האנשים שתמורת הרבה מאוד כסף יעזרו לכם להיעלם

מאות כרטיסי אשראי, טלפונים חד–פעמיים, כתובות חלופיות עבור וולט ואובר, הספדים מזויפים ברשת, כרטיסי זיכרון זעירים ונעליים שלא משאירות עקבות • סביב הצורך של ידוענים ואולטרה-עשירים לשמור על פרטיות התפתחה תעשיית יועצים, שמכירים את הטקטיקות הקיצוניות ביותר להישאר מחוץ לרדאר • הצצה לעולם שבו לשקר אין רגליים • 5 סיפורים עוצרי נשימה מהעולם

האנשים שתמורת הרבה מאוד כסף יעזרו לכם להיעלם / עיצוב: אלישע נדב
האנשים שתמורת הרבה מאוד כסף יעזרו לכם להיעלם / עיצוב: אלישע נדב

כך בחרנו: גלובס מגיש בתרגום בלעדי לעברית ממיטב הכתבות שפורסמו בעיתונים המובילים בעולם. בחודשים האחרונים עקבנו אחר סיפורים מעוררי השראה, תחקירים בעלי ערך ומגמות מפתיעות מגופי תקשורת מגוונים בעלי שיעור קומה. הכתבות ערוכות ומוגשות באופן הנאמן ביותר לגרסת המקור. קריאה מהנה וגמר חתימה טובה!

אמ;לק

בעשורים האחרונים אנחנו חיים במעין בית זכוכית שמתועד מכל כיוון - מחשבי־על בכיס, מייל חינמי, גוגל סטריט ויו ומצלמות בניידים. אלא ששורת אירועים - בהם חטיפות טייקוני ביטקוין, רצח מתוקשר של מנכ"ל ענקית ביטוח ודליפה חמורה באפליקציית המסרים סיגנל - דחפו אנשי עסקים וידוענים לחפש מקום מפלט מהתודעה. כדי להצליח בזה הם משלמים עשרות אלפי דולרים בחודש ליועצים ייעודיים, שההתמחות שלהם היא פשוט להעלים אותם. הם משמידים כל מידע ברשת או בכל רשומה אפשרית, מצליחים לתעתע אפילו את הקרובים ביותר של לקוחותיהם וגם מלמדים אותם מה לעשות אם הם חלילה נתפסים.  

אטלנטיק הוא כתב-עת אמריקאי ותיק בתפוצה חודשית, הנחשב לבעל השפעה רבה על מקבלי החלטות ומובילי דעה בארה"ב

אפשר בקלות לחשוב שאלק האריס הוא מרגל או אסיר נמלט, לנוכח כל התרגילים שהוא משקיע כדי להעלים את זהותו. דואר שמיועד לו נשלח ל־UPS. כדי לקנות דברים באינטרנט הוא משתמש ב־YubiKey, התקן שנראה כמו דיסק און קי, שפותח את Bitwarden, מנהל סיסמאות שבו שמורות מאות סיסמאות ייחודיות, ארוכות ואקראיות. אחר כך הוא נכנס ל־Privacy.com, שירות בתשלום שמאפשר לו לפתוח כרטיסי חיוב וירטואליים תחת כמה שמות שרק ירצה. להאריס כבר יש 191 כרטיסים שונים, כל אחד מיועד לספק אחר, אך כולם מקושרים לאותו חשבון בנק. המטרה: לבודד סיכונים. אם יהיה אירוע אבטחה אצל אחד מהספקים, לא ניתן יהיה לנצל את המידע שנאגר עליו במקום מסוים.

האריס גם הגביל את הגישה למספרי הטלפון המקצועיים והאישיים שלו וקישר את הטלפון הראשי שלו לעשרה מספרים. יש לו מספרים חד־פעמיים ומספרים שהם ייחודיים לפרויקט מסוים. יש מספר שהוא נותן לפועלים שמגיעים לביתו, מספר ייעודי לאימות דו־שלבי ואחד שמאפשר לערפל את זהותו במאגרי מידע. הוא גם יכול להפעיל כמה חלונות של הדפדפן בטלפון במקביל, כשבכל אחד מופיעה כתובת IP שונה, מה שמגביל את המעקב ומונע מאתרים לצבור מידע עליו.

