בין הנחות למציאות: על החישובים שמאחורי הפעולות של וושינגטון וטהרן

ההוראה שנתן נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ב־28.2 להתחיל בתקיפות נגד איראן נשענה על שורה של הנחות. חלקן אף דווחו בהרחבה בכלי התקשורת בעולם: איראן נחלשה מבחינה צבאית, היא מתמודדת עם לחץ פוליטי פנימי, וחבריה בעולם לא ייחלצו לעזרתה.

בו בזמן, בטהרן פעלו מתוך הנחות משלהם. ההנהגה האיראנית העריכה שגם אם תספוג פגיעה קשה מהתקיפות האמריקאיות והישראליות, היא עדיין תוכל להגיב באמצעות טילים, כטב"מים ופגיעה בתשתיות אנרגיה אזוריות, ובסופו של דבר לשחוק את וושינגטון מבחינה פוליטית וכלכלית.

● מינוי חמינאי הבן רומז שאיראן מכוונת למלחמה ארוכה מול ארה"ב וישראל
● כותרות העיתונים בעולם | למה ישראל וארה"ב לא תוקפות את היעד הרגיש ביותר של איראן?

בשבועיים שחלפו מאז, נחשף הפער בין ההערכות המוקדמות של שתי המעצמות לבין המציאות בשטח. המתקפה המשותפת של ארה"ב וישראל פגעה באלפי מטרות ברחבי איראן וגרמה נזק משמעותי לחלקים מהתשתיות הצבאיות שלה, אבל במקביל המשיכה טהרן לשגר טילים לעבר מטרות באזור ואף סגרה נתיבי אנרגיה עולמיים כמו מיצרי הורמוז.

על ההנחות שמאחורי המהלך האמריקאי

יוסי שיין, פרופ' אמריטוס ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת ג'ורג'טאון, סבור כי "טראמפ חושב, וחשב, שהוא יוכל לחסל את ההנהגה האיראנית ולהרוס את התשתיות האיראניות בצורה כל־כך מהירה, שלא תהיה להם ברירה אלא לבוא לשולחן הדיונים. הוא חשב שהם יבחרו בבחירה הרציונלית - וילכו לכניעה או להסדר".

"הוא (טראמפ) היה משוכנע שצריך לתקוף ראשון ולא לחכות לתקיפה איראנית", אומר שיין. "המחשבה הבסיסית שלו הייתה שאף אחד לא יכול לעמוד מול הצבא האמריקאי, לכן הוא יכול להשתלט לחלוטין על כל המערכת ובזמן קצר להכניע אותה או לחסל אותה אם צריך".

אך כעת, לאחר שהדבר לא התרחש באופן מיידי כפי שסבר, טראמפ "לא השתחרר לגמרי מהמחשבה הזו. הוא חושב שאולי צריך להפעיל עוד לחץ מסוים בשביל להשיג את זה. אני גם חושב שטראמפ לא פוחד מכאוס, להפך, הוא רצה כאוס שיוציא את האיראנים לרחובות", מסביר שיין.

לעומת זאת, אבירם בלאיש, סגן נשיא המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון - ששירת בשורה ארוכה של תפקידים בכירים במערכת הביטחון ומומחה למזרח התיכון, למלחמה בטרור וללוחמה פסיכולוגית - סבור כי בניגוד למה שטענו רבים, "טראמפ לא בנה על כך שחיסול חמינאי לבדו יסיים את המלחמה. הלוגיקה שלו הייתה מכלול: עריפת ההנהגה, השמדת הגרעין, נטרול הטילים וחיסול הצי האיראני יחד היו אמורים לשבור את יכולת ההתנגדות של טהרן ולהפוך את המערכה לקצרה".

