"רמות השנאה בישראל הן מהגבוהות בעולם הדמוקרטי. היא מייצרת קליקבייט וכסף"

פרופ' עירן הלפרין, בשנה שעברה פרסמת ספר בשם "אזהרת שוליים: איך נתנו לשנאה ולקיצונים לפרק אותנו ואיך נבנה מחדש?". איך הגעת דווקא לתחום המחקר הזה?
"שמתי לב שהשנאה מניעה את המערכת הפוליטית הישראלית. בכל פעם שמישהו רוצה לייצר שינוי פוליטי, כל מה שהוא צריך לעשות זה להסית. בשנים המאוחרות יותר ראיתי שהזהות הבסיסית של אנשים נעה קודם כול סביב השאלה של ימין או שמאל, ביבי או לא ביבי, אופוזיציה או קואליציה - ומבחינתם זה חזק יותר מכל דבר אחר; יותר מהעמדות שלהם, יותר מהערכים שלהם. רציתי להבין את התופעה הזאת לעומק".

בתחילת הספר אתה מספר שבכל כנס אקדמי שאליו אתה מגיע מצביעים עליך ואומרים "הנה עירן מהשנאה", במקום נניח "עירן מהתקווה" או "עירן שבא מאהבה". איך זה משפיע עליך?
"זה תמיד קצת מפריע לי, כי מטבעי אני אדם אופטימי מאוד. מלבד זאת, רוב המחקר שלי עוסק בשאלה איך מפחיתים שנאה. בדוקטורט שלי מלפני 18 שנה שאלתי: במה נבדל רגש השנאה מרגשות אחרים? ובמחקרי המשך עסקתי בשנאה בהקשר החברתי שלה".

איך אתה באמת מגדיר שנאה?
"שנאה היא לא סתם כעס חזק. זו חיה אחרת לגמרי. כשאנחנו כועסים על מישהו, אנחנו כועסים על מה שהוא עשה, על הפעולה. אבל כשאנחנו שונאים, אנחנו שונאים את האדם עצמו, את המהות שלו. אנחנו מספרים לעצמנו סיפור שהאדם הזה או הקבוצה הזאת הם רעים מטבעם, שהם לא יכולים להשתנות, שהרוע מוטמע בהם.

"מה שייחודי בשנאה ומבדיל אותה מכל הרגשות השליליים האחרים הוא שהיא מגיעה עם שכנוע מוסרי עמוק. כשאנחנו שונאים, אנחנו לא סתם לא אוהבים מישהו, אנחנו משוכנעים שהוא מייצג רוע מוחלט, והשכנוע הזה הוא קבוע. בגלל זה השנאה כל כך קשה להכחדה. אפילו אם המושא שלה יעשה מעשה טוב, אפילו אם יתנצל, זה לא ישנה כלום, כי השנאה לא מופנית למעשה, אלא למהות.

"ומה שהכי חשוב להבין: המוטיבציה שנובעת משנאה היא רצון לסלק, להדיר ובמקרים קיצוניים להשמיד. זה לא רצון לתקן, לא רצון לשנות התנהגות, אלא רצון להוציא את מושא השנאה מהחיים שלנו. וזה הגיוני לחלוטין מהפרספקטיבה של השונא - אם האדם או הקבוצה הזאת רעים מטבעם ולעולם לא ישתנו, מה עוד נותר לעשות?".

"מגישי חדשות צריכים לעצור"

טענה מרכזית שהעלית בספר היא שכבני אדם אנחנו מוטים לכיוון שנאה.
"כן, הטענה אומרת כך: קחו בני אדם, תשימו אותם בחברה האנושית, בלי נורמות, בלי ערכים שמגיעים מלמעלה, והם יהיו כל הזמן בנטייה לכיוון שבטיות, התכנסות, הקצנה, שנאה וגזענות. זה האינסטינקט. מול הכוח הטבעי הזה אומרות חברות דמוקרטיות: אנחנו רוצות ריבוי דעות ועמדות, ללא קיצוניות וללא שנאה.

"אם מסתכלים על תיאוריית הזהות החברתית היא אומרת דבר די מהפכני: בני אדם זקוקים ליכולת הזדהות עם קבוצה כלשהי, קודם כול כדי להרגיש טוב עם עצמם. למשל, אני עירן ואני ישראלי־ציוני, כי להיות חלק מהקבוצה הזאת גורם לי להרגיש טוב עם עצמי. יש מחקרים שמראים שכשהחיבור שלי לקבוצה שלי הוא מיטבי, יש לכך תועלות בריאותיות כמו רמות כולסטרול ולחץ דם נמוכות יותר ופחות התקפי לב. אבל יש גם אבל, והוא משמעותי".

