המחקר שמגלה: כך שולטת סין בייצור התחמושת למלחמה באיראן

מאחורי כלכלת החימושים שמנהלות ישראל וארה"ב בייצור מיירטים, פצצות מונחות, חודרי בונקרים וטילי שיוט, עומדת שרשרת אספקה ארוכה, שמוחזקת ברובה על ידי סין. באופן שכזה, הדרך למילוי מחדש של מלאי המיירטים, כמו החץ 3 הישראלי או ה-THAAD האמריקאי, תוך כדי מלחמה או לאחריה - בהמתנה למלחמה הבאה - עוברת דרך סין ובנות בריתה, כמו רוסיה או קונגו.

● דוח מיוחד: המיירטים האמריקאים אוזלים. ומה לגבי טיל החץ?
● רבע שעה לפני ההודעה הדרמטית של טראמפ קרה דבר חריג במיוחד

על פי מחקר של מכון פיין (Payne) באוניברסיטת קולורדו למקצועות הכרייה, נראה שאספקת מינרלים וחומרים נדירים כמו אמוניום פרכלורט, ניאודימיום, גליום וגרמניום תלויה במספר מצומצם של גורמים - והם נמצאים במחסור תמידי, זאת בשל תלות בקשרי מסחר עם סין, תלות בייצור במספר מצומצם של מפעלים במערב, או שקיימת עליהם תחרות עזה מצד תעשיות אחרות, רווחיות יותר, כמו תעשיית השרתים לבינה מלאכותית וענן.

תרכובת חיונית למיירטים

התלות הגבוהה בחומרים הנדירים באה לידי ביטוי באמוניום פרכלורט, תרכובת חסרת צבע החיונית להנעה רקטית ונחשבת לחיונית למיירטי החץ, כיפת ברזל וה-THAAD, כמו גם לטילי הפטריוט וה-ATACMS - טילי קרקע-קרקע לטווח בינוני. חומר מחמצן זה אומנם מיוצר בסין רק בשיעורים נמוכים, אך אספקתו במערב תלויה ברובה בייצור במפעל אחד בארה"ב, המפעל הפטרוכימי AMPAC, הממוקם בסידר סיטי שביוטה.

לפי מחקר של המכון למדיניות חוץ בארה"ב (FPRI) עולה שבארבעת ימי הלחימה הראשונים במלחמה הנוכחית עם איראן הוטלו חימושים ומיירטים השווים ערך לקיבולת של כ-7% מכושר הייצור השנתי של המפעל ביוטה. "מדובר במקור המקומי היחיד לתרכובת הזו", נכתב במחקר. "אין שני לו. שיבוש במתקן הזה היה עוצר את כל ייצור מנועי הרקטות המוצקות בארה"ב בו-זמנית".

גם החלפתם של המכ"מים שנפגעו על ידי איראן בקטאר ובירדן - שסייעו באיתור טילים בליסטיים הנורים ממנה לישראל ולמדינות המפרץ - תלויה מאוד בחסדיה של סין. למעשה, המכ"מים שהושמדו, דורשים יותר מינרלים נדירים מאשר אלה ששימשו את הטילים בימים שקדמו להם.

על פי ההערכה, החלפת שלושת הרדארים שנפגעו תדרוש כ-125 ק"ג של יסוד הגליום. מדובר אומנם בהוצאה כספית נמוכה, כמה מאות אלפי דולרים, אך במחצב נדיר שההשקעתו בבניית מכ"מים חדשים תבוא בהכרח על חשבון תוכניות הגנה אחרות. הסיבה לכך נובעת, בין השאר, מאיסור יצוא שהטילה סין על ארה"ב בסוף 2024 - במה שהיווה מכה לתעשיות הביטחוניות האמריקאיות. זאת משום שסין שולטת ב-98% משרשרת הערך של כריית הגליום. השבריריות של החומר הזה מעידה על כך שהבעיה המרכזית של התעשיות הביטחוניות בארה"ב איננה כסף - אלא זמן ותלות במספר מצומצם של גורמים יצרניים.

מחסור חמור קיים גם בקובלט - חומר המשמש ליצירת להבי מנועים ורכיבים בסוללות - ונכרה ברובו בקונגו (75% מהאספקה העולמית), בעוד שסין אחראית על 80% מהזיקוק בשוק; בטונגסטן, חומר המשמש לליבת פצצות חודרות בונקרים, שאיננו נכרה בארה"ב כלל, ותלוי במידה רבה במיחזור חומרים וביבוא מסין, ששולטת ב-80% מייצורו; ובדיספרוזיום, חומר המשמש לבעירת מנועי טילים, ונמצא כולו בידיים סיניות (99%).

מיעוט מפעלי ייצור

אפילו עיבודם של חומרים שאינם נמצאים בשליטה סינית, כמו נחושת, למשל, נמצא במחסור בשל תחרות עם ענפים אחרים - כמו רכבים חשמליים ושרתי בינה מלאכותית. הנחושת חיונית לחיווט אלקטרוני ולסלילים במנועים. בתחום הטיטניום, ישנן דווקא בשורות טובות; התעשייה נשלטה עד הפלישה לאוקראינה בידי רוסיה, ולאחר הסנקציות המערביות עליה היא עוברת ביזור למדינות אחרות, דוגמת קזחסטן ויפן.

שרשרת הערך של החימוש האמריקאי לא מוגבלת רק בשל הבולטות הסינית במשאבים המרכיבים אותה, אלא גם בשל מיעוט מפעלי הייצור. חומרי נפץ החזקים הממלאים את ראשי הנפץ, בעיקר אלה מסוג RDX ו-HMX, מופקים במפעל אחד של חברת BAE, שנבנה בימי מלחמת העולם השנייה בעיר קינגספורט בטנסי. שיבוש של המפעל עשוי להשפיע על חלקים נרחבים בתוכניות החימוש המדויק בארה"ב, טילי הטורפדו, ולפי הדיווחים ב-FPRI, החברה טרם קיבלה הוראות להגדיל את נפח הייצור שלה. גם מנועי רוב טילי השיוט של ארה"ב מיוצרים במפעל ויליאם אינטרנשיונל במישיגן.