מיזם האנרגיה הענק שמקדמות מצרים וסעודיה בהשקעת 1.8 מיליארד דולר

בזמן שהחזון האמריקאי לחיבור הודו ואירופה מדשדש, ריאד וקהיר מחברות את רשתות החשמל שלהן • המיזם מאפשר למדינות לנצל את פערי הביקוש העונתיים ולהחליף עודפי חשמל

העיר ריאד, בירת ערב הסעודית / צילום: Shutterstock
העיר ריאד, בירת ערב הסעודית / צילום: Shutterstock

בעוד שמיזם מסדרון IMEC, שנועד לחבר בין הודו לאירופה דרך איחוד האמירויות, ערב הסעודית, ירדן וישראל, תקוע בשלב ההצהרות ומתקדם באיטיות, חלק מהמדינות באזור לא ממתינות: ערב הסעודית ומצרים משלימות בימים אלה שלב ראשון בפרויקט חיבור רשתות החשמל ביניהן - מיזם אנרגיה יקר ומורכב שממחיש כיצד שיתופי פעולה אזוריים מתפתחים גם מחוץ למסגרת IMEC.

כולם הספידו אותו, אבל האירו מתחזק בעקביות ומתרחב השבוע גם לבולגריה
הכסף שהתחיל לזרום והניסויים שכולם מחכים להם: לאן ילך שוק הביומד ב־2026?
"משוגע לגמרי" או הולך לגרוף מיליונים מהנפילה של ענקיות ה-AI: ההימור המסקרן של מייקל ברי

נשיא ארה"ב הקודם ג'ו ביידן הציג את מיזם המסדרון בספטמבר 2023, כשהוא נועד לכלול חיבור בתחומי האנרגיה, התקשורת והתחבורה בין המדינות. מאז, נשיא ארה"ב הנוכחי דונלד טראמפ הביע את תמיכתו בתוכנית לצד ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי, אבל הוא לא התפתח באופן נרחב.

לעומת זאת, חלק מהשחקניות פונות לאפיקים מקבילים, כולל מול שחקניות אזוריות שלא נכללו ב־IMEC.

הסעודים יצרו פרויקט עם מצרים בהשקעה כוללת של כ־1.8 מיליארד דולר, שנועד לאפשר לשתי המדינות להחליף ביניהן 3,000 מגה־וואט, כשהשלב הראשון שעומד בפני סיום כולל 1,500 מגה־וואט. ההחלפה מתאפשרת מאחר ששיא הביקושים לחשמל בסעודיה הוא בחורף, בעוד שבמצרים הוא בקיץ. זהו צעד משמעותי ברמה ההדדית, משום שמצרים סובלת ממחסור באנרגיה, וגם לסעודים נדרשת אנרגיה רבה למיזמי הדגל שלהם - בהם עיר העתיד ניאום שנמצאת סמוך לסיני.

זהו מיזם שמסובך עבור חברת הולכת החשמל המצרית וחברת החשמל הסעודית להקים לבדן, ולכן הן פנו לקונסורציום בראשות תאגיד היטאצ'י היפני להובלת הפרויקט. זרוע החשמל של היטאצ'י היא ספקית תחנות המשנה, וחברת ייצור הכבלים האיטלקית פריסמיאן מעצבת, מספקת, מתקינה ומפעילה את כבלי התקשורת בים וביבשה כאחת.

ההזדמנות של מצרים להתחבר לאירופה

במצרים מסתכלים על האירוע כהזדמנות למהלך רחב יותר, כשברצונם לחבר את רשת החשמל שלהם לאירופה דרך קפריסין ויוון. קרי, יצירת מסלול מקביל ל־IMEC. זאת בזמן שירושלים מקדמת עם ניקוסיה ואתונה חלק מהמסדרון, שכולל את חיבור רשתות החשמל של שלוש המדינות במסגרת מיזם "אינטרקונקטור". בניגוד למיזם הישראלי־קפריסאי־יווני שרובו מיועד להיפרס בקרקעית הים, החיבור הסעודי־מצרי כולל בעיקר קווי מתח גבוה על היבשה.

המיזם כולו כולל שלוש תחנות משנה בבאדר (מזרחית לקהיר), תבוכ (צפון ערב הסעודית) ומדינה (מערב ערב הסעודית), ואורכו הכולל כ־1,350 ק"מ. בהם, כבלים במתח עליון וגם כבלים תת־מימיים שחוצים את מפרץ אילת. לצורך ההשוואה, מיזם האינטרקונקטור בין ישראל, קפריסין ויוון, הוא באורך כ־1,230 ק"מ.

בקהיר לא ישמחו להודות בזה, אבל הם כבר נמצאים באיחור מהותי בלוחות הזמנים. בספטמבר אשתקד הם דיברו על כך שהשלב הראשון יסתיים עד סוף 2024, וההספק כולו יוזרם בתחילת 2025. בפועל, השלב הראשון - אם לא תהיינה הפתעות מיוחדות - יחל בשבוע הראשון של 2026, ולגבי השלב הסופי יקוו כי יושלם במהרה.

השתרכות כרונית אחרי יעדי האנרגיה המתחדשת

מצרים וישראל סובלות מבעיות אנרגיה דומות, כשהמרכזית שבהן היא ההשתרכות הכרונית אחרי יעדי האנרגיות המתחדשות של עצמן. שתיהן הציבו את יעד האנרגיה המתחדשת לשנת 2025 על כ־20% מסך הפקת החשמל במדינה, אך בשנה שעברה מצרים עמדה על כ־12%, ואילו ישראל על 14.7%.

ראש ממשלת מצרים מוסטפא מדבולי אמר בשבוע החולף כי ממשלתו מחוייבת לעקוב אחר יישום מיזמי אנרגיות מתחדשות חדשים. אך בינתיים, קהיר פונה להרחבת יבוא הגז מישראל - שמצידה נהנית מעצמאות אנרגטית בהיבט זה. היקף יבוא הגז הטבעי המצרי מישראל הסתכם ל־10 BCM (מיליארד מטרים מעוקבים) ב־2024, שהם כמעט פי חמישה בהשוואה ל־2020.

לאחרונה אושרה גם עסקת הענק ליצוא 130 BCM ממאגר לוויתן למצרים תמורת 35 מיליארד דולר - שהם כ־13% מכלל קיבולת הגז של ישראל.

אצל הסעודים, הסיטואציה היא מעורבת: שיעור ייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות ב־2024 הסתכם בכ־2% בלבד, אולם הם פחות מודאגים מכך לאור העצמאות שיש להם בדלקים פוסיליים. העצמאות הזו לא מעודדת אותם לבחור בפתרונות בני קיימא, שטובים גם לאנושות וגם לכלכלה המקומית שנדרשת להיות יותר מגוונת. בקהיר הציבו יעד שנראה כרגע גבוה מאוד, לייצור כ־42% מהחשמל המקומי מאנרגיות מתחדשות עד 2035. בריאד, היעד הוא של 50% עד 2030, אך הוא כולל ייצור הן מאנרגיות מתחדשות והן מגז טבעי.

היתרון בשיתוף הפעולה המצרי־סעודי הוא כאמור ההבדלים בעונות הביקושים. במצרים, הביקושים לחשמל בקיץ גבוהים בכ־30% מהממוצע השנתי, ואלו בחורף נמוכים בכ־30% מהממוצע. בד בבד, הסעודים מגיעים לשיאי ביקושים בחורף, וכך נוצרת סינרגיה שבה כל אחת צפויה להשתמש בעודפי החשמל של המדינה השנייה.