וזה רק קצה הקרחון. האריס מסתובב עם "כרטיס דרכון", תעודה ממשלתית שנכנסת לארנק, ובניגוד לרישיון נהיגה, לא כוללת את הכתובת. כשהוא מזמין אובר הוא מבקש שיגיע לצומת סמוך לביתו, ולמשלוחי אוכל הוא מספק כתובת של שכן. רק כשהשליח יתקרב האריס יכתוב לו: אופס, טעיתי בהקלדת הכתובת. תודיע לי כשאתה מגיע ואצא.

עוד בסדרהלכל הכתבות

הצג עוד

הרצח שדחף את העשירים לרכוש שירותי היעלמות

האריס הוא המנכ"ל של HavenX, חברה שמספקת שירותי פרטיות ואבטחה קיצוניים. לקוחותיה, שרובם מתמודדים עם איומים משמעותיים, משלמים על כך עשרות אלפי דולרים בחודש.

לא מדובר בלקוחות מן היישוב, אלא בידוענים, משפחות אולטרה־עשירות ומנהלים במגזר העסקי. העניין שלהם בשירותים שמציע האריס גבר מאז הרצח של מנכ"ל ענקית הביטוח יונייטד הלת'קייר בריאן תומפסון בשנה שעברה. אירוע נוסף שתרם להיסטריה היה דליפה באפליקציית המסרים סיגנל, שבמהלכה העורך הראשי של האטלנטיק צורף בטעות לצ'ט קבוצתי של בכירי ממשל טראמפ.

מנכ''ל ענקית הביטוח יונייטד הלת'קייר, בריאן תומפסון. ''העניין בשירותי פרטיות גבר מאז שנרצח'' / צילום: ויקיפדיה - United Health Care
 מנכ''ל ענקית הביטוח יונייטד הלת'קייר, בריאן תומפסון. ''העניין בשירותי פרטיות גבר מאז שנרצח'' / צילום: ויקיפדיה - United Health Care

רבים מלקוחות HavenX מגיעים מעולם הקריפטו. חלקם התעשרו במהרה, ובגלל שאינם מסוגלים לשים את הקריפטו בבנק - הם פגיעים. אחרים מנהלים חברות קריפטו ונתפסים, בצדק או שלא, כמי ששולטים בגישה לעושר הדיגיטלי שלא שלהם. הפריחה בשוק הקריפטו הביאה לגל חטיפות, שבמהלכו חלק מבעלי המטבעות הדיגיטליים הוחזקו לצורך דרישות כופר, ואף עברו עינויים כדי שימסרו את המפתחות למטבעות שלהם. האריס אמר כי הרבעון הראשון של השנה היה העמוס ביותר של החברה מאז 2023, השנה שבה נפרדה מ-Halo, שמספקת שירותים דומים ומתמקדת בלקוחות ממשלתיים.

נאשם בחטיפה של סוחרי קריפטו בבית משפט במנהטן. ''הפריחה בשוק הביאה לגל חטיפות'' / צילום: ap, Curtis Means
 נאשם בחטיפה של סוחרי קריפטו בבית משפט במנהטן. ''הפריחה בשוק הביאה לגל חטיפות'' / צילום: ap, Curtis Means

חברות רבות, בהן ענקיות כמו Kroll, פועלות בעסקי האבטחה, אבל HavenX מיצבה עצמה כחברת בוטיק שפותרת בעיות יוצאות דופן. במהלך אחת משיחותינו האריס הזכיר מקרה שבו התקשר אליו סמנכ"ל אבטחת מידע בחברה גדולה עם צוות מודיעין משלה. מנהל בחברה נסחט, וחוקריה הצליחו לקשר בין הסוחטים לבין חשבון ברשת X, מספר טלגרם ומספר טלפון אפריקאי - אך לא פענחו את זהותם בעולם האמיתי. "שם היכולות שלהם נעצרות", אמר האריס. "זה המקום שבו אנחנו אומרים 'זה מעניין' ומתחילים".