מהו?
"הדרך היחידה של הקבוצה שלי לספק לי את כל הטוב הזה היא להשוות את עצמה לקבוצה אחרת, להנמיך את אותה קבוצה ולהאדיר את הקבוצה שלי. כל התהליכים האלה יחד ממקמים אותנו על הכביש המהיר לעבר עוינות, גזענות ושנאה. זה לא חייב ללכת לשם, אבל זה נוטה ללכת לשם, ומה שימנע מאיתנו להגיע לשם הן אותן נורמות שחברה דמוקרטית צריכה ומנסה לייצר כדי להפחית את הנטייה הטבעית הזאת.

"כשחברה לא עושה את זה, כשהיא מוותרת על התפקיד שלה במערכת החינוך, בתקשורת, בפוליטיקה, בחברה האזרחית - אז התהליכים הטבעיים האלה פועלים על אוטוסטרדה, ואנחנו נוסעים ב-300 קמ"ש לעבר אותה הקצנה".

סקרים מראים שבארה"ב אנשים מתקשים ליצור חברויות ובוודאי להתחתן עם מי שנמצא בצדו השני של המתרס הפוליטי. בשנים האחרונות גם בישראל משפחות מתפרקות בגלל חילוקי דעות כאלה.
"זה מה שאנחנו קוראים לו במחקר 'קיטוב רגשי'. מה שתיארת הוא ההבדל בין להגיד 'יש לי חילוקי דעות עמוקים עם הצד השני', לבין להגיד 'אני שונא אותו'. סקר של מכון המחקר האמריקאי PEW מ־2020 הראה שהרוב המוחץ של הרווקים הדמוקרטיים בארה"ב, 71%, לא יהיו בזוגיות עם מצביעי טראמפ. סקרים שנעשו בישראל מעידים על מגמות דומות בכל הנוגע לקיום קשר זוגי או משפחתי עם מישהו מהצד השני של המתרס הפוליטי. ונכון, בשנים האחרונות שמענו רבות שהסוגיות האלה יצרו קרעים של ממש בתוך משפחות".

בהשוואה למדינות אחרות, בישראל השנאה חריפה יותר?
"מצבנו הרבה פחות טוב מזה של רבות ממדינות העולם. למעשה, רמות השנאה בישראל הן מהגבוהות בעולם הדמוקרטי. רוב החברות הדמוקרטיות עוברות תהליך של קיטוב, פוליטיזציה והקצנה, ועדיין השנאה נמצאת בשוליים. זה קורה בגלל שלוש שכבות שעובדות יחד: הראשונה היא הנטייה האנושית הבסיסית להשתייך לקבוצה; השנייה היא כניסה מוגברת של הרשתות החברתיות לחיינו, שנוטות לייצר תיבות תהודה של שיח ולהגביר קיטוב; והשלישית היא תגובת נגד שאנשים מסוימים חשים אל מול האוניברסליזם. הרעיון שלפיו אנחנו כולנו בני אדם קודם כול ביטל מבחינתם את הצורך להשתייך לקבוצה".

 תחנת אוטובוס במאי 2024. ''שלטים של נתניהו עם דם על הידיים זה לחלוטין במגרש של השנאה'' / צילום: ap, Ohad Zwigenberg

למרות ההקצנה השנאה נשארת בשוליים במדינות מסוימות כי הן פועלות למגר אותה, דרך התערבות בחינוך, בחקיקה ובשיח הציבורי. גרמניה פועלת בעוצמה בעשור האחרון נגד השנאה, שהרימה ראש בגלל גלי הגירה ועוד. מה שונה אצלנו?
"לצערנו בחברה הישראלית השנאה הפכה לנורמה, או כמו שהילדים שלי היו אומרים: זה סבבה. את יכולה לשבת במהדורת חדשות היום ולבטא בצורה אקסקלוסיבית על השולחן שנאה כלפי קבוצות אחרות, ואף אחד לא יעצור אותך ויגיד לך: סליחה, לא מדברים ככה".

"למשל, בשנת 2021 יו"ר מפלגת ישראל ביתנו (אביגדרו ליברמן - ה"ו) אמר בתוכנית של אופירה וברקוביץ': את החרדים יחד עם ביבי - על מריצה אחת, למזבלה טובה. זו אמירה של שנאה ברורה ומובהקת. היא לא צריכה להיות מקובלת. לתפיסתי, מגישי חדשות צריכים לעצור באותו הרגע את השידור ולהגיד: זו לא אמירה מקובלת. It's not done".

"גם כשגורמי מחאה נושאים שלטים שבהם רואים את נתניהו עם דם על הידיים, זה לחלוטין במגרש של השנאה. כשרוצים להתנגד לשנאה, אי אפשר להיות סלקטיבים. אין כזה דבר להילחם בשנאה שמגיעה מהימין ולא בזו שמגיעה מהשמאל".

אבל מדוע צריך להשתמש במילה שנאה כדי לדבר על קיצוניות? להגיד גזענות או הסתה זה לא מספיק?
"מלבד העובדה שזו נורמה, השנאה מאוד פלורליסטית. אנחנו שונאים הרבה קבוצות: יש שנאה כלפי חרדים, ערבים, מתנחלים, שמאלנים, ימנים וגם כלפי מהגרים. במדינות אחרות השנאה ממוקדת בקבוצה אחת או ברשימה מאוד קצרה של קבוצות".

"המיינסטרים נטש את העמידה על המשמר"

בעבר היינו במקום טוב יותר, העמדנו קווים אדומים מול גזענות.
"כן, אפשר לחזור 40 שנה לאחור, לשנת 1985, אז ראש הממשלה ויו"ר מפלגת הליכוד היה יצחק שמיר. בפעם הראשונה שבה חבר הכנסת דאז מאיר כהנא (מייסד תנועת כך, שבהמשך הוצאה מחוץ לחוק - ה"ו) נאם בכנסת, שמיר לא רק יצא מהאולם, אלא גם הוציא איתו את כל חברי הכנסת. הוא עמד מול מראיינים של כלי התקשורת בישראל ואמר להם: עשיתי זאת כדי לשדר מסר לחברה הישראלית שלפיו גזענות - לא בבית ספרנו.

"פאסט פורוורד כמה עשרות שנים קדימה, ואנחנו רואים את איתמר בן גביר, אדם שהורשע בעבירות של הסתה לגזענות (בשנת 2007 - ה"ו), אומר אמירות מסוג 'אין מקום לקהילת הלהט"ב בירושלים ובמדינה'. בן גביר הוא המיינסטרים הישראלי החדש, לפי הסיגנלים שמועברים כיום לציבור".

למה ההידרדרות הזאת קרתה לנו?
"בתפיסה שלי זה קרה לנו בגלל המיינסטרים הדמוקרטי־ליברלי בישראל, שלא עשה את התפקיד שלו. בכל חברה ברחבי העולם יש שנאה, אבל מי שקובע את הנורמות הוא המיינסטרים. הוא יכול להציב גבולות בכמה אופנים, דרך המנהיגים שלו, מערכת החינוך, כלי התקשורת והחברה האזרחית".

למה הכוונה?
"לפני כעשור, כששי פירון היה שר החינוך, הוא הטמיע תוכנית שנקראה 'האחר הוא אני', וכך העביר מסר לציבור כולו שהערך הזה חשוב. אבל מאז זה כבר לא קורה. יש ארבעה דוחות של מבקר המדינה מהעשור האחרון שלפיהם מערכת החינוך בישראל נטשה את התפקיד שמיוחס לה בחוק החינוך הממלכתי. לפי החוק, תפקידה בין השאר הוא לקדם תפיסות של שוויון והפחתה של אפליה. היא כבר לא עושה זאת.

"המיינסטרים הדמוקרטי־ליברלי נטש את העמידה על המשמר, לא פעם בגלל שחשב שהצורך באחדות חשוב יותר. עם פרוץ המלחמה, כשבני גנץ וגדי אייזנקוט נכנסו לממשלה, הם לא התנו את הכניסה שלהם ביציאה של הקיצוניים ממנה. נרמלנו את השנאה בתהליך של שנים.

"בניגוד לכל מיני תנועות מרכז שגם הן, כמוני, נאבקות בקיטוב בחברה, אני אומר שהסדר צריך להיות כזה: קודם כול צריך להילחם בקיצונים ובגזענים ואחר כך להפחית קיטוב, לא הפוך. מעגל של חיבוקים פשוט לא עובד, ניסיתי גם את זה והרגשתי מנוצל (מתייחס למהלך שהוביל לפני עשור עם המדען הראשי במשרד החינוך דאז, פרופ' עמי וולנסקי, לפיתוח מדד נגד גזענות, שהסתיים בכך שהעבודה נעצרה וולנסקי הועזב - ה"ו)".

יש מוצא מהשנאה ומהקיטוב שהידרדרנו אליהם?
"חד־משמעית, יש מוצא ויש מה לעשות. צריך רק לרצות להילחם בזה. האתגר הגדול הוא ששנאה משרתת הרבה אינטרסים, גם כלכליים. בעולם התקשורת היא מייצרת קליקבייט וכסף, ובעולם הפוליטי היא מסייעת בגריפת קולות.

"למרות זאת, אני מצפה ממנהיג מפלגה שיהיה גם וגם. כלומר, הוא אולי ישתמש בשנאה לפעמים כי הוא יודע שזה מביא בוחרים, אבל במקביל ידע שיש לו תפקיד בלייצר נורמות חברתיות שעומדות נגד השנאה והגזענות. אני מצפה גם מכלי התקשורת שיהיו גם וגם".

מה השורה תחתונה?
"השנאה לאחר מייצרת המון סבל אנושי. אז אם אני נאיבי כשאני מנסה להפחית את השנאה הזאת, להבין את המניעים שלה ולהגיד שאנחנו חייבים להילחם בה - אין לי בעיה עם התווית הזאת".