יותר מנשק או טכנולוגיה: מה חיפש ראש ממשלת הודו בישראל השבוע

יהונתן אדירי, שותף מייסד בתנועת ״עלינו - הנכדים המייסדים״

התפיסה הישנה של ישראל כ"וילה בג'ונגל" - אי מבודד, מצורע ומבוצר בלב המזרח התיכון האלים - מתה השבוע סופית. במקומה נולדת "ארכיטקטורת היהלום": רשת בריתות אסטרטגית המשתרעת מאזרבייג'ן בצפון ועד אתיופיה בדרום, מיוון במערב ועד הודו במזרח. בלב הציר הזה עומד נרנדרה מודי, שהגיע לירושלים לא רק כדי לחתום על עסקאות, אלא כדי לקבע סדר עולמי חדש. להלן חמש השאלות הבוערות על עתיד הציר הישראלי-הודי.

● רגע לפני ז'נבה: עסקת הנשק האחרונה של איראן וסין
● "קצר אך מאוד פרודוקטיבי": על הביקור ההיסטורי של מודי בישראל

המנהיג המכונן: מי אתה נרנדרה מודי?

מודי הוא מה שאנחנו מכנים "מנהיג מכונן" - הנכד המייסד של הודו המודרנית. בעשור האחרון הוא חולל מהפכה רדיקלית: מביטול שטרות המזומן למלחמה בשחיתות ועד למהפכת הזהות הדיגיטלית (מעל מיליארד תעודות ביומטריות). תחת הנהגתו, הודו זינקה והפכה לכלכלה השלישית בגודלה בעולם, כשהיא עוקפת את גרמניה, אנגליה ויפן. מודי לא רק בונה כלכלה; הוא בונה מעצמה עצמאית שלא מצייתת לא לאמריקאים ולא לסינים, אלא רק לאינטרס ההודי. המהלכים ההודים משתקפים היטב במסמכי אסטרטגיית הביטחון הלאומי האמריקאים שפרסם לאחרונה הבית הלבן והפנטגון. חיוניותה להצלחת התחרות האמריקאית עם סין הופכת אותה ל"בת ברית עצמאית וייחודית במרחב".

המבט מניו-דלהי: איך נראה המרחב מהעיניים שלו?

עבור הודו, המזרח התיכון הוא כבר לא רק מקור לנפט, אלא, כפי ששר החוץ ההודי ג'אישנקר אמר לפני מספר שבועות בנאום חשוב בוועידת מינכן לביטחון: ״מערב אסיה״. ספירת השפעה הודית ישירה. מודי מבין שאחרי העימות האלים עם פקיסטן בשנה שעברה והתחרות עם סין, הודו חייבת עצמאות אסטרטגית.

כך ניתן לפרש את עסקת הצוללות עם גרמניה, ההשקעה של 42$ מיליארד בצי מודרני ועסקת המטוסים הענקית עם צרפת. מודי בונה ציר השפעה שבו ישראל היא העוגן המערבי והדומיננטי בענייני ביטחון ומדע, ואיחוד האמירויות (בהובלת מוחמד בן זאיד) היא שחקנית מפתח בליבת המרחב. ברית אינדו-אברהמית שתסייע להודו להאיץ את פיתוחה המעצמתי. מודי רואה בציר שבין נמל חיפה למצרי הורמוז רצף אחד שבו הודו חייבת להיות השחקן הדומיננטי.

המבט מירושלים: מה ישראל מביאה לשולחן?

ישראל רואה בהודו את השותפה האסטרטגית האידיאלית: מעצמה שלא רק קונה מאיתנו נשק במיליארדים, אלא חולקת איתנו אינטרסים קיומיים. הודו היא הלקוח הגדול ביותר של מערכת הביטחון הישראלית, אך הקשר כבר מזמן חרג מעסקאות "מוכר-קונה". אנחנו רואים בהודו עוגן יציב שלא תלוי בחסדי המערב או בשינויי ממשל בוושינגטון. זו ברית שמבוססת על אמון אישי עמוק שנבנה עוד ב-2017, כשמודי סבל מהפניית עורף של מרבית מנהיגי העולם וזכה לחיבוק אוהד ממדינת ישראל וראש הממשלה נתניהו.

התפנית האסטרטגית: מ"וילה בג'ונגל" ל"הודו עד כוש"

האמירה של מודי בנאומו בכנסת, ״אני עומד לצד ישראל״, היא לא רק מחוות ידידות; היא המסמר האחרון בארון הקבורה של תפישת הביטחון הארכאית והמסוכנת שמשלה בכיפה של מערכת הביטחון הישראלית - ״הווילה בג'ונגל״. בזמן שסעודיה מהססת ומחשבת מסלול מחדש שמחייב מישראל שכנוע (שלא לומר התרפסות) על מנת להתקדם בתהליך שלום - הודו של מודי מתייצבת בגלוי ומערך האינטרסים המשותפים מולה מספק דלק טבעי להניע תהליכים אורגניים בין העמים, הכלכלות, מוסדות המחקר ושוק הפרטי. כפי שכתבנו ב״עלינו - דור הנכדים המייסדים״ בפברואר 2025, עיניים על טורקיה - סעודיה לא תוכל להוות את העוגן האזורי הישראלי ולכן הציר הטבעי לישראל הוא מערך בריתות אינדו-אברהמי. מהודו ועד אתיופיה.

הטכנולוגיה: לא רק ביטחון, אלא מקסום ושדרוג ריבונות

שיתוף הפעולה הטכנולוגי הוא ליבת היחסים המיוחדים. להודו, כמו ישראל, פזורה תרבותית ענפה ומוסדות טכנולוגיים עוצמתיים. עשרת המנכ״לים ההודים המובילים בעולם המתגוררים מחוץ להודו מובילים חברות בשווי שוק מצרפי של 11 טריליון דולר, לרבות מיקרוסופט וגוגל. מה שהתחיל בעשרות מיליארדי דולרים של ייצוא בטחוני וייצור משותף, לרבות מערכות הגנה אווירית מתקדמות (כמו ה"סודרשאן צ'אקרה" המבוססת על טכנולוגיה ישראלית) מתרחב לעבר טכנולוגיות מים וחקלאות, בינה מלאכותית ומחשוב קוונטי.

הודו הופכת גם לשחקנית משמעותית בשוק התשתיות הלאומיות בישראל כשחברות מטעמה בוחנות לעומק השתתפות בבניית פרויקט התשתית הגדול ביותר - המטרו - ומפעילות זה מכבר את נמל חיפה. המטרה במשותפת לשתי המדינות היא "ריבונות טכנולוגית". שתי המדינות בונות יחד את הכלים שיבטיחו את צמצום התלות בגורם חיצוני בעימות הבא ומימוש הפוטנציאל של אוכלוסיותיהן בהווה.