איך לשמור על חיים במסווה, מבלי לאבד את החברים

בחייו הפרטיים להאריס יש הרבה פחות דאגות מאשר ללקוחותיו. אבל הוא מתעניין, גם מקצועית וגם כתחביב, בחיים סמויים - ובעיקר מוצא תועלת בהתנסות ישירה בשיטות שעליהן הוא ממליץ להם. הוא חי עם אשתו איליין הפסיכותרפיסטית ועם שני בניהם באזור אמיד בקצה וושינגטון הבירה.

כשביקרתי אותו מוקדם יותר השנה, שלג כיסה את החצר הקדמית ומתוכו בצבצו חבל קלוע וצעצוע לעיסה אדום. האריס (43), גבוה ובכושר, פתח את הדלת בחיוך מזמין. מצאתי את הבית רק בגלל שהוא אמר לי את הכתובת. כשחיפשתי את שמו במאגר מידע אמין בתשלום, ראיתי כתובות אחרות אבל לא את זו. גם את הכתובת שהוא נתן לי מצאתי רק בהקשר של קרן נאמנות. כמו כן, להאריס אין כלב. הצעצועים שבחוץ היו למראית עין בלבד, גרסה מעודנת של שלט שהתחזה למערכת אבטחה ביתית.

מתוך שידה במשרדו הוא שלף ערמת מסמכים משפטיים והחל להראות לי כיצד הוא מנהל את חייו הכפולים. להסתרת מקום מגוריו נדרש תהליך מורכב. בזמן שקנה את הבית הוא הקים קרן נאמנות עם חבר קרוב. ברגע שהרכישה הושלמה החבר התפטר ומינה את האריס למחליף. הדואר שנשלח אליו, כולל משלוחים כמעט על בסיס יומי מאמזון, ממוען לקרן, או לשם בדוי אקראי שהאריס השתמש בו כשמילא טופס, או משהו כללי כמו "לקוח דואר".

הוא הראה לי גלויה לחגים שקיבל לביתו יום קודם לכן ואת חילופי ההודעות מאותו הבוקר עם החבר ששלח אותה. "תודה רבה, אהבתי את התמונה", כתב האריס. "טובה קטנה: הכתובת שלנו חסויה, אז אם לא אכפת לך, השתמש בכתובת הזאת לדואר". האריס הקליד אז את הכתובת של חנות ה־UPS. "כל דבר עם השם שלנו נשלח לשם". לפחות כרטיס חג אחד כזה מנותב מהבית בכל שנה. "זו משפחה סופר־נחמדה, ואני רוצה אותה בחיינו, אז אני רוצה להיות נחמד אליה", אמר לי. בעודנו יושבים, הגיעה הודעה מהחבר, שאישר שמעתה ואילך ישתמש רק בכתובת האחרת.

בזמן שהאריס הסביר לי על השיטות והציוד המיוחד שמאפשרים לו לחיות כאילו הוא בתוכנית להגנת עדים, הייתה בקולו נימה של התלהבות, כמו חובב גיטרה שמראה את הסטודיו הביתי שלו. האריס הוא אדם פרטי מטבעו. הוא נזכר כיצד אמו שאלה אותו 'איך היה בבית הספר?' כשהיה בן 5. "בסדר", השיב. בערב, כשרחצה אותו, היא גילתה תפרים בראשו. הוא נפל בבית הספר. "זה היה ב־1987", האריס אמר, "בית הספר פשוט לא התקשר".

מרגל יכול לשכפל את מסך המחשב שלכם מהחדר הסמוך

כיום יש לו סיבות מקצועיות לדיסקרטיות, ואמצעי הזהירות שלו יעילים. אחרי אירוע אבטחה בקיץ שעבר כמה מלקוחות HavenX, שלא עשו אתחול פרטיות מלא, קיבלו מייל עם תמונה של הבית שלהם לצד ההודעה: צפית בפורנו. שלם לנו ביטקוין אחד ולא נגלה למעסיק שלך. "אשתי גם קיבלה הודעה כזו", נזכר האריס, "והייתי כל כך מרוצה, בגלל שהייתה שם תמונה של חזית סניף UPS".

קשה מאוד לחיות בפרטיות, כשכולנו משאירים כל הזמן עקבות מידע דיגיטלי שמזהים אותנו. אם אתם על הכוונת של מדינה בעלת יכולות של איסוף מודיעין אותות, תשכחו מזה: הפנים, הקול, צורת ההליכה שלכם ואפילו האופן שבו אתם מזיזים את העכבר יסגירו אתכם. בשיטה שנקראת "פריקינג מסוג ואן אק" (Van Eck phreaking) מרגל עם ציוד מתאים יכול לשכפל את תוכן מסך המחשב שלכם מחדר מלון סמוך - גם אם אין במחשב WiFi או בלוטות', רק באמצעות זיהוי תנודות בקרינה האלקטרומגנטית.

הפנטגון גם בדק לייזר אינפרה־אדום בשם ג'טסון, שמסוגל לזהות אדם ממרחק של 200 מטר רק לפי חתימת פעימות הלב שלו, כך סיפר ל־MIT Technology Review גורם במשרד ההגנה שהיה מעורב בפרויקט. ג'ף בזוס טען שנפל קורבן לפישינג מצד מוחמד בן סלמאן, יורש העצר הסעודי. לטענתו, בן סלמאן הדביק את הטלפון שלו באמצעות סרטון שצורף להודעת וואטסאפ. השגרירות הסעודית הכחישה וחקירת ה־FBI לא הגיעה למסקנה חד־משמעית - אבל אם בזוס צדק, איזו תקווה יש לכל היתר?

"האח הגדול" הוא תוצאה של הוויתור הקליל שלנו על פרטיות בתמורה לנוחות ב־20 השנים האחרונות: מייל חינמי, מחשבי־על בכיס או משלוח באותו היום. אנחנו חיים במעין בית זכוכית שמתועד מכל כיוון: מצלמות בפעמון הדלת, מצלמות תנועה ברחובות, גוגל סטריט ויו, מצלמות גוף של המשטרה, מצלמות בסמארטפונים ועוד. מלבד זאת, הטלפונים שלנו מצוידים ביכולות איכון מתקדמות: הם לא רק יודעים באיזה בניין אנחנו נמצאים, אלא גם באיזו קומה.

חלק ניכר מהמידע הזה נמכר כמעט מיד באמצעות "כלכלת צללים" אוטומטית של מתווכי מידע על מיקום. כך גם בנוגע להתנהגות המדויקת של לקוחות בחנויות כמו וולמארט, שם משדרי בלוטות' נסתרים מתעדים על אילו מוצרים כל אחד התעכב.

בשנים האחרונות, ככל שתאגידים הלכו ונעשו תלויים יותר ויותר באחסון בענן, מספר פרצות אבטחת המידע בארה"ב זינק, וכמעט הוכפל מ־1,801 ל־3,205 בין 2022 ל־2023, כך לפי מרכז המידע לגניבת זהות (ITRC).

לאן נעלם בלש המשטרה לשעבר, שעזר למפורסמים?

רובנו, או מבורות או מאדישות או מהלם, פשוט מושכים בכתפיים. במקרה הטוב אנחנו ממלאים אחר ההוראות בשרשור הלינקדאין: "חמישה דברים שאתם צריכים לעשות כדי להגן על עצמכם ברשת", ומשתמשים במנהל סיסמאות ואימות דו־שלבי למשל. אחרים, בהם האריס ולקוחותיו, נוקטים צעדים קיצוניים יותר ומסתמכים, במודע או שלא במודע, על השיטות המקצועיות של שוטר לשעבר בשם מייקל באזל.

מבאזל למד האריס כיצד להקים את קרן הנאמנות שלו. הוא גם קיבל ממנו את הרעיונות לכרטיס הדרכון ולצעצועי הכלבים. על מדף הספרים במשרדו הביתי ניצב המדריך המקיף שכתב לאמנות האפלה של המאה ה־21: "פרטיות קיצונית: מה דרוש כדי להיעלם" (Extreme Privacy: What It Takes to Disappear).

