כמיטב המסורת, גם השנה אנחנו מפיקים סיכום של פעילות מדור בדיקת העובדות של גלובס, "המשרוקית" - וזאת לטובת שתי מטרות: הראשונה היא לשקף לכם, הקוראים, את העבודה שלנו, כדי שתוכלו לשפוט אותה בעצמכם; השנייה היא לנסות להבין איך 2025 נראתה בשיח העובדתי.
● פרס ישראל: למי נותנים, ומה החידושים?
● כלכלת ישראל במקום השלישי בעולם? חכו שתראו מי בטופ 5
הגדרת המשימה של המשרוקית היא "להוביל בישראל שיח ציבורי ותקשורתי אמין יותר, מדויק יותר ומעוגן בעובדות". מה מאפשר לנו לחתור ליעד שאפתני שכזה? כמובן, אין לנו סגולה מיוחדת או כושר על־טבעי לגלות את האמת.
מה שכן יש בידינו היא מחויבות לעשות את עבודת בדיקת העובדות בזהירות המתבקשת, תוך היצמדות לכללים של הרשת הבינלאומית של בודקי העובדות (IFCN), שמבחינה מתודולוגית דורשים שנפנה למקורות עליהם אנחנו מסתמכים והקפדה על שקיפות מלאה, כדי שהקוראים יוכלו לבדוק אותנו ולהתרשם בעצמם מהממצאים, ונאפשר להפנות אותנו לטעויות שנפלו אצלנו כדי שנוכל לתקן בהתאם. הדבר בא בנוסף לדרישה של בדיקה באופן א־פוליטי וא־מפלגתי. אז איך עבדה המשרוקית ב־2025?
איך הגענו לאמירות?
השלב הראשון של בדיקת העובדות הוא להבין מה בעצם אנחנו בודקים. את זה אנחנו עושים בזכות הקשבים, שתפקידם הוא להאזין להתבטאויות הנבדקים בתקשורת ולמצוא אמירות שראוי לבדוק. הם עוברים על ההופעות בטלוויזיה, ברדיו ובכנסת, וכמו כן גם על הפרסומים ברשתות החברתיות השונות.
אבל לא תמיד אנחנו היינו אלה שהגיעו לאמירות - לפעמים הן הובאו אלינו על ידי מי שנתקלו באמירות חשודות. וכאן המקום לעודד אתכם: שמעתם פוליטיקאי שזורק נתון שנראה לכם לא הגיוני? יש סערה סביב סוגייה בוערת ואתם לא מצליחים להבין מה העובדות שעומדות מאחוריה? דברו איתנו! אתם יכולים לפנות בפייסבוק, ברשת איקס (לשעבר טוויטר), באתר גלובס או במייל המופיע בסוף הכתבה.
ואם אתם צופים אדוקים בתוכניות אקטואליה או אפילו מאזינים מזדמנים לרדיו בדרך לעבודה, אתם בוודאי מרגישים ששיח על עובדות ונתונים הוא לא מאוד נפוץ באקלים הפוליטי כאן. לכן, גם השנה חשוב לנו לתת קרדיט למראיינים שכן הצליחו לחלץ אמירות עובדתיות ממרואייניהם.
למקום הראשון הגיע אריה גולן בתוכניתו "הבוקר הזה" (כאן ב'), ומיד אחריו אודי סגל וענת דוידוב ב"שבע תשע" (103FM) - כולם היו בצמרת גם בשנה שעברה (אם כי נעשה מעט היפוך במקומות). בתיקו על המקום השלישי נמצאים עמית סגל ובן כספית ב"פגוש את העיתונות" (קשת 12), דוד בן בסט ב"הנבחרים" (רדיוס 100FM) ואלי ראכלין ושרון כידון ב"חדשות היום" (רשת 13).
ובלי להפחית מהמחמאות, חשוב לשים גם כוכבית. את התוכניות שאנחנו מאזינים להן, אנחנו לא בוחרים באופן שוויוני, אלא מבכרים תוכניות שיש להן תפוצה כמה שיותר רחבה. הסיבה היא פשוטה: ככל שאמירה מגיעה ליותר לאנשים, כך ההשפעה שלה חזקה יותר. לכן, אמירה שגויה שנפוצה ברבים, עושה נזק גדול יותר - ומכאן שהתיקון חשוב יותר.
מה היו הציונים?
