בין עזה לאוקראינה: מומנטום שלילי לחברות הביטחוניות בישראל

לאחר שגרמניה צמצמה בצעדי ענק את הפער מול ארה"ב ומיצבה את עצמה במהלך המלחמה כספקית הביטחונית השנייה בגודלה של ישראל, הודעת הקנצלר פרידריך מרץ מצביעה על סדק ביחסים. האיסור על מכירת נשק שמשמש ללחימה ברצועת עזה מטיל צל כבד על המשך שיתוף־הפעולה הביטחוני בין שתי המדינות, ומעורר חשש כי מעבר להצהרות הרשמיות מתרחשת מהפכה בשטח - שבמסגרתה האמברגו הנקודתי עלול להפוך למפולת.

● פרשנות | גרמניה הייתה הסכר בפני גל החלטות אנטי־ישראלי באירופה. היא נשברה
● בהשראת ישראל: הפתרון של טורקיה לשיגור כטב"מים מתאבדים

היום (א') נרשמה תגובה חריפה בשוק ההון, כאשר מניית אלביט צנחה ביותר מ־5% והובילה את מגמת הירידות במניות הביטחוניות בבורסה. הטלטלה בענף התחזקה גם על רקע הפגישה הצפויה בין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לבין ולדימיר פוטין באלסקה, שעשויה לסמן את סוף המלחמה באוקראינה.

לכאורה, ישראל כבר קיבלה מגרמניה את ספינות הסער 6 שמשמשות בלחימה בעזה, ואילו הצוללות אינן מיועדות לרצועה. ואולם הניסיון מהעבר מלמד כי הגבולות האמיתיים של אמברגו רשמי לרוב רחבים הרבה יותר, כאשר מי שקובעים את העובדות בשטח הם הפקידים בדרגים השונים.

מדינות שהטילו בעבר אמברגו נשק על ישראל היו ספקיות שוליות יחסית, כמו איטליה שהיוותה מקור לכ־1% בלבד מהיבוא לפני המלחמה. לעומת זאת, גרמניה סיפקה כ־33% מכלל יבוא הנשק לישראל בין השנים 2020 ל־2024, לעומת 6.9% בלבד בין 2018 ל־2022.

בשנת 2023, גרמניה אישרה יצוא ביטחוני בסך 326.5 מיליון אירו לישראל - כמעט מחצית מכלל יבוא הנשק הקונבנציונלי של ישראל באותה שנה. ב־2024 אישרה ברלין יצוא נוסף של כ־142.6 מיליון אירו, ובסך־הכול, לפי נתוני הבונדסטאג, הרשאות היצוא מ־7 באוקטובר 2023 ועד 13 במאי 2025 הסתכמו ב־485 מיליון אירו.

פרשנות מרחיבה

בכיר בתעשיות הביטחוניות הגדיר את ההחלטה הגרמנית "קטסטרופלית". לדבריו, הניסיון עם מדינות שהטילו בעבר אמברגו על ישראל - בין אם גורף, כמו ספרד ואיטליה; ובין אם מוגבל לרישיונות חדשים, כמו קנדה - מראה שפקידים נוטים לפרש את ההוראות לחומרה, מה שמחלחל לאחר מכן למקומות נוספים.

"במשרדי ההגנה בעולם מספיק שהמנהיג יכתיב כיוון מסוים, ולמטה זה יתורגם לחומרה, כי אף אחד לא רוצה להסתבך", מסביר הבכיר.

לצד הספינות, הגרמנים סיפקו לישראל מוצרים שונים החל מפגזים וחומרי נפץ ועד חלקי חילוף לרכבים מבצעיים, אבל מעל הכול עומד רכש הצוללות. לפי לוחות הזמנים המתוכננים, אח"י דרקון - הצוללת השישית שרוכשת ישראל מחברת טיסנקרופ, והגדולה ביותר שנבנתה בגרמניה מאז מלחמת העולם השנייה - אמורה להגיע לישראל עוד השנה.

עלותה נאמדת בכ־550 מיליון אירו, גבוהה מזו של אח"י תנין ואח"י רהב (כ־400 מיליון אירו כל אחת) ואף גבוהה מעלותן הכוללת של ארבע ספינות סער 6 (450 מיליון אירו).

"זה לא רק טיל או חימוש כזה או אחר", מדגיש הבכיר, שמציין כי האירוע עלול להתרחב. "אם תעשייה ביטחונית תרצה לקנות מעבד מחברה גרמנית, היא עלולה להיתקל בדרישה לרישיון. זה כבר קורה במדינות אחרות, לא רק בהקשר של מכירה, אלא גם ברכש. אפילו ללא אמברגו, נתקלים בסחבת".

לפי גורמים נוספים בתחום, סימן שאלה מרחף גם מעל עתידם של שיתופי־פעולה אסטרטגיים בין חברות ישראליות לגרמניות (Joint Venture). דוגמה בולטת היא יורוספייק, חברה שהבעלים שלה הם רפאל (20%), ריינמטאל (40%) ודיהל (40%) המשווקת את טילי הספייק של רפאל ל־42 מדינות, בהן 20 חברות נאט"ו. ריינמטאל, למשל, משתפת פעולה בארבע השנים האחרונות גם עם חברת UVISION הישראלית בתחום הכטב"מים המתאבדים.

הסכר נפרץ

העסקה ההיסטורית למכירת מערכת "חץ 3" לגרמניה תמורת כ־3 מיליארד אירו עשויה לשמש כמשקל נגד מול ההידרדרות במערכת היחסים בין המדינות. המסירה הראשונה של המערכת צפויה להסתיים עוד ב־2025, כאשר כלל הפריסה תימשך כמה שנים. על אף שפרטי הרכישה נדונו עוד לפני המלחמה בעזה, הביצועים במסגרתה רק הגבירו את העניין הגרמני.

לפני כחודשיים התקיימה בגרמניה פגישת תיאום בהובלת משה פתאל, ראש מינהלת חומה במפא"ת; ובהשתתפות ראש פרויקט חץ 3 בגרמניה, קולונל קרסטן קופר; מנהל מפעל מל"מ בתעשייה האווירית, יעקב גליפת; וכן נציגים מהחברות הגרמניות MBDA ו־IABG.

זהו היה שלב מהותי בתיאום בין המדינות לגבי התהליך, שעומד בלוחות הזמנים למרות האתגרים שהמלחמה מציבה בפני התעשייה האווירית. עם זאת, בטווח הארוך, גרמניה עלולה להירתע מרכש אסטרטגי נוסף מישראל.

ישראל תידרש לפעול בנחישות כדי לצמצם את ההשפעות המעשיות של המסר הפוליטי מברלין. עד כה, המאמצים לעצור מגמות דומות במדינות אחרות כשלו, והסכר נפרץ - כפי שהוכח בתערוכות נשק בצרפת. זה החל ביורוסאטורי במאי אשתקד, המשיך ביורונאבאל באוקטובר והגיע לשיא בתערוכה היוקרתית בתבל, הסלון האווירי בפריז, ביוני. בסיכומו של דבר, ההגבלות עשויות להתרחב גם בגרמניה.