באזל הוא מעין גרסת המציאות של אד גלבריית', הדמות מהסדרה "שובר שורות" שידועה בתור "המעלים", האיש שמוכר שואבי אבק ביום ובלילה מסדר לאנשים זהויות וחיים חדשים. בניגוד לגלבריית', שהציע את שירותיו לעבריינים נמלטים, באזל ייעץ לאנשים שומרי חוק שרצו להיות בלתי ניתנים לאיתור. חלקם היו פקידי ממשל שהכניסו אנשים אלימים לכלא, או שנקלעו להתקפות ברשת מצד קהילות מקוונות. אחרים היו אנשי בידור שרצו להתפרסם, אבל גם לשמור על פרטיותם. היו מי שהפכו מטרות לאנשים אובססיביים ומסוכנים, כמו אקסים רצחניים, והיו כאלה שהעושר שלהם הפך אותם למטרה.

השוטר לשעבר גם פרסם כמה מהדורות עבות כרס של תנ"ך הפרטיות שלו והקליט מאות פרקי פודקאסט עם כותרות כמו "לקחים שלמדתי ממתקפת הדוקסינג האחרונה עליי" או "ההשלכות של זיכוי על מוצרים". עם הזמן באזל רכש לעצמו קהל שנלהב כמוהו מנושא הפרטיות, וגם התרשם מהקפדנות והיצירתיות שהפגין הבלש בדימוס בתחום.

ואז, בספטמבר 2023, מייקל באזל נעלם. מעריציו הנאמנים שיערו שהוא מת, נחטף, נכלא בחו"ל או עבר התמוטטות עצבים. חודשיים לאחר מכן הוא פרסם פוסט והסביר שנקרתה בדרכו הזדמנות לבלות שלושה חודשים כמתחזה בעולם של העשירים והמפורסמים, אנשים שלרוב שירת, אך שמר מהם מרחק.

"מה הלאה? אני עוד לא מוכן לשתף ואולי אף פעם לא אחשוף. ביססתי את הזהויות הבדויות שלי. חברת הקש ערוכה. חשבון התשלומים האנונימי מוכן". הוא המשיך: "השאלה הטובה יותר היא מה הפרק הבא שלך". האתר שלו נותר פעיל אבל נאמר שהחברה של באזל כבר לא מקבלת לקוחות חדשים.

עיניו של באזל נפקחו ב־2001, כשהפך משוטר סיור באילינוי לבלש פשעי סייבר. עבודתו הובילה למעצר פקיד במנגנון הבחירות המקומי, באשמת שידול נערה בת 14 לקיום יחסי מין. במערבולת הסיקור התקשורתי של המעצר הזה, ודומים לו, גורמים אנונימיים ברשת איימו על באזל ברצח. הוא הזדעזע לגלות כמה קל היה למצוא ברשת את כתובתו.

זמן קצר לאחר מכן, בספרייה המקומית, הוא גילה את "איך להיות בלתי נראה" (How to Be Invisible), ספר מאת מיסיונר בשם ג'יי־ג'יי לונה. לונה נשלח לאיים הקנריים בשנות השישים, בתקופה שממשלת פרנקו בספרד רדפה את הפרוטסטנטים, ונאלץ לחיות במסווה. כשחזר לארה"ב ב־1988, הוא החליט לשמור על אורח חיים פרטי ופרסם ספר שהראה לאחרים כיצד גם הם יכולים לעשות זאת בעזרת חברות בע"מ, כתובות רפאים וטריקים נוספים.

"בניו יורק אלבש אפור, באי קריבי דווקא לא"

השוטר לשעבר החליט שהוא הולך ליישם את כל הפרקטיקות שלונה המליץ עליהן ולהיעלם. עם הזמן התלמיד עלה על רבו. באזל היה חסיד של "הרעלת דאטה" - הפצה מכוונת של מידע מוטעה על עצמך, למשל לעשות מינוי למגזין או להירשם לשירותי אינטרנט עם פרטים אישיים כוזבים - כדי להקשות באיתור המידע האמיתי.

הוא גם ערך ניסויים על עצמו. כדי לוודא שהטלפון הסלולרי שלו לעולם לא יקושר לכתובתו, הוא נהג לשמור אותו כבוי ובתוך שקית פאראדיי, עד שהגיע לצומת במרחק מה מביתו. הוא העלה הספד מזויף לאחד משמותיו הבדויים באתר Legacy.com וגם נהג להסיר את לוחיות הרישוי של הרכב בכל מקום שבו חנה ללילה.

נוסף על כך ויתר השוטר לשעבר על אחסון בענן. במקום זאת גיבה את המידע על כרטיס זיכרון בגודל של ציפורן, והסווה אותו בתוך מטבע חלול - ואז בחדר האמבטיה בבית של חבר מאחורי מתג החשמל. בשביל להטעות מערכות לזיהוי צורת הליכה, שצצו בין היתר בבייג'ינג ובשנגחאי, באזל ניסה ללכת עם שתי מידות של אותה הנעל.

באשר לסודות המקצוע השוטר לשעבר אמר לי שהוא נוקט מה שאנשי פרטיות מכנים אסטרטגיית איש אפור - לעשות כל מה שניתן כדי לא למשוך תשומת לב. "אני לא לובש בגדים עם לוגואים", הוא אמר. "אם אני בניו יורק, אני בטח אלבש הרבה ביגוד אפור כהה כדי להיטמע. באי קריבי דווקא לא - כי זה יבלוט".

באזל דיבר הרבה על "עייפות פרטיות", סיכון הנובע מהערנות המתמדת שדורשים צעדי פרטיות קיצונית ומהמורכבות הטכנולוגית שמלווה מאמץ שכזה. אבל אחרי 20 שנה, הוא אמר לי, זה כבר לא משפיע עליו.

המחירים שגובים חיים בזהות כפולה: "אני רשום כמת"

יש מחיר לחיים האלה. כדי לעשות את זה כמו שצריך ולנתק את הזהות שלך מכל ההיסטוריה שנצברה במאגרי המידע של התאגידים - נדרש ממש אתחול מחדש. המשמעות היא להפוך לנווד או לעבור דירה וליישם נוהלי פרטיות מהיום הראשון לחייך החדשים. אתה חייב לחשוב על הכול כדי למנוע טעויות, מרישום הרכב ועד חיבור התשתיות בבית, ומדובר בתהליך מורכב למדי.

גם אלק האריס, מנכ"ל HavenX, נאלץ פעם אחת לעשות אתחול שכזה. ספקים בדרך כלל מבקשים לדעת מי ישלם את החשבונות בכתובת, אז כשהאריס התחבר למים ולגז, הוא הציע פיקדון של 500 דולר לחברה. את נציגי שירות הלקוחות שכנע לוותר על רישום שם פרטי בחשבונות, כשטען שהוא מנהל נכסים בשם טום.

לפעמים מדובר במחיר ממשי. הרכישות שהאריס עושה דרך Privacy.com לא צוברות נקודות. יש לו חשבון אמזון פריים, אבל הוא לא יכול לנצל את ההנחה שלו בהול פודס, כי הוא לא מעוניין להשתמש בשיטות האימות שלהם. ויש גם השלכות פיננסיות משמעותיות יותר. "דירוג האשראי שלי ירד", סיפר השוטר לשעבר. "להשיג הלוואה יהיה קשה. בחלק ממאגרי המידע על צרכנים אני רשום כמי שהלך לעולמו".

מנכ"ל HavenX מדגיש כי חשוב שיהיו גם "תירוצי פרטיות". מדובר במשפטים שמטרתם לנטרל אנשים שחושדים. אבל הוא לא חש בנוח עם הבדיות שעליהן ממליץ באזל, שלפעמים גם שיקר בגדול.

האריס אמר שבתקופתו בוושינגטון יצא לו להכיר אנשים שעשו עבודה חשאית עבור הממשל, והוא שם לב למחירים הנפשיים של חיים לא אותנטיים. "אני לא רוצה שהילדים או אשתי יצטרכו לחיות ככה", אמר. אנשים שחיו חיים כפולים סיפרו לו ששמרו "90% אמת, 10% זיוף, כי ככה זה קל יותר".

"אם אתה מפורסם ברמה של דה רוק יעקבו אחריך"

כשזה מגיע לידוענים יש חסרונות ויתרונות בדרך להגנה על הפרטיות. מנכ"ל HavenX מציין כי אם אתה מפורסם ברמה של דה רוק או כריסטינה אגילרה, "ברגע שאתה עובר דירה, כל השכונה תדע מי אתה כשצלמי הפפראצי יעקבו אחריך". אבל "מפורסמים יכולים לעשות דברים, שאני לא צריך או לא יכול לעשות".

למאט בילס, שחי בלוס אנג'לס ומטפל בהיבט הפיזי של פרטיות בעבור לקוחות HavenX, יש קשרים עם השוערים במלונות צמרת. "הוא יגיד 'דה רוק מגיע', והם יפתחו את הדלת האחורית", מספר האריס. בילס סיפר לי על לקוח שעבורו הוא ארגן שני מטוסי מנהלים זהים על המסלול בשדה תעופה, עם משאית תדלוק לצד כל אחד מהם וגרם מדרגות באמצע. רק ברגע האחרון הם החליטו באיזה מטוס הלקוח יטוס.

פרטיות היא מוצר יוקרה. אדם עשיר יכול לשכור דירה נוספת רק ככתובת לדואר, רובנו לא. השירות הבסיסי של HavenX עולה כמה אלפי דולרים בחודש, "אבל עשוי להגיע לעשרות אלפי דולרים לחודש מהר מאוד", אמר לי האריס.

מי שיש לו פחות משאבים נאלץ לעיתים להקריב את הנורמליות. ג'יימסון לופ הוא מהנדס תוכנה ומקדם ביטקוין מקרוליינה הצפונית. ב־2017 המשטרה קיבלה שיחת טלפון מאדם שאמר שהרג מישהו בכתובתו של לופ, מחזיק בבני ערובה וגם ִִמִלכד את הדלת הקדמית עם חומרי נפץ. ביתו של לופ הוקף במהרה בעשרות שוטרים עם נשקים שלופים. הוא נפל קורבן למה שמכונה Swatting, מתיחה מסוכנת שבה דיווח כוזב מביא לתגובה של כוחות הביטחון בכתובת מסוימת. לאחר מכן הוא נשבע שלא ייתן לדבר כזה לקרות בשנית.

בשנים שלאחר מכן הוא הוציא, להערכתו, יותר מ־100 אלף דולר כדי להיעלם. כיום הוא מנהל האבטחה ב־Casa, חברה שהוא מבין מייסדיה, שמציעה אחסון בטוח לנכסים דיגיטליים. אפילו קרובי משפחתו לא יודעים מה כתובתו. אם הם באים לביקור הוא אוסף אותם במיקום שונה ולוקח אותם לביתו.

"יש דבר שהרבה פעילי פרטיות לא מדברים עליו: אם אתה באמת רוצה לשמור על פרטיות, אתה חייב להתרגל לשקר", אומר לופ. "אתה צריך לחשוב על זה ככלי שאתה נעזר בו כדי להגן על עצמך".

מנהל האבטחה לא הסכים לספר לי אם יש לו זוגיות או ילדים, אך הוא ציין כי פרטיות "הופכת למסובכת פי עשרה כשאתה מוסיף אנשים לתחבולה", והוסיף: "היא מתאימה בעיקר לחיים של זאב בודד".

(c) 2025 The Atlantic Monthly Group
All rights reserved. Distributed by Tribune Content Agency

הכתבה פורסמה במקור באתר theatlantic.com בכתובת: https://www.theatlantic.com/ideas/archive/2025/05/extreme-personal-data-privacy-protection/682867/

הכתבה תורגמה מאנגלית ומפורסמת בהתאם לאישור שניתן לגלובס מ The Atlantic. התרגום הינו באחריות גלובס. The Atlantic לא נתן חסות או תמך בגרסה המתורגמת בגלובס