לדברי בלאיש, "המודל שהוא ביקש לשכפל היה זה שבוצע בונצואלה - החלפת ראש המשטר בדמות שתשתף פעולה עם ארה"ב. אני מניח שזה היה סוג של הימור או משחק 'מי חזק יותר', כי הערכת המודיעין האמריקאית קבעה מראש כי אין אופוזיציה מאורגנת שמוכנה לתפוס את השלטון, וכי המשטר ינסה לשמר את רצף השלטון. בעניין זה - ההימור לא צלח. המשטר האיראני הוכיח שהוא לא מדינה של שליט אחד, פרוטוקולי המשכיות הופעלו מיד, ובחירת בנו של חמינאי כמנהיג החדש שיגרה מסר ברור: אנחנו כאן וממשיכים".

השגיאה הבסיסית של איראן

לשאלה בנוגע לציפיות המשטר האיראני בתחילת המלחמה, עונה שיין כי "האיראנים חשבו שברגע שהמלחמה תתחיל הם יתמקדו בבטן הרכה של אמריקה - מדינות המפרץ ושיבוש מערכות הנפט העולמיות. האסטרטגיה הזו ביקשה להפעיל על טראמפ לחץ חיצוני מצד בעלות בריתו שמותקפות, ולחץ פנימי בגלל עלויות במחירי הדלק".

לדבריו, "הדבר המרכזי שהעסיק אותם הוא איך לשמור על רציפות ולכידות שלטונית למרות הבקיעים ואיך למנוע פגיעה שלטונית אם ההמונים יצאו שוב לרחוב".

בלאיש מסביר כי לדעתו הלוגיקה מהצד האיראני הייתה שונה, אך בעלת אותו הכשל הבסיסי של ארה"ב. "טהרן לא ביקשה לסיים את המלחמה במכה אחת, אלא ליצור כאוס שיוביל להפסקת אש מבחוץ. הכלי המרכזי היה פגיעה במוקדי האנרגיה, התעופה והמסחר של המפרץ, מתוך הנחה שמדינות המפרץ יישברו וילחצו על וושינגטון לעצור".

"זו הייתה שגיאה יסודית", ממשיך בלאיש. זאת כיוון ש"מדינות המפרץ לא חושבות במונחים של כבוד, הן חושבות על עתיד. הירי על שדות התעופה ועל נמלי דובאי לא שבר אותן, הוא הוכיח להן שאיראן היא האיום על הפרויקט שלהן - 20 שנה של בנייה כלכלית שמבוססת על יציבות. הירי על דובאי לא פיצל את המפרץ, הוא איחד אותו".

השאלה האמיתית - היא זו הפוליטית

ומה באשר לעתיד לבוא? שיין סבור כי "קשה באמת לדעת כי לא חלף זמן רב מתחילת האירוע, אבל ברור שארה"ב תנסה לעורר את ההמונים לצאת לרחובות ולתת להם מעטפת הגנה מסוימת. מוקדם מדי לדעת אם זה יצליח".

הוא מדגיש כי "הנקודה המרכזית היא לנשום אוויר. טראמפ מאותת שהאיראנים למעשה הפסידו, לא יידרש עוד הרבה זמן, אבל צריך עוד קצת אוויר כדי לסגור פינות. זו הגישה של הממשל".

לדברי בלאיש, "מלחמת הכפייה המהירה ששני הצדדים דמיינו הפכה למערכת שחיקה. ולכן השאלה האמיתית עכשיו אינה צבאית - אלא פוליטית. שני הצדדים מחפשים נוסחה שתאפשר להם להכריז על ניצחון מול הקהל שלהם ולעצור, בלי שהצד השני יוכל להגיד שהם אלה שנכנעו.

"טראמפ צריך לצאת עם משהו שנראה כמו 'השגנו את המטרות', גם אם איראן עדיין עומדת על רגליה. איראן צריכה להגיע להסדר גרעיני שתמיד ביקשה להימנע ממנו, בלי שהדבר ייראה ככניעה לאולטימטום אמריקאי. מי שימצא את הנוסחה הזו קודם, ינצח פוליטית - גם אם לא ינצח צבאית".