זה מביא אותנו לנקודה הבאה. הרעיון המנחה הוא שטיוב השיח העובדתי מצריך קודם כל להוציא ממנו את מה שפוגע בו, ולכן זהו הדגש העיקרי בעבודתנו - והוא מתבטא בנתח הגדול של אמירות שגויות או מטעות שמצאנו (ביחד הן רוב הבדיקות - 57%).
אבל שיפור השיח דורש גם לתת מקום לאמירות שמשביחות אותו. בהתאם, כשאנו מזהים הצהרות נכונות שמביאות חידוש עובדתי מעניין, או עושות סדר בעובדות, אנחנו כן נותנים להן מקום. ובכל זאת, הרף בו אמירות כאלו צריכות לעמוד הוא מחמיר יותר, ולכן יתפרסמו מהן פחות לעומת אמירות עם ציון שלילי. ואחרי שאמרנו את זה, הסטטיסטיקה מראה שנתנו מקום מצומצם מדי לאמירות הנכונות - רק 7% מכלל הבדיקות. נשתדל להשתפר בשנה הבאה.
כמו כן, יש מקום להתייחס לכך שבהרבה מקרים היה צריך לסייג. הכוונה היא למקרים שבהם השארנו את האמירה "לשיפוטכם" או שבחרנו שלא לפרסם ציון. באותן בדיקות, מצאנו שלדוברים יש בסיס להסתמך עליו כשהם אומרים את דבריהם, אך ניתן להסתכל על הדברים גם באופן אחר בגלל ההקשר הרחב יותר. המצבים המורכבים האלה תפסו חלק לא קטן מהבדיקות שלנו, ובערך כל בדיקה שמינית שלנו הייתה כזאת.
את מי בדקנו?
המיקוד שלנו הוא נבחרי הציבור, קרי חברי הכנסת והשרים. וכיצד הם מיוצגים בבדיקות? כמו בשנה שעברה, המפלגות הבולטות שבהן הן הליכוד, הציונות הדתית ועוצמה יהודית מהקואליציה, ויש עתיד וישראל ביתנו מהאופוזיציה.
ממה זה נובע? לגבי הקואליציה, ההסבר פשוט: מדובר במפלגות שמהוות חלק מהשלטון, ובשל כך זוכות ליותר סיקור תקשורתי (ומהווה גם הסבר סביר לגבי יש עתיד, סיעתו של ראש האופוזיציה). בנוסף, אם נבחן את רשימת הנושאים המובילים שנבדקו, הרי ששלוש הסיעות האלו מחזיקות בתיקים הרלוונטיים להן: הליכוד מחזיקה בתיקי הביטחון והמשפטים (וכמובן, בתיק ראש הממשלה), הציונות הדתית בתיק האוצר ועוצמה יהודית בתיק לביטחון לאומי. לא מפתיע, אם כן, שבסיעות אלו ירצו להתגאות בהישגים שהביאו או להתגונן מפני ביקורת על התפקוד בתחומים אלה.
ויש גם מפלגות שבלטו בייצוג חסר, ובראשן המפלגות הערביות והחרדיות. הדבר נובע בעיקר, שוב, מהסיקור התקשורתי: חברי המפלגות הערביות כמעט שלא התראיינו במהלך השנה האחרונה לתקשורת העברית, וחברי המפלגות החרדיות מיעטו להתראיין לתקשורת המיינסטרים ופנו לתקשורת החרדית והדתית (אחת הבדיקות של יהדות התורה, למשל, הגיעה בכלל מפרסום דבריו של שר השיכון יצחק גולדקנופף שנאמרו באירוע פומבי).
ישנה סיעה בולטת נוספת שיוצגה בחסר, וזו לא השנה הראשונה שלה: המחנה הממלכתי. הסיבה לכך אינה יחס מועדף, אלא העובדה שחבריה, ובעיקר יו"ר המפלגה בני גנץ, לא ממש מדברים עובדות. את הטענה על כך העלינו גם בשנים קודמות, ולמעשה מאז שגנץ נכנס לפוליטיקה בסוף 2018 הוא עצמו נבדק רק פעמיים מסיבה זו. כפי שכתבנו בשנה שעברה, "הדבר אפילו מעלה חשש שאולי מדובר בשיטה מכוונת, וסיבה טובה לדחוק במראיינים לשים לב אילו פוליטיקאים נמנעים מכניסה לשדה העובדתי כדי להיערך בהתאם". אולי בשנה הבאה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
