד דוביצקי והן ביחס לתביעות דומות. בכפוף להפקדת הערבות, קבע חבקין, פסק דין זה יבוטל, ודוביצקי יוכל להגיש כתב הגנה.

דוביצקי חויב בהוצאות בסכום כולל של 62,500 שקל. את התובעים ייצג עו"ד גיא צברי.

מדוביצקי נמסר כי "1. אישור רפואי וחוות דעת מקצועית הוגשו על-ידי לקונסוליה הישראלית בניו יורק, אשר אישרה את המסמכים כחוק. לצערי, בית המשפט סירב לקבל את המסמכים המקוריים ולדון בבקשה למרות חשיבותה, ואף נמנע מלקיים דיון ענייני בנושא מצבי הרפואי.

2. חוות הדעת הגרפולוגית, שהתבססה על מסמך סרוק בלבד ולא על המקור, כללה טענת זיוף מבלי שבוצעה בדיקה מקצועית מלאה כנדרש. בשל כך, הגשתי תביעה אזרחית נגד הגרפולוגית, על קביעותיה חסרות הבסיס.

3. חלק מהתובעים הודו במשטרה שהם אכן ניהלו שיחות מיניות עם מי שחשבו שהוא קטין, ואחד מהם אף הודה שפגע בשני ילדים במסגרת תפקידו כחובש בבית ספר - עובדה חמורה שראויה לבחינה ציבורית ומשפטית נפרדת.

פעולותיי נבעו מהרצון להגן על קטינים ולחשוף תופעה מסוכנת ברשת. עם זאת, אני מכבד את מערכת המשפט הישראלית, ומאמין שגם לי - כמו לכל אדם - מגיע יומו בבית המשפט, תוך שקיפות, דיון הוגן וקבלת כלל הראיות".