אין דמי ניהול בפיקדונות הבנקאיים? זה מיתוס. אתם משלמים הרבה מאוד

לפיקדונות בבנקים בהחלט יש מחיר • העלאת הארנונה היא חצי מהבעיה • ומה נדחק הצידה עם ההשתלחות של השר • זרקור על כמה עניינים שעל הפרק

גם זה קרה פה / צילום: נועם מושקוביץ - דוברות הכנסת
גם זה קרה פה / צילום: נועם מושקוביץ - דוברות הכנסת

הריבית בבנקים | אין דמי ניהול בפיקדונות הבנקאיים? זה מיתוס. אתם משלמים הרבה מאוד

שליש מכל הכסף של הציבור בישראל, יותר מ–2 טריליון שקל, "נשאר על הרצפה" בפיקדונות בבנקים, לפי נתוני בנק ישראל. אתם מקבלים על כך מעט מאוד ריבית. את הכסף הגדול עושים הבנקים.

לפי הנתונים, חצי מהציבור חוסך לתקופה של עד שלושה חודשים בלבד (מתוכם שליש חוסכים עד חודש). כלומר, אנחנו לא רוצים לנעול את הכסף לתקופה ממושכת ולכן חוסכים לזמן קצר מאוד. לכן, כשאתם קוראים בכל חודש בכלי התקשורת כמה ריבית תוכלו לקבל על פיקדון לשנה, תדעו שזה לא רלוונטי.

הנתון הרלוונטי הוא כמה ריבית אתם מקבלים על פיקדונות לחודש עד חצי שנה. המספרים עלובים: הבנקים הגדולים נותנים לכם ריבית של 1.1%-3%.

מנגד, אם הייתם מפקידים לקרן כספית הייתם מקבלים בשנה האחרונה יותר מ-4% (כן, אחרי דמי ניהול). אפילו בלי יתרון המיסוי של הקרן הכספית, היא נותנת לכם יותר, הרבה יותר, מפיקדון בבנק. והיא גם נזילה כל הזמן, בניגוד לפיקדון הבנקאי. אבל גם אחרי הזינוק הגדול בקרנות הללו, יש בהן רק 180 מיליארד שקל.

אז תגידו, אבל בקרן כספית יש דמי ניהול ובבנקים אין, האם זה לא עדיף? התשובה היא כמובן שיש דמי ניהול בבנקים. הם נסתרים. קוראים לזה התשואה שלא גרפתם. היא נעה בין 1% ל-3%, היא התשואה שלא קיבלתם כשוויתרתם על קרן כספית ובחרתם בפיקדון בבנק. שילמתם לבנק דמי ניהול של עד 3%, וקיבלתם תשואה עלובה.

אז הגיע הזמן לנפץ את המיתוס על כך שאין דמי ניהול בפיקדונות הבנקאיים. זה עולה לכם עשרות מיליארדי שקלים בשנה. במקרה הזה, ה"חינם" עולה לכם הרבה מאוד כסף - ואתם פה המוצר. אתם מפסידים ריבית, והבנקים צוחקים כל הדרך לרווח של 30 מיליארד שקל בשנה.

נתנאל אריאל

מינוי דירקטורים | גסות הרוח של אמסלם השכיחה את מהפכת הג'ובים 

השר דודי אמסלם ספג השבוע ביקורת חריפה אחרי שהשתלח מעל דוכן הכנסת בח"כית מירב בן ארי. "די לקרקר", "לכי תצחצחי את הנעליים של לפיד" ו"האדם הכי נמוך ושפל בכנסת" הטיח בה אמסלם, במפגן אופייני של גסות רוח ומיזוגניה.

ראשות רשויות מקומיות וארגונים הנאבקים באלימות נגד נשים דרשו מוועדת האתיקה של הכנסת לנקוט צעדים נגדו. השתתפותו בכנס של איגוד הדירקטורים בוטלה אחרי שסירב להתנצל.

הסגנון המכוער של אמסלם, שראוי לכל גינוי, הסיט את הדיון מהמדיניות שהוא מקדם, שעיקרה - ג'ובים. ליתר דיוק, האפשרות למנות מקורבים ועסקני מפלגה שאינם עומדי בתנאים בסיסיים של כשירות מקצועית לדירקטורים בחברות הממשלתיות, כמעט ללא פיקוח.

המהלך נועד לבטל את "נבחרת הדירקטורים", שמתוכה מונו בעשור החולף דירקטורים שעברו הליך מיון קפדני. הם שיפרו את תפקוד החברות הממשלתיות, המנהלות נכסים ביותר מ-200 מיליארד שקל ומעסיקות למעלה מ-50 אלף עובדים. לא בכדי הזהיר הייעוץ המשפטי לממשלה כי המהלך של אמסלם "ישפיע באופן ישיר על התוצאות העסקיות של החברות, על כלכלת ישראל, ועל איכות השירותים החיוניים לאזרח".

החדשות הרעות: השבוע אישרה ועדת השרים לחקיקה הצעת חוק של ח"כ אביחי בוארון מהליכוד, המעגנת את עיקרי ה"רפורמה" של אמסלם, וזו תעלה להצבעה בכנסת בשבוע הבא. בטווח הארוך, מדובר במהלך מסוכן ופוגעני לא פחות מסגנון הדיבור האלים של השר.

עמירם גיל

תעריפי הארנונה | לא התייקרות הארנונה צריכה להדאיג - אלא השיטה כולה

השבוע פורסם בגלובס על כך ש–44 רשויות הגישו השנה בקשה ממשרד הפנים להעלאה חריגה בארנונה. עצם הגשת הבקשות הוא שגורם לתרעומת. מדוע? משום שאנחנו אחרי שנים של העלאות גורפות בארנונה בכל הארץ, במסגרת מה שנקרא "הטייס האוטומטי" המעדכן תעריפים מדי שנה, זאת לצד אותן העלאות חריגות שמבקשות העיריות.

באיזה קצב העלאות מדובר? לפי החישוב של התאחדות התעשיינים, הארנונה עלתה משנת 2014 בכ-30%, רק בזכות הטייס האוטומטי. מספר מסחרר, נכון? אבל לא כאן טמונה הבעיה הגדולה.

מה שבאמת צריך לשים לב אליו - ועולה אחת לכמה זמן למודעות הציבורית - הוא המנגנון כולו. זהו מנגנון עקום לחלוטין שכולל מלבד אותו טייס אוטומטי עוד שלל עיוותים, שגורמים לכך שהארנונה למגורים לא תהיה משתלמת לרשויות. זאת בעוד הארנונה לעסקים משתלמת להן מאוד.

כך, מנגנון אחד מוזר המחייב את כולם משפיע על הכלכלה כולה. העיריות לא ממהרות לאשר עוד מגורים (כן, גם במציאות הנוכחית שבה באזורים מסוימים נדמה שרק בונים דירות כל היום), אלא דוחפות לעוד ועוד שטחי עסקים - מסחר, משרדים, אחסנה לוגיסטית ומה לא - גם אם אין לכך בכלל ביקוש באותו אזור. שיהיה. כך נוצרות מוטציות שאיש לא יידע כיצד להתמודד איתן בעתיד.

במילים אחרות, במקום לטפל בבעיה עוקפים אותה מסביב, מלמעלה ומלמטה, כמו שאוהבים כאן בארץ. האמיץ שיקום וישים לזה סוף לא נראה באופק.

יובל ניסני

רגע אחד

גבר תימני חולף על פני מבנים שניזוקו במלחמת האזרחים בעדן, תימן / צילום: Reuters, Amr Alfiky
 גבר תימני חולף על פני מבנים שניזוקו במלחמת האזרחים בעדן, תימן / צילום: Reuters, Amr Alfiky