הכלכלה הישראלית התכווצה בחדות? זה מה שעומד בבסיס הנתונים

נתוני התוצר שפורסמו העידו על התכווצות משמעותית של כלכלת ישראל • זמן טוב לעשות סדר: מהו תוצר, איך מחשבים אותו ומה ההבדל בין תמ"ג לתל"ג? • המשרוקית של גלובס מציגה: המוניטור מבאר מושגים

מושגים לאזרחות מיודעת. תוצר מקומי גולמי / צילום: Shutterstock
מושגים לאזרחות מיודעת. תוצר מקומי גולמי / צילום: Shutterstock

מדי שבוע נבאר מושגים מקצועיים מעולמות הממשל והמדיניות, המופיעים בהקשרים אקטואליים, במטרה להעמיק את הידע וההיכרות של הקוראים עם המערכת הציבורית והאופן שבו היא משפיעה על חייהם. המוניטור הוא שיתוף פעולה של גלובס והמרכז להעצמת האזרח. מדור המוניטור שעוקב אחר יישום החלטות ממשלה וחקיקות מתפרסם אחת לשבועיים בימי חמישי באתר גלובס

המושג

תוצר מקומי גולמי: הערך הכלכלי של כל המוצרים והשירותים שיוצרו בשטח המדינה לשימוש סופי ההקשר האקטואלי

המשרוקית | בין הכלכלי לפוליטי: על סוגי השביתות וההשבתות, ומה אמר ביהמ"ש לגביהם

ההקשר האקטואלי

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה שהתוצר המקומי הגולמי - או בקיצור: תמ"ג - התכווץ ב־3.5% ברבעון השני. מדובר באחד הנתונים הכלכליים החשובים שיש, אבל מה בדיוק הוא אומר?

איך אומדים את התוצר?

נתחיל מההגדרה היבשה. תוצר מקומי גולמי (תמ"ג) הוא הערך הכלכלי של כל המוצרים והשירותים שיוצרו בשטח המדינה לשימוש סופי במהלך השנה. ההגדרה הזאת מכילה שני מושגים שצריכים ביאור נוסף: "ערך כלכלי" ו"שימושים סופיים".

נתחיל מהראשון. "ערך" של מוצר זה דבר שקשה לכמת אותו, לכן הדבר הכי קרוב הוא לנסות להבין כמה אנשים מוכנים לשלם עליו - או בקיצור, המחיר של המוצר בשוק. ומה לגבי השירותים והמוצרים שמספקת הממשלה - שלרוב ניתנים לציבור ללא תשלום? את הערך שלהם אומדים לפי העלות שלהם, דהיינו, לפי ההוצאה התקציבית עליהם.

מהם "שימושים סופיים"? הכוונה כאן היא לאחד מארבעה סוגי שימושים: 1) צריכה פרטית - אנשים פרטיים ומשקי בית רוכשים מוצרים ושירותים וצורכים אותם; 2) צריכה ציבורית - זה השימוש במוצרים שעושה המגזר הציבורי במובנו הרחב (כולל הרשויות המקומיות); 3) השקעות - רכישת נכסים שמיועדים להגדלת כושר הייצור, כמו מכונות, מבנים ומחקר ופיתוח (בניגוד לשימוש בשיח הרווח, כאן תחת "השקעות" לא נכללות פעולות פיננסיות כמו קניית ניירות ערך); 4) יצוא.

וכך נאמד התמ"ג: סוכמים את כל המוצרים שיוצרו במשק לשימוש סופי, מכפילים במחיר - ומקבלים את התוצר. הבעיה היא שבפועל, אי אפשר לעשות את החישוב הזה. הקושי נעוץ בכך כשמישהו רוכש מוצר, אין דרך לדעת האם המוצר ישמש אותו כחומר גלם או כשימוש סופי.

כדי להתגבר על הבעיה הזאת, קיימות שלוש שיטות לאמידת התוצר שהתוצאה המתקבלת מהן אמורה להיות זהה: 1) הייצור - סכימת הערך המוסף של כל היצרנים המקומיים (התפוקה פחות צריכת הביניים); 2) ההוצאות - סיכום ההוצאה לצריכה סופית בתוספת השקעה גולמית ויצוא פחות יבוא; 3) ההכנסות - סכימת ההכנסות הראשוניות שחולקו על ידי היחידות היצרניות המקומיות (כמו שכר עבודה).

בין תמ"ג לתל"ג

לא נסיים בלי מילה על ההבדל בין תוצר מקומי גולמי (תמ"ג) לתוצר לאומי גולמי (תל"ג). כפי שוודאי שמתם לב, המילה השנייה עושה את כל ההבדל: ה"מקומי" משמעו שמתחשבים רק בייצור בשטח הגיאוגרפי של מדינה מסוימת (כולל בידי גורמים זרים) וה"לאומי" משמעו שמתחשבים רק בייצור בידי התושבים של אותה מדינה (כולל הייצור שלהם בחו"ל).

לקריאה נוספת: