"את העיניים אפשר לעצום, את האוזניים לא": מה עושים עם הרעש מאתרי בנייה

לאחרונה נראה כי מתחת לכל חלון באזור המרכז ובערים הגדולות, מתקיימת בנייה רועשת. בעצם, זה לא רק נדמה. כמה גורמים משתלבים לכך שרעשי בנייה הם בעיה חמורה בישראל מכפי שהיו בעבר. מבנייה של שכונות חדשות לגמרי, עבר הדגש להתחדשות עירונית בתוך שכונות קיימות, ובתוך ההתחדשות העירונית עבר הדגש מחיזוק ותוספת למיזמי פינוי־בינוי גדולים שהשלמתם נמשכת שנים ארוכות.

● קריית טבעון עולה על רדאר המשקיעים? בכמה נמכרה דירת 4 חדרים במגדל העמק
● כבר לא רוצים דירה: שיעור משקיעי הנדל"ן הגיע בחודש שעבר לשפל היסטורי

כלומר, הערים נמצאות בבנייה מתמדת. פרויקטי ההתחדשות המרובים מעמיסים אוכלוסייה ודורשים הרחבה של התשתיות, כך שגם השכונות עצמן מתחדשות. מפה לשם, הפטיש דופק בראש מכל כיוון אפשרי. לסבל מהרעש מצטרפת העלייה במספר העובדים מהבית, שבעבר יצאו למשרדים ולא נחשפו לרעשי בנייה במהלך היום.

ההשפעה: הפרעות לשינה, מתח ושחיקה נפשית

יחסית למפגעי רעש אחרים, רעש מאתרי בנייה דווקא אינו נחשב לחמור ביותר. שדות תעופה, כבישים סואנים, אזורי תעשייה ובילוי פוגעים באוכלוסיות נרחבות יותר, באופן קבוע ולא זמני, ולאורך שעות רבות יותר ביום. אבל כשהאזרח הקטן חושב על רעש בביתו, הוא חושב לעתים קרובות על אתרי בנייה. זהו מפגע רעש שמופיע לפתע במקום שבו לא היה כזה, לא הדיל שחתמנו עליו.

הרעש מאתר בנייה יכול מבחינת החוק להגיע עד לרמה של 80 דציבלים בלבד. לצורך השוואה - רעש של בלנדר מגיע ל־90 דציבלים ורעש של אמבולנס מגיע ל־120 - אולם הם בדרך כלל מרעישים לכמה דקות, בניגוד לאתר בנייה שפעיל במשך שעות ארוכות.

"לרעש יש השפעות בריאותיות רבות שעם השנים אנחנו מבינים אותן יותר לעומק", אומר פרופ' נדב דוידוביץ', ראש תוכנית מדיניות הבריאות במרכז טאוב והפקולטה לרפואה באוניברסיטת בר אילן. "קודם כול ישנה כמובן ההשפעה על השמיעה עצמה. רעש של יותר מ־85 דציבלים יכול לגרום לחירשות או לטנטון. זה חשוב מאוד בעיקר כשאנחנו מדברים על עובדי אתרי הבנייה עצמם.

"מבחינת השכנים לאתר הבנייה, אנחנו מזהים הפרעות לשינה", אומר פרופ' דוידוביץ', ואמנם ישנה מגבלת נגד בנייה בלילה, אולם עבור עובדי משמרות, או מי שיש להם פאזת שינה מאוחרת, מניעת שינה גם בשעות היום יכולה להיות קטלנית. חוסר השינה פוגע עמוקות בבריאותו של מי שאינו ישן, וגם עלול לגרום לתאונות עבודה ולתאונות דרכים. ישנם גם מחקרים ראשוניים שמתחילים להראות עלייה בסוכרת והשמנה אצל מי שחשופים לרעש.

עוד בעיה היא המתח והשחיקה הנפשית הנגרמים מן הרעש התדיר. פרופ' סטיליאן גלברג, סמנכ"ל בכיר לתכנון מדיניות ואסטרטגיה במשרד להגנת הסביבה, אומר כי "את העיניים אפשר לעצום. את האוזניים לא. עצם תחושת חוסר השליטה פוגעת במערכת החיסונית. אפשר לראות בכך גם נזק כלכלי - אם אני לא נותן לך ליהנות מהבית שלך, אז כאילו גנבתי לך כסף".

 פרופ' סטיליאן גלברג, המשרד להגנת הסביבה / צילום: שלומי אמסלם לע''מ

חקיקה: השעות מוגבלות, אבל אין גלאי רעש

החוק הרלוונטי לנושא הוא החוק למניעת מפגעים מ־1961, אשר מגדיר כי אסור לגרום "רעש בלתי־סביר", אך לא מגדיר מהו. התקנות למניעת מפגעים שחוקקו בשנים שלאחר מכן, קובעות את כמות הרעש המותרת, את שיטות המדידה, וכלל נוסף חשוב: מותר לעבוד רק בין שבע בבוקר ל־19:00, ועד 17:00 ביום שישי. המחוקק לפחות משאיר את הלילה פנוי מרעשי בנייה, אלא בהיתר מיוחד.

יש מדינות שמגבילות את שעות העבודה יותר מאשר ישראל. בבריטניה למשל קובעות התקנות עבודה מ־7:30 או 8:00 עד 18:00 בימי חול, ובשבת (המקביל לשישי בישראל) עד 13:00 בלבד. באירלנד מותר מ־8:00 עד 18:00 בימי חול ועד 14:00 בשבת. אולם ברוב המדינות התקינה נקבעת ברמה המקומית ולא הארצית - מה שמאפשר לתושבים להפעיל לחץ חזק יותר על העירייה.

בישראל קיים גם תקן הבנייה הירוקה, המתייחס בהרחבה להגנה מרעש בתוך הבניין המוגמר, ובאופן מצומצם יותר לרעש מאתר הבנייה עצמו. התקנות קובעות כי הקבלן נדרש להציג לעירייה את התוכנית לניהול סביבתי של אתר הבנייה, ובה בין היתר תוכנית למניעת מפגעי רעש, וכן יידוע של דיירי השכונה על מטרדים צפויים והוספת מספר טלפון בשילוט אליו ניתן להתקשר להתלונן.

פרופ' דוידוביץ' מציין גם את פרויקט "ערים שקטות": "זו תוכנית שמדברת על פרישה של גלאי רעש חכמים ברחבי הערים הגדולות, כדי לאתר מפגעי רעש ולתעד אותם בלי שהדיירים יצטרכו להתלונן, גישה הרבה יותר פרו־אקטיבית. אבל אני חושב שעם המלחמה, העניין הזה נזנח בצד וכעת לא מקדמים אותו".

אכיפה: המשטרה, העירייה והמשרד להגנת הסביבה

האכיפה נחלקת בין המשטרה, שאמורה להגיב לקריאה על קיומו של רעש חזק כרגע ולעצור אותו, לבין העירייה שתפקידה לפקח על הקבלנים ולדאוג שיעמדו בתקנות באופן קבוע. גם למשרד להגנת הסביבה יש סמכויות פיקוח מסוימות, אך עיקר תפקידו הוא בהגדרת הצרכים ובביצוע מדידות כדי לאתר ולתעד את החריגות. אך כפי שניתן לראות מריבוי קבוצות הפייסבוק שעוסקות בנושא - לא תמיד הרשויות דואגות לאכוף את החוק, ואתרי בנייה רבים חורגים משעות העבודה המותרות.

פרופ' גלברג: "היה מקרה ברעננה שבו נערכו עבודות לילה רועשות ולא מוצדקות בכביש צדדי. אנחנו מדדנו והגשנו תלונה, ובית המשפט חייב אותם לשלם פיצוי ולהשתמש בכסף לטובת מניעת רעש".

פרופ' דוידוביץ' טוען כי כמו בתחומים רבים בארץ, "יש פער בין החקיקה, שהיא לא רעה, לבין האכיפה". צ'יקו בן אריה, מהנדס חברה בי.ח. דמרי, מעיד כי העיריות פעילות יחסית בפיקוח על הקבלנים: "אין רשות שזה לגמרי לא מעניין אותה. כל רשות מגיבה כשיש תלונות מתושבים".

 צ'יקו בן אריה / צילום: פרטי

פרופ' גלברג מבדיל בין בנייה תשתיתית לבין בנייה למגורים. לדבריו, "עבודות התשתית הגדולות מפריעות בדרך כלל פחות כי הן מבוצעות על ידי קבלנים גדולים שעושים את הדברים באופן מסודר, ותחת פיקוח הדוק. למשל קבלני עבודות הרכבת הקלה והמטרו מספקים מיגון אקוסטי לדירות בסביבה, חלונות כפולים ומיזוג.

"הבעיה הגדולה יותר היא בקבלנים הקטנים, משפצי הדירות ובוני הבניינים. קשה יותר לפקח על פרויקטים קטנים רבים, וקשה יותר לקבלן להשקיע את התוספת על פרויקט שהרווח ממנו יחסית נמוך".

בן אריה אומר כי התקנות בישראל הוגנות יחסית: "בשביל ישראלי כל תקנה היא יותר מדי, אבל בסה"כ הן הוגנות. מגבלת השעות קשה לנו. הלוואי שהיינו יכולים לעבוד בשעות רבות יותר, כדי לסיים את הפרויקט וגם את ההפרעה מהר יותר, אבל אנחנו מבינים את המגבלה. יש לי כלים מאוד אפקטיביים אך מרעישים מעבר לתקנות שהייתי שמח להפעיל לזמן קצר מאוד.

"קרה גם שפנו אלינו מהעירייה עם תלונה מתושבים שטענו שרעש מאצלנו נשמע להם חזק מדי, ואף שהמדידות שלנו הראו שאנחנו עומדים בכל התקנות, הזזנו את המשאבה למקום רחוק וסגור יותר במבנה, וגם עשינו סביבו איטום נוסף. זה כדאי לנו למען היחסים".

במקרים אחרים תושבים מעידים שנתקלו בזלזול ובהתעלמות. ואלה כנראה החברות שהעדיפו לא להתראיין לכתבה זו - הרוב המוחלט של החברות בתחום.

פרופ’ דוד פרלמוטר, המחלקה לאדריכלות, המחלקה למדעי הסביבה וגיאו־אינפורמטיקה ותכנון, מוסיף: "בלי להכליל, אם אנחנו מתבססים על תקנות, תמיד יהיה קבלן שימצא דרך לעגל פינות, ואז אנחנו נכנסים לתביעות וקנסות. עדיף לפעול באמצעות תמריצים למי שמשקיע בבנייה נכונה".

גם בעניין האכיפה, יש לישראל מה ללמוד מהעולם. ביפן, למשל, מותקן באתרי הבנייה מדד רעש שמציג את עוצמת הדציבלים בכל רגע נתון (ראו תמונה), וכך אין צורך להתחנן לממשלה ולעיריות שיערכו בדיקות. אבל אם תרצו למדוד בעצמכם ולדווח, באתר של המשרד להגנת הסביבה יש אפליקציה שבאמצעותה תוכלו למדוד בעזרת הטלפון שלכם מאפיינים שונים של הרעש, ואפילו להפריד בין רעש הבנייה לרעש הרקע. "לפחות תוכלו לדעת אם התלונה שלהם מוצדקת או לא. ואם אתם מתלוננים, אנחנו פועלים", אומר פרופ' גלברג.

 הגנה אקוסטית שהותקנה באתר של דמרי. ''תועלת ביחסים הטובים עם הרשות והשכנים'' / צילום: י.ח. דמרי

טכנולוגיה: משתיק קול כמו לאקדח, מיכון הפועל על חשמל

בכתבה בגרדיאן בינואר האחרון, סופר על אתר בנייה באוסלו, שכלל אין צורך להרים את הקול כשעוברים לידו. בנורבגיה אומצו תקני בנייה שקטה, ובעיקר מעבר ממכונות עם מנועים מרעישים לכאלה המופעלות בחשמל. פרופ' גלברג מציין כי לחלק מן המכשירים שעדיין מרעישים, אפשר להוסיף טכנולוגיות של משתיק קול על גבי המכשיר עצמו, כמו שיש לאקדחים.

הוא מוסיף כי רעש החבטה באבן או גריסתה הם לרוב אלה שיוצרים את תחושת המצוקה הגדולה ביותר אצל הדיירים: "העתיד הוא בהחלפה של חבטה באבן, בפירוק שלה באמצעות חומרים כימיים". התקווה היא כי בשימוש בחומר הכימי הנכון, תפחת גם כמות האבק באוויר, אך יש לוודא שעושים זאת בלי ליצור זיהום כימי נוסף.

פרופ' דוידוביץ' מציין אפשרות של בנייה מודולרית רבה יותר, כלומר בונים את חלקי הבניין מחוץ לאתר, ובו רק מרכיבים אותם סופית. לדבריו, "זה מפחית את משך הזמן של הרעש ואת רמתו". בישראל, בנייה מתועשת נפוצה יותר בבנייה של מבני תעשייה ומרלוגים, וכמעט שלא בבנייה למגורים.

פרופ' גלברג מציין כי "חלק מן התושבים מקבלים כמובן מאליו שאם יש אתר בנייה, יש אבק ורעש, אבל אנחנו יודעים שאפשר לבנות גם אחרת. אז אל תתנו לעיריות שלכם ולקבלנים להרגיש יותר מדי בנוח עם בנייה רועשת", ובשלב הזה הוא מפתיע ואומר: "הבנייה השקטה אפילו לא אמורה להיות יקרה יותר עבור הקבלנים. להיפך, אחרי ההשקעה הראשונה אנחנו מאמינים שזה יהיה אפילו זול יותר. ראינו את השינוי הזה קורה בחו"ל. לצערנו, אנחנו לא בחזית הטכנולוגיה בתחום הזה. יש עוד ערים שנמצאות בבנייה צפופה כמו ניו יורק או הונג קונג.

"בישראל עד כה, הקבלנים לא עברו לשלב הזה כי כוח האדם היה מאוד זול, אבל זה הולך ומשתנה. אם כוח האדם פחות זול, אמצעי בנייה חדשניים שמקלים על הפועלים, הופכים יותר משתלמים".

פרופ' פרלמוטר חושב שזה לא ילך כל כך בקלות: "כל דבר שמחייב קבלן לשנות את תהליך העבודה שלו, מעלה את ההוצאה או את אי־הוודאות. קבלנים מאוד לא אוהבים אי־ודאות כי עם קצת מזל רע, הם פושטים את הרגל".

בן אריה אומר דברים דומים: "עצם השינוי יוצר עלות. עם השנים כאשר מאמצים שיטות עבודה חדשות לרוחב התעשייה, אז המחיר שלהן אולי יורד, אבל לא מיד. אני לא מכיר טכנולוגיות חדשניות מסוימות שנכנסו לשוק בשנים האחרונות ועושות הבדל גדול, אלא רק דברים בפיתוח. ברגע שיגיעו כאלה, נבחן את כולן.

"מה שכן עשה אצלנו שינוי גדול, הוא שגייסנו מומחה לבנייה ירוקה, שעבר הכשרה מיוחדת בתחום הרעש, והוא אומר לנו למשל - הכלי הזה לא יכול לעבוד כל כך הרבה זמן רצוף באתר הזה, בואו נזיז אותו לצלע אחרת בבניין וכך לא נהרוס יום שלם לשכן מסוים. העלות עבורי זניחה לעומת התועלת ביחסים הטובים עם הרשות והשכנים".

אז מה אפשר לעשות כדי לעודד את השינוי הזה?
פרופ' גלברג: "בחלק מהמקרים התושבים מגישים תביעה קטנה נגד העירייה, ובחלק מהמקרים מחלקת הפיקוח על הבנייה מתערבת. אנחנו מספקים מדידות כדי לעזור לתושבים להבין אם אכן יש הפרה של התקנות או החוקים".

פרופ' פרלמוטר מציין כי גם לדיירים יש מה לעשות כדי להגן על עצמם מרעש. לדבריו, "הקירות, למעט בדירות הישנות מאוד, בדרך כלל מגינים מפני רעש. הבעיה היא החלונות. תריסים אטומים וטובים לכיוון אתר הבנייה עושים המון עבודה, ואם הייתי יודע שאני עומד לבלות שלוש שנים מול אתר כזה, הייתי משקיע בתריסים או לפחות מתקן שלבים חסרים או שבורים. זכוכית כפולה מאוד עוזרת, ומעל כל זה, וילונות מבד כבד.

"אני חושב שחלק מהעניין הוא פסיכולוגי. אבל השלב הכי רועש בדרך כלל, ההריסה ואז בניית היסודות, בדרך כלל נמשך זמן לא רב מאוד.

"אבל אם מסתכלים על הנושא הזה בצורה רחבה, אנחנו מעדיפים את ההתחדשות העירונית על פני המשך התפרסות במרחב, וזה המחיר. אופציה אחרת היא לפנות שכונה לגמרי, לבנות אותה מחדש בבת אחת, אבל זה פוגע במרקם הקהילתי. כדי לשפר תוך שמירת הקיים, כדאי לסבול את הרעש".