"הפסדנו מול מכונת התעמולה של הצד השני, ומאז אנחנו מנסים להדביק את הקצב"

את מספרם של כוכבי הוליווד היהודים שעמדו לצד ישראל לאורך שנתיים של מלחמה אפשר לספור על אצבעות כף יד אחת. ביניהם בלט במיוחד השחקן והקומיקאי היהודי מייקל רפפורט, שמאז טבח 7 באוקטובר הספיק לבקר בישראל שמונה פעמים כאות סולידריות ולנאום בעצרות רבות, כאן ובארה"ב, למען החזרת החטופים.

● ישראל איבדה יתרון במרוץ הקוונטי. האם הביטחון בסכנה?
● לא זזים בלעדיה: גלולת הקסם של כוכבי הוליווד
● פורטפוליו | הוא הפתיע את גוגל ופייסבוק כשאיתר אצלן פרצות אבטחה. בכסף שקיבל ייסד סטארט-אפ

 מייקל רפפורט. ביקורי תמיכה חוזרים ונשנים מאז 7 באוקטובר / צילום: Shutterstock

כעת, בשיחה מיוחדת שקיים עמנו מביתו שבניו יורק לקראת ביקורו בארץ כאורח מיוחד של ועידת ישראל לעסקים של גלובס, רפפורט מסכם שנתיים של אקטיביזם פרו־ישראלי בסביבה די עוינת, וגם מתייחס לזמן שבו אנחנו נמצאים היום: סיום המלחמה, חזרת מרבית החטופים הביתה וחתירה לעתיד שקט יותר. "אחרי שנתיים של מלחמה אני יכול להגיד כך: זו הייתה תקופה של כל כך הרבה הרס, כל כך הרבה טראומה. כל כך הרבה אנשים סבלו וכל כך הרבה חיים אבדו. משפחות רצו למקלטים בחרדה. אני מקווה ומאחל ומתפלל שכולכם בישראל תקבלו הזדמנות להחלים, להרכיב מחדש את החלקים ובאיזשהו אופן להמשיך בחייכם".

"יהודים לא צריכים להשמיץ בפומבי יהודים"

אף שרפפורט הוא שחקן מוכר ועסוק בהוליווד יותר מ־30 שנה, ישראלים רבים למדו להכיר ולהוקיר את ההתגייסות שלו למען ההסברה הפרו־ישראלית אחרי 7 באוקטובר, שהייתה שברירית ומצומקת לעומת הכוחות שמנגד. הוא הופיע למשל בסרט התיעודי "8 באוקטובר" (October H8te), שהפיקה ב־2024 השחקנית האמריקאית היהודיה דברה מסינג (כוכבת הסדרה וויל וגרייס). בסרט, שסקר את התפשטות השנאה כלפי ישראל והיהודים ברחבי הקמפוסים האקדמיים בארה"ב אחרי פרוץ המלחמה, אמר רפפורט בישירות האופיינית לו: "העובדה שהייתי השם ההוליוודי היחיד כמעט שדיבר בעד ישראל היא פאקינג שיט מאכזב. אתם הסלבריטאים יכולים לדבר על עצים שנכרתים או פינגוונים. תתביישו שלא אמרתם כלום על החטופים".

זכור גם המערכון שבו השתתף בתוכנית "ארץ נהדרת", שם גילם את מנחה טקס פרסי האוסקר שמפנה בין השאר אצבע מאשימה לכוכבים ההוליוודיים שלאורך שנים הרוויחו מיליונים על שגילמו את דמות היהודי הסטריאוטיפי ("יהודי נוירוטי עם שערות על הגב"), כמו סת' רוגן, לארי דיוויד ואדם סנדלר - אבל נאלמו דום לאחר פרוץ המלחמה. "כשלבסוף תגידו משהו פוליטי", אמר רפפורט במערכון, "זה על הלגליזציה של גראס".

ניכר שמאז שצילם את המערכון הזה, בתחילת המלחמה, האכזבה מהקולגות בהוליווד רק הלכה והעמיקה: "כל הדבר הזה היה מתסכל, מאכזב. אמנים לא ביישנים ומרגישים בנוח לנקוט עמדה. אין לי הסבר טוב למה שקרה".

הם מפחדים לאבד תפקידים?
"זה לא עניין של פחד. הם מאמינים במה שהם אומרים. חלק מהם דיברו נגד ישראל, ואני חושב שזה בלתי מתקבל על הדעת אחרי 7 באוקטובר, גם אם יש לך רגשות נגד ישראל. ישראל היא לא מקום מושלם. ניו יורק היא לא מקום מושלם. אמריקה היא לא מקום מושלם. אני לא אדם מושלם. כל פוליטיקאי, אף אחד לא מושלם.

 רפפורט בכיכר החטופים. ביקר בישראל שמונה פעמים מאז 7 באוקטובר / צילום: פאולינה פטימר

"המגרעות של ממשלת ישראל הן דבר אחד, אפשר לדבר על זה. אבל מי שלא מדבר על טבח 7 באוקטובר, ואיכשהו מאשים את ישראל בכול - אני לא יכול להתחבר לזה או לכבד את זה.

"אני לא חושב שיהודים צריכים להשמיץ בפומבי יהודים או את ישראל, כשכל העולם עושה את זה. אפשר למצוא מקומות להוציא בהם קיטור. אבל לבזות את מה שהוא שלך כשאנחנו במצור - זה מראה שאין לך תחושת עצמי חזקה".

איך אתה מסביר את פרץ ההתגייסות הפרו־ישראלי שלך?
"תמיד הייתי יהודי גאה. אף פעם לא הייתה לי סבלנות לאנטישמיות. הזמן שהעברתי בישראל (אחרי פרוץ המלחמה - ה"ו ונ"ט) בהחלט עזר להידוק הקשר. אשתי (השחקנית קיבי דאן - ה"ו ונ"ט) הייתה גם היא מעוררת השראה בהיבט הזה".

מהתמונות שאתה מעלה לרשתות נראה שהתחלת גם להניח תפילין.
"זו הייתה אבולוציה. פגשתי אנשים שהיו לי השראה, התחלתי לעשות את זה, ואני אוהב את זה. זה גורם לי להרגיש מחובר מאוד לאלוהים, וזה ריסט רוחני ורגשי בכל יום".

זה שנים שרפפורט פעיל מאוד ברשתות החברתיות - עם 4.5 מיליון עוקבים בטיקטוק, 1.9 מיליון באינסטגרם ויותר מחצי מיליון ב־X. מיליוני העוקבים שלו מתחברים לסגנון דיבורו הישיר, ואף בוטה לפרקים, וכמובן לאג'נדה הפרו־ישראלית שהוא מוביל בהפגנתיות. בתחילת המלחמה אפילו הכריז שעל כל דגל פלסטין שיופיע בתגובות לפוסטים שלו, הוא יתרום דולר למען חיילי צה"ל. חרף עמידתו הבוטה לצד ישראל הוא מעיד כי מספר העוקבים שלו לא השתנה. אפשר להעריך כי בעוד היו עוקבים שהסתייגו ועזבו, יש מי שהתחברו יותר לתכנים והתחילו לעקוב אחריו.

 מייקל רפפורט מניח תפילין / צילום: פרטי

ברשתות חברתיות כמו טיקטוק היה נראה שתוכן אנטי־ישראלי מקודם הרבה יותר מתוכן שתמך בישראל, אולי גם ברשתות של קבוצת מטא. הרגשת את זה?
"הרשתות החברתיות זה בלגן. ברור שיש דרכים להטות לכאן או לכאן, ואני לא איש טכנולוגיה. הרבה טוב יוצא מהן, אבל בתקופה הזאת זה היה מאוד רע ומאוד לא מאוזן. מאכזב שיש כל כך הרבה מידע שגוי שם. אתה פשוט צריך לא להישאב לזה, לא לקחת אישית. זה מאתגר לפעמים, כי אנחנו מבלים שם המון זמן, אבל צריך לשמור על פרופורציות, אחרת זה יכול לשגע".

"אני מרגיש שכל מה שעשיתי לפני המלחמה הביא אותי למצב שבו יש לי קול, פלטפורמה ויכולת להתבטא. לא תכננתי את זה, זה פשוט קרה, ואני מרגיש בר־מזל".

חושש לניו יורק, אבל מרגיש בטוח בה

בשנה האחרונה הוא הפנה רבים מחצי הביקורת שלו, בסגנון המזוהה עמו, כלפי ראש העיר הנבחר של ניו יורק זוהרן ממדאני. בראיון שקיימנו איתו רפפורט - ניו־יורקי שורשי וגאה - אף סירב להתייחס לממדאני בשמו, אלא אך ורק בכינויי לעג כמו Mamdummy ו־Zohran the moron ("זוהרן הדביל" בתרגום חופשי).

 ראש העיר ניו יורק הנבחר זוהרן ממדאני. כשליש מיהודי העיר הצביעו לו / צילום: ap, Yuki Iwamura

ממדאני, שרץ לתפקיד כמועמד המפלגה הדמוקרטית וביסס את הקמפיין שלו בעיקר על הבטחותיו להורדת יוקר המחיה בעיר, מותג בחוגים הישראליים והיהודיים כמועמד האנטי־ישראלי ולא בכדי. עוד כסטודנט הקים את סניף "סטודנטים למען צדק בפלסטין (SJP)" בקולג' שבו למד במדינת מיין (Bowdoin College), והוא ידוע בסירובו להכיר בזכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית. לאורך תקופה אף סירב להתנער מהסלוגן Globalize The Intifada ואחר כך חזר בו. באותה המידה התחמק בתחילה מלתת תשובה לשאלה אם חמאס צריך להתפרק מנשקו, ורק בהמשך אמר שכן, "ככל שכל הצדדים מתפרקים מנשקם".

"לא אקרא לו בשמו עד שהוא יכיר בישראל כמדינה ובעובדה שיש לה זכות קיום", אומר רפפורט. "אני לא נותן לו את הכבוד שהוא לא נותן לעם היהודי. בכלל, כשאנשים חושבים שלישראל אין זכות קיום, אין לי סבלנות לנסות להתווכח איתם. יש אנשים הרבה יותר סבלנים, רהוטים ואלגנטיים ממני שטובים בזה. הם מעוררים בי השראה, ואני לומד מהם. אבל הדרך שלי היא לומר 'לך לעזאזל' למי שאומר לי ללכת לעזאזל. אני לא שואל למה".

כשליש מיהודי ניו יורק הצביעו לממדאני. איך אתה מסביר זאת?
"אני יכול לדבר רק בשם עצמי. ברור שיש הרבה מחלוקות בתוך הקהילה שלנו ויש הרבה אנשים שלא יודעים, שהוזנו במידע שגוי, ומטעים אחרים, ואני מקווה שזה לא יחזור אליהם כבומרנג. כי אם ניו יורק לא משגשגת, אם ניו יורק לא בטוחה, זה לא משנה למי הצבעת".

אלה שתי סוגיות נפרדות. ממדאני נבחר כי הבטיח את הורדת יוקר המחיה בניו יורק ואולי בכך הוא יציג קבלות. ייתכן שהעיר תמשיך לשגשג, ושלצד זאת הוא ימשיך להשמיע אמירות שלא ימצאו חן בעינינו. בקיצור, אולי לא יהיה בומרנג.
"אולי הוא יוכיח שכולם טועים, אבל אני לא רואה את זה קורה".

כיהודי אתה או המשפחה שלך מרגישים בטוחים בניו יורק כרגע?
"כן, אני מרגיש בטוח בניו יורק. יש פרובוקטורים? כן. יש אידיוטים? כן. אבל ניו יורק לא תהפוך לגרמניה (תחת השלטון הנאצי - ה"ו ונ"ט)".

"מה שטראמפ עשה לא מובן מאליו"

לאורך יותר מ־30 שנות קריירה רפפורט שיחק בשלל סדרות וסרטים בולטים כמו "רומן על אמת", "היץ'", "היום השישי" ואחרים. אחד מתפקידיו הזכורים הוא החבר של פיבי בסדרה חברים, השוטר גארי. כמו כן במשך ארבע עונות ועד שנת 2021 גילם אב לנער שנמצא על הרצף האוטיסטי בסדרה Atypical, שזכתה לשבחים. זה כעשור הוא מגיש פודקאסט מצליח בשם I an Rapaport: Stereo Podcast שבו ראיין לאורך השנים סלבריטאים כמו מרטין סקורסזה, שאקיל אוניל ומייק טייסון.

 טראמפ. ''אפילו פרס נובל לשלום לא יספיק'' / צילום: ap, Jacquelyn Martin

לרפפורט כאמור יש מיליוני עוקבים ברשתות, שם הוא מפרסם תוכן שנע בין בידור לפוליטיקה, עם פוסטים כמו "מי צריך טלפון ב־2025 כשיש טבע?" ו"אם יהודי אחד בשבי, כולנו בשבי. 7.10.23 הוא היום ששינה את הכול עבורנו. עם ישראל חי" - פוסט שפרסם במועד השנתיים למלחמה, ימים ספורים לפני כניסת הפסקת האש לתוקף וחזרת 20 החטופים החיים לישראל.

"החזרת החטופים היא נס", אומר רפפורט. "טראמפ ראוי לפרס נובל לשלום וזה לא מספיק למה שהוא עשה. אני לא לוקח את זה כמובן מאליו, זה כל מה שרציתי ומה שכל כך הרבה אנשים רצו כל כך הרבה זמן".

בעוד מדינות בארה"ב, ובמיוחד בניו יורק, ראינו שגינו את טראמפ תחת סיסמאות כמו "אין מלכים" ו"כן דמוקרטיה, לא מונרכיה", בישראל טראמפ התקבל בכבוד מלכים אמיתי. הישראלים נמלאו הוקרה למאמצים שצלחו להחזיר את החטופים. זה דיסוננס רציני.
"פוליטיקה היא עבודה מלוכלכת. מלחמה היא עבודה מלוכלכת. המלחמה הזאת היא עבודה מלוכלכת. המשטרים הג'יהאדיסטיים הקיצוניים האלה לא משחקים - אלה אנשים רציניים, ויש להם כוונות רעות. אבל טראמפ הוציא את החטופים החיים, ואני מקווה שעד שאגיע לישראל בעוד כשבוע, גם החטופים המתים כבר יהיו בבית. זה דבר מדהים שהוא עשה".

נחזור לקולגות שלך מהוליווד שבקושי התבטאו בעד ישראל, אפילו בימים ובשבועות שאחרי הטבח. מה היו הציפיות שלך מהם?
"ציפיתי שיותר אמנים ידברו למען ישראל. אפילו אם היו אומרים Free Palestine או 'הפסקת אש' יחד עם 'שחררו את החטופים'. חוסר האמפתיה וחוסר ההבנה והחמלה והדה־הומניזציה של יהודים היו מפתיעים ומאכזבים מאוד".

איך אתה מסביר את זה?
"הקולות האלה הם מיקרוקוסמוס לכל כך הרבה ממה שקורה בעולם. הם לא שונים מאנשים אחרים בקמפוסים של האוניברסיטאות. כמה שזה מתסכל, וכמה שזה מאכזב, וכמה שזה עצוב, במובן מסוים זה טוב, כי עכשיו אנחנו רואים את פניהם האמיתיות".

 מפגינים פרו-פלסטינים מחוץ להופעה של רפפורט בשיקגו. לא מתחרט / צילום: Reuters, Anadolu via Reuters Connect

ניכר כי גם ישראלים וגם יהודים ברחבי העולם כיום סופגים ריקושטים בגלל מוצאם. השחקן היהודי אדם ברודי, שמגלם רב בסדרה "רק לא זה" בנטפליקס, אמר לאחרונה בראיון למגזין וריאטי ש"זו תקופה רגישה לכולם, בעיקר ליהודים". בעקבות כך, הוא ספג תגובות נאצה.
"התעמולה הפרו־חמאסית, הפרו־טרוריסטית, היא ללא רבב. צריך להוריד בפניהם את הכובע ולהגיד: אם הם (חמאס) היו משקיעים חצי מהזמן, או אפילו קצת מהזמן, בבניית זהות, חינוך, היה להם הרבה יותר טוב. אבל זה לא קרה.

"מוטחות בנו ערמות של שקרים ופייק ניוז. עדיין מקובל היום להגיד ולחשוב כל מה שאתה רוצה על יהודים ועל ישראל, בלי שום הסבר".

"עומד מאחורי קורבנות החטיפה"

לאחרונה השתתפת בסדרת הריאליטי "הבוגדים" (The Traitors), שאמורה לעלות בתחילת 2026, מה שהוביל למחאות מצד פעילים פרו־פלסטינים. שילמת מחירים כלכליים בגלל התמיכה בישראל?
"לגבי 'הבוגדים' ההימור שלי הוא שזו תהיה העונה הכי נצפית של הסדרה. לעניין המחיר הכלכלי - היו קצת ענייני עבודה, אבל לא אציג את עצמי כקורבן בשום צורה, כי כמו שאמרתי, במיוחד לאנשים בישראל, לא הפסדתי. הרווחתי הרבה יותר ממה שהפסדתי. ואני לא הולך לשום מקום. אני מוכשר במה שאני עושה. אין לי על מה להתנצל. לא עשיתי שום דבר רע. לא ביצעתי שום פשע. כל מה שעשיתי, אני גאה בו".

מה הרווחת?
"שמונה נסיעות לישראל. זכיתי לראות ולפגוש כל כך הרבה אנשים, ברכה מדהימה. איבדתי כמה חברים, אבל רכשתי הרבה יותר חברים. היו לי מפגשים עם אנשים שלעולם לא אראה שוב בכל רחבי ארה"ב ובכל רחבי ישראל, שהיו הרבה יותר משמעותיים ויקרים לי מכל תפקיד שאולי הפסדתי. כמו שאמרתי, אני שחקן כבר 32 שנה, ואמשיך לעשות זאת. אין לי על מה להתנצל או להסביר לאף אחד. אני עומד מאחורי כל מה שהרגשתי, אני עומד מאחורי עם ישראל, אני עומד מאחורי קורבנות החטיפה, אני עומד מאחורי החיילים ואני עומד מאחורי חבריי בישראל שבמשך שנתיים נכנסו למקלטים".

לקראת סיום רפפורט אומר שהחרמות והנאצות שסופגים כיום ישראלים ויהודים ברחבי העולם, עד כדי קושי ממשי לחשוף את זהותם, מסמנים שיש מקום לעבודה מרובה בתחום ההסברה. "יש לנו עבודה עצומה לעשות, ואני מקווה ומתפלל שהעבודה הזאת תקבל תשומת לב רצינית, כי הפסדנו במלחמת התעמולה".

למה הפסדנו אותה?
"הפסדנו כי אני לא חושב שהיינו שם, לא שמנו לב לזה מספיק ולא לקחנו את התחום הזה מספיק ברצינות. הצד השני השיק מכונת תעמולה ומאז אנחנו מנסים להדביק את הקצב. אני מאמין שנהיה מסוגלים לתקן את זה".